אני, האיש השמח שמחזיק את הבית, פתאום לא נרדם בלילות

משה פרץ פותח את הריאיון בהצעה: "יש לי כותרת אם אתה רוצה".

אוקיי, מה הכותרת?
"'לא הייתי מתחלף עם אף אחד'".

מה זאת אומרת?
"שלמדתי להסתכל על מה שיש לי ולהגיד תודה. פעם הייתי בטירוף של עוד הופעה ועוד אלבום ועוד במה, ולא היה לי זמן לעצור ולהסתכל על כל מה שעשיתי – כל השירים שכתבתי, כל היצירות שלי. אני מדבר על יותר מ-20 שנה, 12 אלבומים חוץ מהסינגלים".

פרץ לא מגזים, אולי אפילו מצטנע. הרי הזמר בן ה-43 היה בקריירה הענפה שלו גם שופט ב"כוכב נולד", מנטור ב"אקס פקטור" וב"בית ספר למוסיקה", והשנה הצטרף לפאנל השופטים בעונה החמישית של "הזמר במסכה" (מוצ"ש, קשת 12). בדרך הוא אפילו זכה עם אשתו, ירדן גוזלן, ב"המטבח המנצח VIP". "רק לפני שש שנים, גם בעקבות הקורונה, מצאתי את עצמי מסוגל לעצור רגע ולהגיד 'וואו, באמת עשית את כל זה'", הוא אומר. "מאז זה תרגול שאני עושה לעצמי כל יום: קם בבוקר, מסתכל על מה שיש לי, אומר תודה ומרוצה. באמת שלא הייתי רוצה להתחלף עם אף אחד".

ומה היה לפני?
"לפני 15 שנה הייתי קם בבוקר לשירים והולך לישון עם שירים, לא היה לי משהו אחר. זה מה שהייתי, איש רווק עם בית מלא ברמקולים ומוזיקה. הייתי כל הזמן ביצירה, להלחין, להקליט. הכי כיף בעולם".

ואז?
"ואז אתה מתחתן ואתה אבא ויש ילדים, ואתה לא שם לב כל כך, אתה בערפול כזה. בין צילומים להופעות אתה לא יודע לעשות את הסטופ. אבל רגע, יש לך ממה ליהנות. זה תובנות של הגיל, 40 לתבונה. ובשנים האחרונות באמת למדתי ליהנות מהתהליך, לעשות גם מה שבא לי".

מה בא לך?
"בא לי תיאטרון. בא לי לשיר ביוונית, בערבית, אז אני עושה את זה. בא לי לעצור, לא לכתוב ולהלחין אלא ליהנות מהילדים, אז אני עושה את זה".

אתה אבא מעורב?
"מעורב מאוד. מוציא את הילדים מבית ספר, מרגיל את כל החברים שלהם שלי שאני בן אדם רגיל ולא משה פרץ הזמר. הם כבר לא מתרגשים ממני כשהם נכנסים הביתה".

אמרת בעבר שאתה לא מתכוון להסתיר את הילדים שלך מעין הציבור. אתה יכול להסביר?
"אני לא רוצה שיום אחד הם יתעוררו לפרסום ויקבלו זבנג על הראש, הרי גם אנשים מבוגרים מהם לא יודעים להכיל הצלחה. אז אני אומר – תכניס ילד לעניינים לאט-לאט, תן לו את הערכים. שיגדל לתוך זה, שיראה שלהיות מפורסם זו לא מילה גסה. הבת הבכורה שלי, מיכאלה, הייתה איתי על הבמות בקיסריה ורקדה מגיל ממש צעיר. גם כשאני הייתי ילד אבא שלי הכניס אותי לדבר הזה ותמך בי, ובסוף נהייתי זמר. אז אני לא אעצור למישהו את החלום".

הילדים שלך מוזיקליים?
"כולם מוזיקליים, כולם בקצב, לא כולם זמרים. ומיכאלה – כולם ראו שהיא רקדנית, אבל ברמות. מקצועית ממש".

תרצה לארח אותה לריקוד בהופעה שלך?
"אני יכול להציע לה, אבל אני רוצה שזה יבוא ממנה, לא לעשות אייטם על הגב שלה. היא תבחר את השיר, היא תבחר את הקצב, היא תבחר את הרקדנים שיהיו איתה, היא תבחר הכל. אם כן, אני אשמח".

נראה לי שאופירה בשב"כ

אנחנו יושבים במשרד של האולפן הקטן שפרץ מחזיק בבאר יעקב. הוא רגוע ומחויך כהרגלו, עם המזג החיובי והטון הרך המוכר. אם יש בן אדם בעולם שאומר שהוא בהודיה וזה נשמע אמין, זה הוא.

הקריירות המקבילות של פרץ, כזמר וכחבר פאנלים בתוכניות ריאליטי, הובילו אותו באופן הכי טבעי אל "הזמר במסכה" – תוכנית שהרוח החיובית והקלילה שלה מתאימה לו כמו כפפה ליד. "אני כל כך שמח שקראו לי", הוא אומר. "אנחנו באים ליהנות, לעשות כיף. נראה לי שאני ובר רפאלי הבאנו משב רוח מאוד מרענן לשולחן. היינו ב'אקס פקטור' ביחד, עכשיו אנחנו באותו פאנל. התגובות מאוד טובות, שברנו את הרייטינג של כל העונות".

איך זה באמת לחבור שוב לבר?
"אני מכיר אותה שנים ולא האמנתי שהיא תחשוף צד כזה של דמעות, של רגישות. כנראה זה שהיא אמא פתח לה עוד איזו צ'אקרה כזאת של באמת להתרגש".

בהתאם לוותק שלו בתעשייה, פרץ מכיר את כל חברי הפאנל: מלבד האיחוד עם רפאלי הוא שפט לצד צדי צרפתי ב"כוכב נולד", מיודד עם שחר חסון וחייב תודה לאופירה אסייג. "לפני שנכנסתי ל'כוכב' התייעצתי איתה, והיא שלחה אותי ללמוד עברית תקינה אצל פרופ' צפורה שפירא. עשיתי קורס, עברתי מבחנים, קיבלתי תואר. היום, כשאני בפאנל של שופטים, חשוב לי לדבר נכון ולדייק את השפה העברית. זה מאוד עזר לי, אז אני זוקף את זה לזכותה".

ועכשיו אתה צריך להתחרות איתה בניחושים.
"אופירה מטורפת, נראה לי שהיא בשב"כ או במוסד. בר נותנת פייט, באה מוכנה. שחר מצליח לבלבל אותי, כל פעם הוא זורק איזה שם שבכלל לא קשור לזמר. אתה יודע שהוא לא כותב שום דבר במחברת? אני יכול לגלות לכולם שהוא רק מצייר עיגולים. הוא מצחיק בטירוף, הוא מעניין, הוא מקורי".

תגיד, אתה הצלחת לזהות חלק מהזמרים?
"כולם מאתגרים. יש מאחורי המסכות האלה אנשים שאני רואה ביום-יום, באמת חברים שלי, שלא ידעתי ששרים ככה. זה אנשים שהיה להם כילדים חלום להיות זמרים, והם לא עשו את זה כדי שלא לעשות פדיחות. אבל מאחורי המסכה הם מקבלים ביטחון ושרים ממש טוב. נגיד, אנה ארונוב. לא ידעתי שהיא שרה ככה".

ואלי אילדיס? כפרה עליו, אבל אתה יודע...
"אילדיס, אני אומר לך – הוא זמר. נשבע לך, איזה קול עמוק. לא היה לי מושג שהוא קודם כל פסנתרן, אני רגיל לראות אותו ב'חדשות הספורט' ולא ידעתי שהוא כזה רגיש. וואו, איזה לב ענק יש לבן אדם הזה. הוא מוזיקלי, הוא זמר, שיבדקו אותי כולם. אמרתי לו שנשב ביחד לסשן ונכתוב שיר".

אנשים שהצליחו בחיים באים לתוכנית ואומרים, "החלום שלי היה להיות זמר". מה זה עושה לך?
"אני מאמין בגורל, בשליחות. כמו שערן זהבי היה אמור להיות ערן זהבי, אני הייתי אמור להיות משה פרץ. אני טוב בהרבה דברים – אני יודע לבשל, היו לי שלוש מספרות ואני מעצב שיער באמת טוב, אני גם משחק כדורגל. אבל אני כותב ומלחין וזמר הרבה יותר טוב מכל הדברים האחרים, ואני חושב שהשליחות שלי היא להיות מי שאני".

אגב עיצוב שיער, אתה מספר את הילדים?
"הילדים שלי מעולם לא היו אצל ספר. גם לא אבא שלי. אני מספר גם את הבנות וגם את ירדן. בוא לגינה שלי, יש לי את כל הציוד".

ותגיד, אתה מגלה לילדים מי מסתתר מאחורי המסכות בתוכנית?
"אסור לי לספר להם כלום, גם לא לירדן. אני חתום על הסכם סודיות".

גם מול המשפחה?
"אני יודע לשמור סוד, יודע להתאפק, אבל הם פותחים גוגל ו-ChatGPT ומנסים לפענח. ירדן שואלת, ואני לא עונה לה. היא אומרת לי, 'תגלה לי בבקשה, זה ייחשף עוד 30 שניות'. אבל אני לא מגלה, 'נחשי'. אני מטריף אותם".

ביטלתי את האגו

פרץ הוא אב לארבעה: ריף (8), התאומים נועם וגיא (10), ומיכאלה בת ה-12, שחגגה השנה בת-מצווה. אביה שר באירוע עם מי שתמיד הייתה סוג של בת נוספת עבורו, אגם בוחבוט; השניים ביצעו שם ביחד את "ילדה קטנה", הדואט הקלאסי שלהם מהתקופה שבוחבוט באמת הייתה ילדה קטנה. זמן קצר לפני האירוע התארח פרץ בהפתעה בהופעתה של בוחבוט בקיסריה, ובכך נסגר מעגל משמעותי בקריירה שלו ובחייו.

פרץ ליווה את הקריירה של בוחבוט מאז שהייתה בת 8 וחצי, כשהיה המנטור שלה בתוכנית "בית ספר למוסיקה". לפני כשנתיים נפרדו דרכיהם המקצועיות, בצל דיווחים על חילוקי דעות כספיים, שנפתרו בגישור משפטי. "הפרידה היא אף פעם לא נעימה", הוא מודה, "אבל לא היה לי שום כעס. ביטלתי את האגו, ביטלתי את הכעס, כי בשבילי היא כמו הילדה שלי".

איך נולדה הסולחה בקיסריה?
"הייתה פנייה וישר אמרתי, 'כן, אני בא, נשמח בשמחתך'. ראו על הבמה שהתמלאתי גאווה כשראיתי אותה שם. אני רגיש, לא יכולתי לעצור את זה. דמעתי".

ראיתי את הסרטון מההופעה, באמת מרגש.
"הקהל הופתע מאוד. בוא נגיד שזה היה חלום שלה, וגם חלום שלי. כשהיא הייתה ילדה אמרתי לה, 'אני לא אנוח עד שתהיי הזמרת מספר אחת במדינה'. יותר מעשר שנים ליוויתי אותה בשירים, בהקלטות. זה להדריך, לתת אוזן קשבת, לתמוך, לשמור עליה יותר מכל".

ועכשיו אתה כמו משה, שמסתכל מבחוץ על הארץ המובטחת?
"נראה לי שמבפנים, הרי בקיסריה הייתי על הבמה להרים איתה את הגביע של הניצחון. מעולם לא היה בינינו חוזה, הכל היה בעל פה, וגם לא לקחתי זמרים נוספים כי הייתי קשור אליה בנפש. האמנתי בה, אהבתי אותה, עשיתי הכל באמת מהלב. וגם סגרנו מעגל: אני שרתי בבת-מצווה שלה, ועכשיו היא שרה למיכאלה שלי. אנחנו התרגשנו ומיכאלה התרגשה. אגם עוד מעט מתחתנת, והיא שימחה אותי".

עם בוחבוט ובלעדיה הגיע פרץ לפסגות, וחווה גם מהמורות. הקשה שבהן הייתה פרשת העלמת המס מ-2016, שהסתיימה בהרשעה ובעונש של ארבעה חודשי עבודות שירות ("היה לי קשה מאוד, הרגשתי כתם שלא הייתי מוכן אליו ושלא הגיע לי", אמר על כך לפני כשנה). אבל כל זה כבר מזמן מאחוריו, ובסוף החודש הוא יעלה מופע לציון 20 שנות קריירה בהיכל מנורה מבטחים. על השאלה אם בוחבוט תתארח הוא מגיב בחיוך ממתיק סוד, "לא יכול לספר. יכול להיות, עוד אין לי אורחים. אני לא יכול להגיד לך גם אם יש".

איך מסכמים 20 שנות קריירה?
"זה מופע של חזרה בזמן לאלבומים הראשונים, הרבה קלאסיקות. 'שתיים בלילה', 'אש', 'קחי אותי אלייך'. כל השירים שכתבתי בבית הקטן בקריית עקרון, לפני שחלמתי שזה יצליח".

וכשאתה מסתכל היום על השירים המוקדמים, מה אתה רואה?
"אני רואה בן אדם שהיה לו אומץ, ואני אומר לו תודה על כל השירים האלה. אני חושב שמי שיבוא למופע יחזור לאותם רגעים, בהופעות או במועדונים או באוטו, שהוא שמע את השירים. אז היו דיסקים עם עטיפות ותמונות, ועכשיו כשאני מדבר איתך אני נזכר מי צילם אותי, איפה צילמו אותי, ואיזה ילד הייתי".

בימים הקרובים ישחרר פרץ גם שיר חדש, "ספר תהילים", מתוך אלבום שעומד לצאת בקרוב. "הקלטתי אותו לפני שנה", הוא מספר. "אני ואבי אוחיון ומתן דרור, המעבד המוזיקלי, עם עוד שני חברים טובים, הראל סנדרוסי ובן אביב, העתקנו את כל האולפן לווילה בטבריה. במשך שבוע, 24/7, כתבנו, הקלטנו, שרנו, עשינו את האלבום. כתבנו את עצמנו".

כמו כשהיית צעיר. קמת אל המוזיקה.
"בדיוק".

לאחרונה נפרד פרץ מהמחזמר "עפרה" אחרי שנה של הופעות. הוא כיכב בתפקיד האמרגן האגדי של עפרה חזה, בצלאל אלוני. "היה לי חלום לשחק בתיאטרון", הוא מספר, "אבל פחדתי מזה פחד מוות".

אלוני הוא דמות קצת שנויה במחלוקת, לא בדיוק הרוח הרכה שאנחנו מכירים ממך.
"הוא מי שאומר לה 'לא', שמרחיק את עפרה מהמשפחה, אבל בסופו של דבר הוא מגשים לה את החלום. זו המורכבות של אנשים, ואני חושב שהצלחתי לתת אינטרפרטציה לדמות שלו ממקום טוב".

זה קצת מזכיר אותך ואת אגם, לא?
"כן. גם בגלל זה התחברתי".

באמת של האמת, כולם רוצים שלום

הסערות שעברו בשנים האחרונות על המדינה לא פסחו על פרץ. לאחר הטלטלה שחווה עם כולנו ב-7 באוקטובר הוא גם גילה שאחד משיריו האהובים, "גיבור של אמא", הפך לשיר שמלווה אמהות שכולות ברחבי הארץ. "הייתי מעדיף שזה לא יקרה", הוא אומר בעצב, "שהשיר הזה לא יהיה שיר של שכול, שלא היה קורה כל האסון הזה".

פרץ מצא את עצמו שר בהלוויות קורעות לב. "אחרי 7 באוקטובר האינסטגרם שלי קרס מהודעות של אמהות שרצו שאבוא לשיר להן את השיר. לא דמיינתי שאני אצליח לעשות דבר כזה, אבל הייתי בבתי עלמין וחיבקתי את האמהות ושרתי להן. ראיתי שזה נותן להן כוח, אבל היה לי קשה מאוד. אחרי 10 או 12 לוויות כבר לא יכולתי להכיל את הדבר הזה. חזרתי בוכה הביתה ללילות שאני לא נרדם, רואה את הפרצופים של החיילים שלנו מול העיניים שלי".

קשה נורא.
"זה הכניס אותי למקום ממש עצוב, עד ששיתפתי את ירדן שקורה לי משהו שאני לא מצליח להכיל. פתאום היא גילתה שאני – האיש השמח שמחזיק את הבית, זה שמוביל אותה – לא יודע לאבחן מה קורה לי. והיא אמרה לי, 'תשמע, אתה בחרדה. בוא נקרא לזה בשם הזה, ובוא נדבר על זה'".

אז הפסקת לשיר בהלוויות?
"רציתי ללכת ולחבק אחד אחד, אבל כבר לא יכולתי. הבנתי שאני עושה נזק לנפש שלי. אז אמרתי, מהבית אני אפנה אליהם. אני אחבק אותם עם השירים שלי מרחוק".

היית בטיפול? דיברת עם מישהו?
"דיברתי עם ירדן, היא המטפלת שלי. היא חברה לנפש, היא אוזן קשבת, והיא באמת נותנת פתרונות".

פרץ המשיך להקליט שירים ומזמורי תהילים, שהכנסותיהם הוקדשו לחיילים, והקפיד לבקר חיילים פצועים בבית החולים תל השומר. "ראיתי את הילדים האלה, הגיבורים האלה, יושבים קטועי רגליים וקטועי ידיים, ואתה בא אליהם בבוקר עם האוכל של ירדן ומניח להם תפילין ומשמח אותם ומחבק אותם. הייתי כבר הולך כאילו אני חלק מהצוות. הייתי גם משקר לירדן, אומר לה, 'שנייה, אני יוצא פה לסיבוב', והולך אליהם. החיילים בתל השומר נתנו לי חיים בתקופה הכי קשה של עם ישראל, ופתאום גם הרגשתי שאני לא הכוכב במדינה. אין כוכבים בארץ ישראל. אתה זמר כי אתה יודע לשיר. והוא חייל, הוא הרבה יותר טוב ממך. הוא הכוכב".

מה היית רוצה לראות פה במדינה אחרי הבחירות?
"אין אחד במדינה, לא משנה באיזה צד, שלא קורא עכשיו לכולם להיות באחדות. אם זה איזנקוט, ביבי, בנט. רוצים גם ערבים, אזרחים ערבים שמשרתים אותנו בסוף. אם אתה הולך למיון, לבית חולים, הם אזרחים פה. אני לא מדבר על הקיצוניים. מי שתומך טרור – לא בעדו. כן צריך להבין שאנחנו צריכים לשמור על הזהות היהודית שלנו, על אזרחים שרוצים לחיות פה, שהם ציונים. אבל כולם רוצים אחדות".

אז למה זה לא קורה?
"כי ראינו בעבר שכל מי שרצה ממשלת אחדות נשאר בלי מנדטים. אבל במצב הקיים אתה לא יכול להתפנק, 'אני ימין או שמאל'. אתה בהישרדות פה מול כל העולם. בסוף, אם לא נראה כוח באחדותנו, אנחנו נקרוס מול כל העולם".

הפוליטיקאים עדיין יריבו.
"כי זה התפקיד שלהם. אבל אני, בהופעות שלי, לא שואל מי ימין ומי שמאל. כולם שרים את 'קרמלה' ו'כוס של יין', כולם כואבים ונלחמים ביחד. אני מדבר איתך מהעם כשאני אומר לך שזאת תהיה שנה של אחדות".

אבל הקולות שעולים ברשת ובתקשורת הם של שנאה.
"אתה יודע את מי משמיעים? את מי שצועק. כל מי שרוצה בלגן, שומעים אותו. את הנורמליים לא משמיעים. אז אני אומר לך: אנחנו רוצים שלום, רוצים ביחד. זה מה שאני מתפלל אליו כל בוקר. בינינו, בין הערבים, בין דרוזים, בדואים. מי שנורמלי ורוצה את ישראל, אנחנו אוהבים אותו. אבא שלי עלה ממרוקו בגיל 13, הוא סיפר לי ששם ערבים היו עושים ליהודים כבוד בחגים, היו מביאים להם מתנות, וככה בחזרה. צריך ללמוד מזה. הקיצוניות משתלטת רק בכותרות. באמת של האמת, כולם רוצים שלום".

"הזמר במסכה" עם מסכה חדשה שמגיעה בשבת, אחרי החדשות, קשת 12