גיא הוכמן: "אני מת שאשתי תקנא"

הקומיקאי גיא הוכמן רגיל לעמוד במרכז תשומת הלב, בזכות המופעים שלו והתכנים ההומוריסטיים שהוא יוצר ברשת. אך בתקופה האחרונה הוא משמח את הישראלים בדרך קצת אחרת – כשהוא מופיע על רחבת "רוקדים עם כוכבים" (מוצ"ש אחרי החדשות, קשת 12). בריאיון לצד הרקדנית ניקול רוגובין ב"גלית ואילנית", הוא שיתף למה זו החוויה הכי טובה שהייתה לו, איך הוא מרגיש עם ביקורות השופטים - וגם מה ההשתתפות בתוכנית עשתה לו לחיי הנישואים.

הוכמן הגיע לתוכנית כדי לשמח, ולא ציפה שהחוויה תהפוך לכל כך משמעותית עבורו: "זאת החוויה הכי טובה שהייתה לי בתחום הזה, אני פורח - פחות חמישה קילו, אשתי אוהבת אותי, וניקול חברה שלי. אני בדרן, וזה כלי שמבטא שמחה, עוד כלי לארסנל", הוא סיפר.

מי שנמצאת לצדו על הרחבה היא הרקדנית ניקול רוגובין, שכזכור נמצאת בזוגיות עם איוון דניסוב, שמתחרה גם הוא בעונה הנוכחית ורוקד עם אבישג סמברג. "בהתחלה חשבנו שיהיה ממש קשה עם זה", סיפרה הרקדנית לגלית ואילנית. "סיכמנו: 'בוא לא נקנא', ובסוף אנחנו מפרגנים אחד לשנייה ברמות". השיח על קנאה גרם להוכמן לשתף גם הוא: "אני מת שאשתי תקנא, לא עובד לי. אני שולח לה סלפי עם ניקול והיא אומרת: 'מסכנה ניקול'".

ניקול, איך את יוצקת משמעת להוכמן?
"אני מתנהלת איתו כמו עם ילד בן שש, וזה עובד".

הוכמן, איך אתה עם הביקורת מהשופטים?
"מביאים בדרן, מה מצפים? אנחנו מנסים לאזן את הדבר הזה וגם לא לאבד אותי כי זה מי שאני. ניקול מביאה את הטכניקה ואני את האנרגיה. אנשים אומרים לי ברחוב 'איזה כיף לראות את זה'. הקהל הציל אותי, ואני עובד בשבילו. אני בקונפליקט עם עצמי, מה אני יותר פה – בדרן או רקדן".

ואתה מצליח להיות אבא? כבר כמה חודשים שאשתך לבד בית עם הילדים.
"זה הדבר הכי טוב שקרה לזוגיות. אני לא בבית, וכשאני חוזר אשתי אומרת 'אתה אחרי ארבע שעות חזרות, מה אתה רוצה? תראה אותך, אתה דור הררי'. בדיוק נכנסנו לבית חדש וזה עבר חלק, כי היא מטפלת בבית ואני רוקד, אנחנו גם לא שוכבים. אני עכשיו רקדן".

לקחת על עצמך חתיכת תפקיד במלחמה, הפכת לקצין מורל.
"אני לוקח את הדברים הקשים שקורים לנו - כמו הסרטן שהיה לי, או תאונה שקרתה שאתייחס אליה בהמשך העונה. אני מנסה באמצעות הומור לשנות דברים, אנחנו צריכים את זה דווקא במקומות שנראה שלא. ב-8 באוקטובר אמרתי שהחיילים צריכים לתת כוח לעורף, עם ישראל רוצה לראות חיילים מחייכים. זה התפקיד שלנו".

היה פחד? אולי יש דברים שלא צוחקים עליהם?
"צריך להיות מאוד רגיש. ברגע שאתה במילואים וכולם בצבא יש את האווירה הזאת. הגעתי לש"ג ואמרתי 'מה אני עושה?'. וראיתי חייל מחייך אליי, והחיוך אמר לי 'אתה יכול להיכנס'. החבר'ה רקדו, פתחתי את הסטורי ואנשים אמרו שזה מה שהם רוצים לראות. זה גם מה שבאנו להגיד עכשיו – ביטוי של שמחה".