"כשאמרו שנעשה פרק מיוחד הייתי קצת סקפטי", מודה דניאל סטיופין, מי שכבר נצרב בהיכל התהילה של הטלוויזיה הישראלית בתור אנטולי מ"קופה ראשית" - רגע לפני שידור ספיישל המלחמה החדש של קומדיית הלהיט (הערב, ב', בכאן 11). "אמרתי, 'מה, על מה יכתבו עכשיו, על חטופים, על הרוגים? אוי ואבוי'". כמובן שהחשש שלו לא התממש: כמו "ארץ נהדרת" ו"זהו זה" לפניה, גם "קופה ראשית" לא מחפשת לגרד את אף אחד מהפצעים הבוערים של חרבות ברזל.
הפרק המיוחד, שייקרא "קופת ברזל", יפגוש את עובדי ולקוחות "שפע יששכר" בעודם מנסים להסתגל לשגרת המלחמה - ואף הוקרן עד כה במספר הזדמנויות בפני מפונים מהדרום והצפון. יניב סוויסה - הלא הוא ניסים, שותפו של אנטולי לקצבייה - מספר שההחלטה לצאת לדרך לקחה זמן: "אף אחד לא עיכל את מה שקורה במדינה או תיאר לעצמו שיהיה דבר כזה. לקח חודש, כמעט חודשיים, עד שהתקבלה ההחלטה על הפרק".
"אני חושב שההחלטה על הפרק נפלה בעקבות איזו דרישה מהשטח", מסביר סטיופין, "אחרי 7 באוקטובר, למעשה כבר ב-8 באוקטובר, התחלנו לבקר מפונים - ובהתחלה אנשים היו ממש בשוק. תחשוב שיש כל מיני אנשים שהביאו אותם למלונות האלה בתחתונים, ברמה כזאת. עוד לא הצלחנו להבין בכלל מה אנשים רוצים, אף אחד לא ידע. וככל שהתחלנו לבקר יותר את כל המפונים בים המלח ובאילת ובשפיים, אמרו לנו 'תעשו לנו קצת שמח. תעשו לנו איזה פרק'. אנחנו מצלמים בדרך כלל עונה, לרוחב. זה לא שמצלמים פרק אחד ואז פרק שני. ופה בעצם אמרנו, 'מה אנחנו יכולים לעשות, נצלם רק פרק אחד מההתחלה ועד הסוף?'. זאת הפעם ראשונה ש'קופה ראשית' צולמה כרונולוגית, סצינה ראשונה, שנייה ושלישית, בדרך כלל לא מצלמים ככה. זאת גם הייתה חוויה מעניינת. כמו הצגה".
"היה דיבור גם בינינו אם אפשר לעשות משהו, כי באמת אנשים ממש ביקשו", הוא מוסיף, "גם בקבוצה בפייסבוק של המעריצים, גם בעקבות זה שהטלוויזיה התמלאה רק בחדשות מטבע הדברים. אנשים רצו איזה משהו". סוויסה, מצדו, מסביר ש"אנשים שלושה חודשים רואים חדשות. אני מנסה להתנתק כמה שיותר מחדשות כדי לא להיכנס לדיכאונות. ולבוא ולתת פרק של 'קופה' או משהו בסגנון, במיוחד לכל האנשים שצמאים לזה, זה באיזשהו מקום כמו מצווה. זה משהו שיכול לעשות לאנשים ממש טוב".
אומנם יש תוכניות בידור שכבר רצות, אבל עדיין יש הבדל בין זה לבין סדרה מתוסרטת. איך מסתדרים עם זה?
"זה לשנות פאזה, זה גם סוג של ריפוי. גם בימים שצילמנו את הפרק, וגם בימים שאנחנו מתעסקים בדבר הזה שנקרא בידור - דניאל עושה סטנדאפ, אני בתיאטרון - זה איכשהו מנתק אותנו. זו התגייסות שכאילו חייבים לעשות, התברכנו בזכות לשמח".
סטיופין: "ביום חמישי הייתה לי הופעה ראשונה מאז 7 באוקטובר, וגם השבוע יש לי. אני נורא פחדתי, אם בכלל ירצו לבוא. אבל אנשים באים, והם צמאים לצחוק. הם רוצים אתנחתא, אף אחד לא חי באיזה סרט או מנסה להצטדק ולהגיד 'הכל חזר'. שום דבר לא חזר לעצמו, כולם יודעים שיש מלחמה, כולם יודעים את החדשות, כולם יודעים הכל. זה לא שהצחוק אומר שחזרנו לשגרה".
סוויסה: "לפני חודש עלינו בקאמרי עם הצגה, ולא האמנתי שיבואו אנשים. בכל זאת אנחנו נמצאים בקאמרי, שתי קומות מעלינו יש את כיכר החטופים, זה הזוי. ופתאום אתה רואה שהכל מלא עד אפס מקום. אנשים רוצים לצאת, רוצים לצחוק. אותו הדבר בטלוויזיה. אנשים רוצים לצאת מהמצב, קצת לשנות. אנשים אומרים לי, 'אני כבר חודש חוזר אחורה לפרקים של 'קופה ראשית', זה מה שמוציא אותי מהמצב'".
"אנשים באים, והם צמאים לצחוק. הם רוצים אתנחתא, אף אחד לא חי באיזה סרט או מנסה להצטדק ולהגיד 'הכל חזר'. שום דבר לא חזר לעצמו, כולם יודעים שיש מלחמה, כולם יודעים הכל. זה לא שהצחוק אומר שחזרנו לשגרה"
דניאל סטיופין
סרטון בת מצווה לילדה שאבא שלה נרצח
"בקורונה לא עשינו ספיישל, לא הנצחנו את המצב הזה", מזכיר סטיופין, "כשאתה חושב על זה אתה מבין כמה דבילים היינו, על מה ההיסטריה שהייתה פה. זה לא היה איזה אירוע. המלחמה זה אירוע שלא ישכח, זה איתנו, זה ב-DNA של העם. גם במלחמה הסופר עובד, הוא יישאר אחרי שתהיה מלחמה גרעינית, אנחנו נמות והסופר יישאר. הפרק מדמה את המציאות של הסופר הזה, עם האזעקות ועם המנהלת המעצבנת שמנצלת את השהייה בממ"ד לחפירות לעובדים והלקוחות שפתאום התערבבו. הרי באזעקה הכל מתערבב, פתאום אתה פוגש את השכן הזה ש-20 שנה לא פגשת, פתאום אתה שלוש פעמים ביום פוגש אותו כשאתה עם החלוק למטה בממ"ד".
"היינו בשפיים עם המפונים מכפר עזה, ופתאום באמצע הפרק אמרתי 'וואי, איתם זה מוזר לצפות בזה'", הוא ממשיך, "הם באמת חוו את הדברים הקשים האלה, ופתאום נורא דאגתי איך תהיה התגובה שלהם. ואז אני שומע אותם צוחקים. אני חושב, ואני מקווה שיניב יסכים איתי, שבסוף על מה אנחנו נלחמים הרי? אנחנו נלחמים על ללכת למסעדה, על ללכת לסרט, על לנסוע לחו"ל, על לטייל עם הילדים שלנו בפארק, על לקנות בסופר דברים טעימים, על החיים שלנו, על השגרה שלנו, על הצחוקים שלנו, על החיים הטובים פה, על זה אנחנו נלחמים בסוף. על מה, שנשב כל היום בממ"ד? לא, על החיים שלנו".
איך נראית השגרה שלכם בשבועות האחרונים?
סוויסה: "האינבוקס של האינסטגרם והפייסבוק מלא בבקשות. היינו בים המלח - הם היו יותר ממני, אני הייתי בתקופה חזרות - וניגשה אלינו איזו ילדה. אנחנו רגילים לבקשות לסרטוני בת מצווה וכאלה, לא לבקש סרטוני בת מצווה לילדה שאבא שלה נרצח. או סרטון יום הולדת למישהו שאבא שלו אחד החטופים, וגם בצילומים של הפרק של 'קופה ראשית' באו אלינו חלק מהילדים שנחטפו ושוחררו. אנשים שהיו בתוך מנהרה 50 יום, צוחקים ונהנים, זה דופק את המוח. משהו פה לא מסתדר, הם עברו את הגיהינום. יש שם רגעים שאתה מסתכל עליהם ובא לך לבכות. זה שנתנו להם את הצחוק הזה, את הכיף הזה, זה שווה את הכל. אני לא חושב שיש זכות יותר גדולה מהדבר הזה".
סטיופין: "עצרתי את עצמי מלבכות כשהם ביקרו בצילומים, כי אתה מבין שאתה צריך להיות חזק בשבילם. הייתה גם איזו פעם שהגענו לים המלח, והיה שם בחור בן 17 שאמר לנו 'תודה רבה לכם שבאתם, רק אני ואחותי נשארנו, אבא ואמא נרצחו והיא מאוד אוהבת את הסדרה'. אני מספר את זה ויש לי דמעות בעיניים. והוא אומר לי, 'היא לא חייכה מ-7 באוקטובר ורק כשבאתם היא חייכה'. מה שהיה מדהים בחבר'ה האלה זה שהם לא מבקשים ממך רחמים, הם לא מספרים את זה כדי שתבכה, הם מספרים את זה כעובדה כזאת. הורים אמרו לנו שכשהם ישבו בממ"ד, והם ישבו שם מ-7 בבוקר, הילדים ראו 'קופה ראשית' כשאבא החזיק את הדלת".
גם אתם העדתם בעבר שהסופר של "קופה ראשית" הוא מיקרוקוסמוס לחברה הישראלית. חשבתם על זה כשעבדתם על הפרק?
סטיופין: "אני חושב שהיוצרים רצו להצחיק, אבל בטוב טעם. לא לפגוע, לא לחנך, לא להרים מורל. פשוט לספר את הסיפור של הסופר הזה. זה בכלל מה שאני אוהב ב'קופה ראשית' ובכתיבה. אין פה מוטיבציה של לחנך מישהו, או להגיד 'נו נו נו', המטרה היא להצחיק. והתוצאה שיצאה מאוד מצחיקה".
אתם מקבלים תגובות נאצה ברשת?
סוויסה: "לא. העלו קטע שלנו מהפודקאסט 'הקצבייה' לטיקטוק של כאן ובאינסטגרם, אז היו שם תגובות לא קשורות. 'Free Palestine', מה הקשר? דבר אחד יצא טוב מרוג'ר ווטרס, וזה האלבומים הראשונים של פינק פלויד. מעבר לזה כלום אין בו. לא מתייחסים אליו באמת".
סטיופין: "אני לא יודע מי הבוטים האלה, או אם אלה אנשים אמיתיים. אני מוכן לתת שקל לכל אחד מהם אם הם יודעים איפה ממוקמת ישראל ואיפה ממוקמת פלסטין. רוג'ר ווטרס, אני לא זוכר ביקור שלו בישראל, ביקור שלו לא כמוזיקאי. אם הוא כבר מבקר אותנו, הרי לא ירצחו אותו, שיבוא. בוא תטייל, תכיר. אי אפשר תמיד רק על צד אחד לדבר. אני בטוח שלא הכל מושלם, ואני לא אמרתי שאנחנו אף פעם לא טועים, אבל תמיד יש שני צדדים. הדבר הכי עצוב שבעיניי קרה זה שפתאום קמתי בבוקר ואמרתי 'וואלה, יש אנטישמיות בעולם'. זה לא שלא ידעתי שיש אנטישמיות, אבל פתאום אנטישמיות פרימיטיבית של פעם. המתקפה של חמאס הפתיעה אותי ברמת הביצוע, לא הפתיעה אותי ברמת הרצון. כי מה, תמיד הם אמרו שהם רוצים להרוג אותנו, אז הנה הם באו והתחילו".
"זה כמו להסביר לקיר שהוא לא יכול לעמוד פה, הוא קיר", מוסיף סוויסה, "אותו הדבר האנשים האלה, לא משנה כמה הסברה תעשה הם לא יבינו. גם עכשיו ראיתי בטלוויזיה הצרפתית, דיבר שם איזה פרשן על הריאיון של מייה שם ואמר: 'אני לא מבין למה היה צריך לעשות מסיבה 10 ק"מ מעזה. בזמן שאנשים שם סובלים, הם חוגגים'. אתה מבין את הבורות, את הטיפשות של אדם שאין לו מושג? זה לא תגיד שזה איזה ילד, זה מישהו מבוגר בן 60 שיודע, עבר דברים בחיים שלו. מי ששונא אותך ישנא אותך כל החיים, לא משנה כמה תסביר לו שאתה בנאדם טוב".