אלי פיניש על בת הזוג הצעירה: "אני לא בקצב שלה, זה לא פשוט"

אלי פיניש הוא אחד מהשחקנים והקומיקאים האהובים במדינה. לאורך הקריירה הקהל הגיע בהמוניו למופעי הסטנדאפ שלו, כשבמשך שנים כיכב על הבמה גם לצד מריאנו אידלמן והשניים הפכו לצמד מוכר. לצד ההופעות, התרגלנו לראות אותו על המסך ב"ארץ נהדרת" שם הוא מחקה את האנשים המעניינים במדינה ומגלם דמויות בלתי נשכחות וקורעות מצחוק.

באופן נדיר הוריד פיניש את המסכות ואל "ריאיון מיוחד" הגיע הערב (שישי) בתור עצמו - שם ענה בפתיחות מרגשת על השאלות של העיתונאים שעל הרצף האוטיסטי. הקבוצה לא השאירה אף נושא מחוץ לתחום, והשחקן המנוסה שיתף על אירועים בולטים מחייו - ביניהם ההתמודדות עם מותה של אימו כשהיה בן תשע, מערכת היחסים עם בת הזוג שצעירה ממנו והמערכון בתקופת המלחמה שגרם לו לבכות.

מה התמונה האחרונה שצילמת בפלאפון?
"הילדה שלי אוכלת מלוואח עם ביצה ורסק. הילדים שלי לא כל כך קיבלו את הצבע המיוחד שאתם רואים פה כרגע. כשהילדה שלי הייתה בת שנתיים והייתי מחזיק אותה עליי, היו לה לפעמים מבטים כאילו היא שואלת: 'מי זה? למה אני כל היום עם המטפל הסרי לנקי שלי?'".

מה החרטה הכי גדולה שלך?
"לא חושב שיש לי חרטה כל כך גדולה. חרטה קטנה - הציעו לי לעשות את 'עספור', אמרו שיש תפקיד שתפור עליי וסירבתי. זה התחיל ונהיה הצלחה מטורפת. בגלל שאמרתי לא הם חשבו מי יכול להחליף ולהיכנס לנעליו הגדולות של אלי פיניש? הלכו על עוז זהבי".

מי הכי מצחיק אותך?
"חברים שלי מאוד מצחיקים אותי, חברי הילדות שלי קורעים אותי ואני בוכה מהם. הילדה שלי מצחיקה אותי. לא מצחיקים אותי רק קומיקאים".

איך אתה תמיד יוצא עם נשים כל כך יפות?
"אין סוד. לא חושב שבחרתי רק ממקום של יופי אלא ממקום של אנרגיה, מחפש אנרגיה טובה. הייתי גם עם נשים שאני מניח שהן פחות, אבל אתה נצמד ליפות".

>> לצפייה ב"ריאיון מיוחד" עם אלי פיניש ב+12

שיחקת ב"ארץ נהדרת" את סינוואר, איך זה מרגיש לשחק מישהו שכולם שונאים?
"זה היה לא פשוט, במיוחד אחרי שבעה באוקטובר. קשה להצחיק, בטח עם דמות כזאת. ב'ארץ נהדרת' חייבים לשחק עם כל ה'שחקנים' שבמגרש וסינוואר לצערנו הוא חלק מהמציאות שלנו. כשעשיתי את זה הבנתי מהר מאוד שצריך לעשות את זה מצחיק ושאנחנו צריכים בכל זאת לבדר את העם".

עשית מערכון של סינוואר במנהרה והשמיעו בכי של תינוק. סיפרת שפרצת בבכי, זה בגלל שאתה אבא או בגלל שזה הרגיש מציאותי?
"גם וגם. בגלל שאנחנו בני אדם והייתה הידיעה שיש שם תינוק, עוד לא החזירו את התינוקות. אני שומע תינוק, זה גרם לי גם לבכות ולא יכולתי לעמוד בזה".

למה אתה ומריאנו נפרדתם?
"מריאנו ואני פשוט הורדנו את ההופעה, אנחנו עדיין עובדים ביחד גם ב'ארץ נהדרת'. מבחינת התקשורת הם כותבים: 'הסוף' או 'נפרדו' כי הם מחפשים כותרות. לא התגרשנו".

אתה חושש מזה שאנשים חושבים שמריאנו הוא אתה ואתה מריאנו?
"לפעמים מתבלבלים בשמות, ברגיל אני מריאנו ברחוב והוא אלי או להיפך. אחד בא אליי ואמר: 'אתה זה אלי ומריאנו וזה על הכיפאק, אבל איך קוראים לשני?'".

מה הייתה הפשלה הכי גדולה שזכורה בקריירה שלך?
"כל הזמן יש פשלות. הייתה למריאנו ולי פינה בתוכנית של דודו טופז, התרגשות שיא והמערכון קורה בשידור חי. פתאום היה לי בלאק, לא זכרתי מה המשפט הבא שלי ומה אני אמור להגיד. הקהל מחכה ומבחינתי השעון מתקתק ואני לא זוכר מה קורה. הסתכלתי על מריאנו שהסתכל עליי עם פרצוף של: 'לא אליי', אמרתי לעצמי: 'ברור האהבל הזה, ממנו אני מצפה?', הוא ראה את הבלאק שלי וגם נכנס לתוך הבלאק. אין לו אותי, לי אין אותו, אין את הטקסט, דודו טופז פה והקהל במתח. כנראה שלא הייתי מספיק מנוסה או שלא היה לי הביטחון העצמי כדי לאלתר, אבל איבדתי שנים - זאת התקופה שבה התחלתי להקריח".

בין השאלות, קיבל פיניש במתנה כובע של דוב. הוא חבש אותו בהתרגשות ופנה לרותם סלע שמלווה את הקבוצה: "בדייט הבא שלנו אני אוסף אותך ככה", והיא סיפרה: "אלי לא זוכר שיצאנו לדייט. השתתפתי בתחרות 'נערת השנה' של מעריב לנוער ואתה הופעת עם מריאנו, החלפנו טלפונים. הגעת להופעה בצפון והצעת שניפגש, באתי אחרי ההופעה וישבנו מחוץ לתיאטרון הצפון על ספסל. זה עבר בשלום אבל היה רק דייט אחד ולא המשכנו, נראה לי הבנו שזה לא. סיפור אהבה שלא מומש". פיניש סיכם בהומור: "היום היא נשואה באושר, אבל מרגישה שמשהו חסר".

הגעת לתוכנית כדי לעשות צחוקים או בשביל לפתוח את הלב ולגלות מי אתה באמת?
"אלה לא שני דברים שונים, לפחות אצלי. לא באתי לעולם הזה רק לספר בדיחות, באתי לספר את הבדיחות שלי ואת הדברים שהם שלי. כשאני על הבמה אני מספר על החיים שלי - על דברים שקורים לי עם בת הזוג שלי, עם הילדים שלי, מאחורי הקלעים של 'ארץ נהדרת' ומהילדות שלי אי שם בנתניה. אפילו על המוות של אמא שלי. אני מרגיש שאני מצחיק מתוך החיים, זה סטנדאפ בעצם. זה לא רק אם הבדיחה עבדה אז יופי".

איך אמא שלך מתה?
"אמא שלי נפטרה בגיל 32 ממחלת הסרטן, הייתי בן תשע. זה היה בחופש הגדול, לא הכי מגניב בשביל ילד. רציתי ארטיקים, לא בורקסים של שבעה. מצאתי מלא רגעים מצחיקים בתוך שכול, כאב, שבעה ובית קברות. דמיינתי את עצמי מדבר עם העורבים בבית הקברות, ושהם עונים לי, זה הצחיק אותי".

מה אתה מרגיש שפספסת?
"ילדות של אחרי גיל 9, כל מה שעוד יכולתי לקבל".

הייתה מישהי שהייתה דמות אם בשבילך?
"דודה שלי, אחותה. היא לקחה אותי, אימצה אותי. היא נתנה את כל מה שהיא הייתה יכולה לתת והיא עשתה את זה בצורה מופלאה, אבל זה לא אמא".

איזה ילד היית?
"רגיל, מופנם, ביישן. לא זוכר הרבה מהילדות שלי, נראה לי שהגוף שלי שכח הרבה מהשנים האלה".

האם זה לא יקר להתגרש ולהתחתן כל כמה שנים?
"אני חושב שכן, אבל מה זה כסף? אלה הוצאות כספיות, אבל העניין הרגשי יותר חשוב - מה קורה עם הילד, האם אנחנו מצליחים לגדל את הילדים ביחד, לשמור עליהם בריאים, שמערכת היחסים בין ההורים תשמר מכובדת ויפה. זה הסיפור בעיניי בפרידה, אבל להתגרש זה יקר".

מה דעתך על אומנים שמסרבים להתבטא התבטאויות פוליטיות מחשש שזה יוריד להם עוקבים או מעריצים?
"יכול להבין את מי שמתבטא ולוקח חלק פעיל, יכול להבין גם את מי שלא. מי שעושה את זה כנראה שמסוגל לעמוד בזה ושזה חשוב לו מספיק, ומי שלא אז גם אותו הדבר".

אתה לא מרגיש שכאומן יש לך אחריות מסוימת להביע דעה?
"לא חושב שכאומן יש לי אחריות. באופן אישי אני מרגיש שיש לי, אבל בוחר את הנושאים שלי - מה מדבר אליי, מה בוער לי יותר ואני פועל בעניין".

מה מדבר אליך?
"כל הסיפור של משפחות החיילים והחטופים, מחפש איפה אלה שקולם פחות נשמע. מרגיש שיש לי משימה קטנה לתמוך ולעודד, אנחנו בתקופה שאנחנו צריכים את זה. אין לי פריווילגיה להגיד: 'כמה נורא פה', מסרב להאמין לזה וגם לא חושב ככה. יש פה מלא דברים טובים וצריך להסתכל עליהם, אני בעד אופטימיות".

זה נכון שאתה מאחר סדרתי?
"היום איחרתי לפה, בבוקר הבנתי שהילדה שלי חולה אז זה תירוץ טוב. עלה לה חום, נמצאת עם המשפחה. לא חושב שאני סדרתי, אבל יוצא לי".

איך זה מרגיש לצאת עם מישהי שבגילה יכולה להיות כמו הבת שלך?
"לא פשוט. היא בת 27, מורה ליוגה ואני בן 49. יש בינינו חייל משוחרר מבחינת גיל. היא יכולה לקום מהמיטה ופשוט ללכת, אין רעשים כי הכל חדש. אני בגיל שכבר אני חושב על איך שאני קם, צריך לדמיין את ההתרוממות. לפעמים אני הולך ומרגיש שהאגן שלי עוד במיטה, אני לא בקצב שלה. בסופו של דבר אנחנו מאוהבים בנשמות אחת של השני, לא בגיל".

איזה טיפים תוכל לתת כדי להתגבר על הלחץ והציפיות שיש לפני ההופעות?
"התחושות האלה של מה מצפים מאיתנו מגיעות מדי פעם. הרבה פעמים כשאני לחוץ, אני פשוט מחייך חיוך טכני ומרגיש שהוא משפיע לי על הנשמה. זה מרגיע אותי ומזכיר לי שיהיה בסדר".

קרה פעם שמישהו נעלב מהחיקוי שלך?
"שלמה קרעי העביר ל'ארץ נהדרת' מסר שזה יצא קצת מכוער, אבל העברתי לו מסר בחזרה ואמרתי: 'זה לא שאתה דוגמן של רנואר ולא ידענו'. גם לאמסלם אנחנו מוסיפים שומן ועוד חמישים קילו, גם כשאני עושה את אביב גפן הרווח בשיניים גדל ואפשר להכניס לשם משאית. אנחנו מגדילים את הנתונים".

עשית הרבה דמויות, האם אי פעם חשבת לתלות את הפאות ולהגיד שזהו?
"לא חשבתי, מפחידה אותי המחשבה על מה שיהיה אחר כך. לא כל האומנים סיימו את החיים שלהם כשהם עובדים בתחום. לפעמים עולה בי השאלה הזאת, נראה מה יהיה ובינתיים אנחנו פה".

באיזה גיל התחלת להקריח?
"ממש אחרי הדייט עם רותם, היה קשה והתחלתי להקריח".

מה הדבר שאתה הכי אוהב בלהיות אבא?
"את התחושה שמישהו קטן צריך אותי ושאני חלק מההכוונה של החיים שלו, זה עושה לי חם בלב. זה שהם מלמדים אותי להיות טוב יותר, חומל ורגוע יותר. אני נושם כשאני מתעצבן. אלה הרגעים שאני מרגיש טוב כאבא, זה עושה לי טוב".

איך זה מרגיש שהגרושה שלך יוצאת עם נועם טור?
"נועם טור הוא חתיך, אבל עשרים נועם טור לא יגרמו לי להרגיש פחות טוב עם איך שאני נראה כי אני חושב שאני נראה פי אלף יותר טוב מנועם טור".

כשהיית קטן, שמת לב לילדים הנחבאים?
"תהיי בטוחה באיפה שאת נמצאת. הרבה פעמים אנחנו חיים את העולם שלנו ואת המחשבות שלנו, לא תמיד זה מה שקורה. אם יש לך משהו שאת רוצה להגיד אז אל תעצרי את עצמך רק כי אולי יגידו משהו, פשוט תוציאי את זה החוצה. כולנו לפעמים קצת שקופים, צריכים לשים לב לאחרים. לא יודע אם עשיתי את זה מספיק, אבל זה חשוב".

מה אתה מחפש כשאתה מתחיל לבנות חיקוי?
"משהו בולט. נגיד בדמות של פבלו רוזנברג, הוא מדבר לאט ובגלל זה קל לתפוס את הדיבור. יש לו גם משהו בפה שכשהוא מחייך, על זה נתפסתי וזה הצחיק אותי".