אלמוג בוקר: "אני יורד על ארבע ומתחנן לצאת, אבל הוא לא מוכן"

כתב החדשות אלמוג בוקר דיבר בעבר על ההתמודדות שלו עם חרדות, אך כפי שהוא נפתח אמש (ו') במעגל של "מי רוצה להתחיל" עדיין לא ראינו אותו. בפרק הבכורה של הפורמט נפגש הכתב הוותיק יחד עם אסי עזר שמוביל את התוכנית, רן דנקר, עומר נודלמן, עינב בובליל ואלי סטין, שלכולם נושא אחד משותף - הם מתמודדים עם חרדות. במהלך התוכנית הם ענו על שאלות קשות, עוררו דיון ביניהם ונפתחו לגבי הרגעים הכי אינטימיים וקשים מהם סבלו בעקבות ההפרעה.

בוקר שפתח את המעטפה הראשונה, שיתף על הדבר הכי מביך שקרה לו במהלך התקף חרדה: "אוקראינה, לביב, אני נוסע לסקר את המלחמה שם. התקפי חרדה אצלי לא באים בשוטף, אלא בלילה מתוך חלום. אני מתעורר בארבע בבוקר עם התקף חרדה מטורף, אני חייב אוויר, מרחב ואור כדי לשרוד התקף חרדה. בבית זה קל, אני יוצאת החוצה לקומת קרקע. פה אנחנו בקומה רביעית, אני עם קוצר נשימה וכאבי תופת ברגליים, מדדה למטה כי כל הגוף תפוס ואני מגיע לשם בשארית כוחותיי כדי לצאת החוצה. השומר בכניסה עוצר אותי ולא נותן לי לצאת כי יש עוצר בחוץ בגלל המלחמה, יורים במי שבחוץ. כאן נכנס הקטע של המביך, כי אני ממש יורד על ארבע ומתחנן, אבל הוא לא מוכן. אני עולה למעלה ואני חייב אוויר, אז אני פותח את החלון וזה גבוה, אני יושב על אדן החלון עם חצי גוף בחוץ ואם אני לא מת מההתקף חרדה אז אני מהנפילה מהקומה הרביעית. ישבתי שם כמעט שעתיים וחצי עד שהיה אור ראשון".

בהמשך הפרק החמישה התבקשו לבחור תמונות שמסמלות את איך שהם מרגישים בזמן התקף חרדה. בוקר הרים תמונה של איש חופר בור באדמה כשסביבו כאוס, והסביר למה: "לי זה מרגיש כמו סוף העולם בחרדה. בגלל זה אני בורח החוצה ותופס פינה מוארת בשבילי, אבל מבחינת אחרים שתהיה הכי חשוכה שיש. זה התחיל ב2018-, תקופה שיש סבבי הסלמה בעוטף. אני מקבל אינדיקציה לזה שבשעה ארבע אמור להיות ירי, וזו השעה שהילדים אמורים לצאת מהגן ובדרך כלל אשתי לוקחת אותם. משהו לא מרגיש לי טוב ואני נוסע הביתה כדי לעזור לה, אנחנו מוציאים ומכניסים אותם לאוטו. בשנייה שאני מעביר לרוורס מתחילות אזעקות ואילת באינסטינקט לוקחת מאחור את אימרי ואיליי ורצה איתם למיגונית".

המגיש ממשיך ומשתף באירוע הקשה שבו הוא פגש בחרדה בפעם הראשונה: "עומר מאחורי וברור לה שאני לוקח אותה, אבל אני לא מתפקד, שומע את האזעקה ולא מצליח להזיז את הרגליים. עומר בשלב מסוים קוראת לי 'אבא' ואני לא מגיב. אחרי 12 שניות מתחילים יירוטים מעליי וזה מה שמשחרר לי את הרגליים, כי הם היו בטון. אני יוצא החוצה בכבדות ולוקח את עומר, מגיע איתה לממ"ד אחרי דקה כשכבר יש נפילות ופשוט נופל איתה על הרצפה. אני ממש לא שם, מרגיש קוצר נשימה קשה ואחרי דקה ומשהו שומע את אילת צועקת לי. אני קם ונגמר, כאילו לא היה התקף חרדה ונוסע לעבודה. למחרת בשמונה בערב, אני מגיע הביתה ונכנס לחדר שינה, שומע את עומר אומרת לי: 'אבא' – ובום, ההתקף חרדה חוזר כאילו מהנקודה שעצרנו בה. וזהו, התחלתי טיפול".