גם אם ארזה 20 קילו, אני עדיין אקבל את התפקידים של השמן

מאז השיחה הקודמת שלנו לפני שלוש שנים הספיק אוראל צברי להגשים את שני החלומות אליהם ייחל בכתבה – להצטרף ל"ארץ נהדרת" ולהביא ילד לעולם. "אני מאוד בעד להגיד את החלומות שלנו בקול כי בסוף מישהו ישמע. מי יודע, אולי מולי שגב קרא את הריאיון הקודם שלנו וזה נתן לו רעיון. מהצד זה יכול להיראות כאילו דברים הגיעו לי בקלות, אבל זה ממש לא ככה. עשיתי דרך, זה לחצוב בסלע וכל פעם לעבור עוד תחנה עד שמגיעים למטרה. מגיל מאוד קטן רציתי להיות ב'ארץ נהדרת', ראיתי את התוכנית בלופים. לפעמים אני יושב עם החבר'ה ומזכיר להם מערכונים שהם בעצמם כבר הספיקו לשכוח".

איך הם קיבלו אותך?
"מאוד יפה. נכנסתי בסוג של יראת קודש, לטונה יש שורה בשיר שאומרת, 'כיף לקרוא אחי לאומנים שהערצתי'. אני חי את השורה הזאת, אני פאקינג עם קיציס, פיניש ומריאנו, אנשים שהערצתי מילדות. זה לא נתפס לפעמים".

זו העונה הרביעית שלך בתוכנית, ועכשיו הצטרפת גם לפאנל הקבוע בתור בן גביר. איך אתה מרגיש עם השינוי הזה?
"בשלוש העונות הראשונות שלי, אם נקביל את זה לכדורגל, הרגשתי כמו שחקן ספסל שכשנותנים לו עולה ונותן את ה-100% שלו, אבל העונה, כשאני עושה את בן גביר, אני מרגיש שעליתי לשחק בהרכב ואני בא להבקיע את הגולים. בכל יום רביעי שהיה לי פנוי ולא הייתי מצטלם לתוכנית הייתי מתבאס. תמיד רציתי עוד".

מה יותר מלחיץ, להיכנס לנעליים של בן גביר או לנעליים של שחר חסון, שעשה את החיקוי עד עכשיו?
"בראש ובראשונה זה אתגר מקצועי להיכנס לנעליים של המאסטר של הקומדיה והסטנדאפ בארץ. הוא לקח את הדמות למקום מאוד שלו, מאוד קומי, וזה אתגר להביא משהו אחר ולהיזהר שלא יגידו שאני עושה חיקוי של שחר עושה את זה. מצאתי את עצמי במשך חודשיים צופה בראיונות של בן גביר ומנסה לפצח את זה, כי כשאני ניגש לחיקוי חשוב מאוד לי הדיוק. אז לפעמים יכול להיות שאני עושה אותו מאוד מדויק, אבל זה לא מצחיק כמו ששחר היה עושה. אני בטוח שיהיה לנו עוד הרבה בן גביר העונה, ככה שאמצא את הדבר המצחיק, בינתיים התבייתי על השוקולדה מרמלדה. עד עכשיו הייתי בצד הבידורי, עשיתי חיקויים של עומר אדם, אורן להב, דברים שבאו לי סוג של בקלות ופה יש לי אתגר אחר, אבל כיף לקבל הכרה".

היה לך חשש מלהיכנס לדמות פוליטית?
"אין ספק שזו דמות משמעותית בפוליטיקה הישראלית וזה מאתגר, כי דברים יכולים להיות מאוד נפיצים ויכולים להביא עליי איזשהו עליהום. בסוף אני שחקן, קומיקאי, זו העבודה שלי. בהתחלה היה לי מאוד קשה כי רציתי שכולם יאהבו אותי, אבל אני חושב שעם הזמן השלמתי עם זה שתמיד יהיו תגובות. במגילת אסתר כתוב שמרדכי היהודי היה אהוב על רוב אחיו, אז אני אומר לעצמי, אפילו הוא, דמות כזו משמעותית, לא היה אהובה על כולם אלא רק על הרוב".

היה פיק ברכיים בהתחלה?
"היה לי יותר פחד ביום הראשון שעשיתי את החיקוי של בן גביר אחרי שלוש עונות בתוכנית מאשר בפעם הראשונה שהגעתי. כשסיימתי את בן גביר, הרגשתי שוואו, צלחתי את זה, וגם הביקורות היו טובות אז הוקל לי. בפעם הראשונה שעשיתי את אליאב זוהר, שהיה הדמות הראשונה שלי, שטתי על ענן, הרגשתי שאני מגשים את חלום הילדות שלי. לא הייתי בלחץ בכלל, חייתי את הרגע ונהניתי ממנו".

קיבלת תגובות ממושאי החיקוי?
"בן גביר לא הגיב, אבל יצא לי לפגוש את עומר אדם באיזה אירוע והוא אמר לי, 'יא מניאק, אני שומע את עצמי ושומע אותך'. גם לא מזמן יצא שעשיתי חיקוי של אילנה דיין בחתונה והתברר שהכלה הייתה אחיינית שלה. היא שמעה וממש צחקה".

בא לי לנצח את עצמי

לפני שנה הפך צברי (32) לאבא, ולצד החששות הטבעיים שמלווים כל הורה טרי, במקרה שלו עולה גם עניין נוסף. "אני לא מרגיש שהמשקל מגביל אותי כרגע, אבל יכול להיות שאדבר אחרת כשהוא יתחיל לרוץ. עם כמה שאני שמן, אני אדם מאוד פעיל ואנרגטי, וראו את זה ב'רוקדים עם כוכבים'. עד היום נשים מבוגרות עוצרות אותי ברחוב ואומרות לי, 'אוי, כמה שאתה קליל'. הדבר היחיד שמעסיק אותי זה עניין הבריאות. טסתי במאי לטיול בארצות הברית והורדתי 10 קילו לפני זה, אבל בטיול משהו השתחרר לי וחזרתי ישר למלחמה עם איראן ולאכילה רגשית, אז העליתי כמעט הכל בחזרה. לא מעניין אותי בשום צורה להיות חתיך, אני לא רוצה להגיע למצב של ההורים שלי, שיש להם סוכרת. חשבתי על זריקות וניתוח, אבל זה לא משנה, זה סוויץ' בראש ושינוי של אורח חיים שצריך להיעשות, לשנות תפיסה. הבסיס של ההרגלים שלי טוב, אין לנו לחם בבית, אין סוכר, אני שותה קפה בלי סוכר, אין אצלנו שתייה מתוקה בכלל".

אז יבואו הקוראים ויגידו, "נו, אז איך יכול להיות?".
"כי כשאני בחוץ אז אני אוכל עוגות, ולא אחת. אני נופל בכמויות ונכנס לבולמוסים, לפעמים אני לא יודע לשים לעצמי גבול. בא לי לנצח את זה, לנצח את עצמי, לפני שיהיה מאוחר מדי".

אתה אומר שזה משהו בראש, אבל כבר הוכחת לעצמך בקריירה שכשאתה מציב לעצמך מטרה, אתה יודע לעמוד בה היטב ולהגשים אותה. למה לדעתך סביב המשקל זה מתפספס?
​"אני מאמין שזה נפשי ואני מטופל היום, שזה משהו מאוד חשוב, ואני מאמין שאני אצליח לפתור את זה. אני לא יודע על מה זה מפצה, אבל זה משהו בילדות, שאמא שלי הכניסה לי את ה'שמן' הזה למוח".

לפעמים זה פשוט הופך לחלק מהזהות, חלק מהתפיסה העצמית, ככה אני מכיר את עצמי, זה מי שאני. מי אני אהיה אם לא אהיה שמן? גם בתור אוראל, וגם בתור שחקן.
"אין ספק שאני הופך את זה ליתרון של עצמי. כשאני מגיע לאודישן הרבה אחרים יכולים להיות אחלה, אבל יש משהו ייחודי בנראות שלי ובמה שאני נותן. אבל זה לא שווה את חוסר הבריאות".

אז אתה מוכן לרזות ולקחת את הסיכון שתאבד תפקידים בדרך?
"כן, ובואי, גם אם ארזה 20 קילו, אני אהיה יותר בריא אבל אני לא אהיה רזה, ועדיין אקבל את התפקידים של השמן".

איך אתה מסתדר מבחינת בגדים?
"זה נושא מאתגר והייתי רוצה יום אחד להיכנס אליו, לייצר איזשהו ליין בגדים שלא יהיה רק שחור ואפור. אם הראל ויזל (מנכ"ל קבוצת פוקס – א"ו) קורא את הריאיון הזה, אני אשמח לדבר איתו. אני בא בטענות לרשתות, אבל כנראה שאם זה היה רווחי, כבר היו עושים את זה. אני בטוח שהרשתות לא עושות דווקא לאוראל צברי, אבל אני גם בטוח שאוראל צברי הוא לא היחיד שמחפש בגדים יותר מגניבים, יותר יפים. אני רואה את זה כשאני מעלה הול קניות לסטורי שלי, יש לזה ביקוש".

אז איפה אתה מוצא בגדים?
"אני מזמין אונליין, רק שלצערי החברה שקניתי ממנה הפסיקה לשלוח לישראל כי הם אנטישמים. כשהייתי בחו"ל עם סיון נכנסנו לפריימרק, היא עשתה קניות והחזקתי לה את התיק, ואז ראיתי כותנת לילה במחלקת נשים. הבנתי שאם אני אלבש אותה זה יהיה עליי חולצה, מדדתי וזה היה פצצה. אז כן, אני קונה גם במחלקת נשים, כי ככה אני יכול למצוא דברים צבעוניים ולא רק שחור ואפור. החלק המבאס זה שאם כבר יש מעצבים למידות גדולות, זה נהיה מאוד יקר. למה שאני אבזבז אלפי שקלים, כשאני קונה משיין או מבוהו ב-100 שקל חליפה מדהימה שמסובבת ראשים?".

זלזלו בי בתחילת הדרך

כיום צברי מככב על המסך כמעט בכל ערב – בסדרת הדרמה "נוטוק" (הפרק הבא בשני בקשת 12), ב"ארץ נהדרת" ובשעשועון "כוכבים בריבוע" (כל שישי אחרי אולפן שישי). בהפסקת הפרסומות הוא מעיף אתכם לשמיים כפרזנטור של חברת התעופה ארקיע ("עד עכשיו לא יצא לי לטוס איתם כי ברוך השם אין לי זמן. אני לגמרי הסנדלר הולך יחף"). את דרכו הוא החל ביוטיוב כאורח בוולגים של קווין רובין. יחד הם הגיעו ככוכבים החדשים מהרשת אל במת הפסטיגל ומאז, כמו שאמר, צעד אחר צעד הוא מיקם את עצמו בליגה של הגדולים. הוא קיבל תפקיד בתיאטרון הקאמרי בהצגה "החבדניקים" וגם הגשים חלום בהפקת "היפה והחיה" ("עשינו פה ברודווי").

בעבר שיתפת בחוסר הביטחון שהיה לך כאחד שלא למד משחק להצטרף לתיאטרון ולהתקבל כשווה בין שווים. איך אתה עם זה היום?
"עברתי דרך מדהימה מהרשת עד היום. אם פעם הכוכבים היו יוצאי להקות צבאיות ואחרי זה יוצאי ריאליטי, היום הכוכבים הם אנשים שמגיעים מהרשת, ויש לזה פלוסים ומינוסים. זה מבורך במובן הזה שלא חייבים קשרים וקומבינות כדי להצליח, אתה יכול לפתוח עמוד ולעשות את מה שאתה עושה הכי טוב, ולי הייתה הזכות להתקדם עם זה הלאה. אני זוכר אנשים שזלזלו בי בתחילת הדרך, ואני עדיין רואה זלזול מאנשים מהטלוויזיה הישנה, אבל אני שמח שהצלחתי לעבור את המשוכה הזאת. אני לעולם לא אזלזל במי שמתחיל מהרשת, אני תמיד אשתדל לעזור ולפרגן. זה שהגעתי לאן שהגעתי לא הופך אותי לטוב יותר, ואני משתדל תמיד להזכיר את זה לעצמי".

אתה וקווין עדיין חברים?
"תמיד כשאראה אותו יהיו חיבוקים והכל טוב, כל אחד עושה את מה שהוא אוהב. הוא תמיד כיוון להנחיה והוא עושה את זה מדהים. אני גם מאוד שמח בשביל קים אחותו, שעושה איתו השנה את הפסטיגל. יש תגובות כמו 'מה, רבתם?' כי אנשים מחפשים את הצהוב, אבל לא, אין דרמה, פשוט הפסקנו לעבוד יחד אז אנחנו פחות מתראים ומדברים. הייתי בן 24 כשהתחלתי, היום אני בן כמעט 32, שנינו אבות וגרים בערים אחרות, הכל בסדר".

החלום השני שהתגשם, כאמור, הוא הפיכתו לאב. הוא ובת זוגו השחקנית סיון תם הורים לאדם בן 11 החודשים. "הייתי בטוח שאהיה אבא יותר לחוץ, אבל זה לא ככה. הדבר שהכי חשוב לי להקפיד עליו זה שיהיו לנו כמה שיותר רגעים משפחתיים, הרגע שהכי נהניתי ממנו השנה היה כשהיינו שלושתנו בטיול בחו"ל. הוא חמוד מאוד, הוא מצחיק והוא מתקדם מהר, הוא כבר הולך. הוא באמת ילד כיפי ומאוד עצמאי".

מספרים שהשנה הראשונה של ההורות היא אתגר לזוגיות. איך חוויתם את זה?
​"כן, זה מאתגר לזוגיות, הוא עדיין ישן איתנו, ומבחינת העייפות זה לא קל. לסיון זה אפילו יותר מאתגר, היא מניקה ואין לה את החופש של עצמה. היא הייתה צריכה לוותר על שנה בלימודים, זה שם לה את החיים בסוג של הולד. כשאדם נולד הייתי בפסטיגל חודשיים, אז גרנו אצל ההורים שלה כדי שלא תהיה לבד, ואחרי כל זה, באוגוסט לא הייתי בבית בגלל 'היפה והחיה'.​ סיון התמודדה עם זה מדהים, היא מחזיקה את הבית, היא המפלט שלי כשאני חוזר הביתה. היום אני ממש משתדל שלא לעבוד בשישי, אני לא רוצה לפספס את הילדות של הבן שלי. מצד שני יש בי הבנה שאני במקצוע שהוא לא לנצח, וכל עוד אני רלוונטי עכשיו, צריך לנצל את המומנטום. אני מרגיש שאני מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, ולפעמים זה בלתי אפשרי. עכשיו אמרתי לא לכמה פרויקטים שמאוד רציתי, כי הבנתי שאני חייב להיות עם המשפחה שלי בבית. אלה רגעים שלא יחזרו".

גם סיון עשתה את צעדיה הראשונים בתעשיית הבידור כפאנליסטית, מגישה ומדבבת. איך זה מסתדר כשאתה מגשים את חלום המשחק, והיא כרגע לא?
"היא לקחה סוג של צעד אחורה מהתחום והלכה ללמוד רפואה סינית. עדיין היא עושה דיבובים, אבל הייתה לה הבנה פנימית שאולי זה לא מה שתמיד חלמה עליו, והיא החליטה שהיא לוקחת רגע לנסות להגשים משהו אחר. אני תמיד אומר לה, 'את מאוד צעירה, את רק בת 30, כל החיים לפנייך ויכול להיות שפתאום תגיע ההזדמנות'. זה גם בסדר לנסות משהו אחר, ויכול להיות שפתאום תהיה הצלחה גדולה בתחום הזה".

אתם עדיין מצליחים לשמור על פרגון הדדי?
"מאוד, היא מאוד מפרגנת לי והיא הכי שם בשבילי. היא רוצה לחגוג הצלחות שלי יותר ממה שאני רוצה לחגוג בעצמי. כן, לפעמים יש לה איזו צביטה קטנה כי היא הייתה רוצה לעשות את זה גם, אני בטוח. אני נותן לה את המקום לזה, אנחנו מדברים על זה וזה בסדר גמור".

העשייה וההצלחה הביאו איתן גם הצלחה כלכלית?
"כן, והדבר הכי חכם שאני עושה כבר שנים זה להאזין לפודקאסטים על כסף וללמוד איך להתנהל איתו נכון. התחדשתי ברכב מגניב, אבל גם זה בליסינג, אני לא עכשיו בגישה של 'יאללה, יש לי כסף, אז אתרברב'. ממש לא, אני גם לא אקנה שעון ב-200 אלף שקל, וזכיתי שאשתי כמוני, תיקים ומותגים לא מעניינים אותה, מעניין אותה לחוות חוויות, וזה כסף שלא אכפת לי להוציא. למשל, הזמנתי את ההורים שלי לחופשה וישנו איתם בסוויטה הנשיאותית, הם בחיים לא דמיינו שהם יהיו בסוויטה כזאת. כיף לי שאני יכול להעניק להורים שלי דברים שהם בחיים לא היו חולמים עליהם".

איזה מקום תפס הפן הכלכלי בבית שגדלת בו?
"אני מגיע ממקום שלא היה לי בילדות, אני זוכר את אבא שלי מתחשבן על נסיעה ואומר, 'נתדלק עכשיו רק ב-50 שקל כדי שזה יספיק לנו להיום'. חוויתי תקופות שאמא לא עבדה ואבא שלי הרוויח שכר של מורה, והם התנהלו לא נכון עם כסף. גדלתי ברחובות התימנית, בלי כפית של זהב בפה, אז אני תמיד בסוג של לחץ מהמחשבה שגם אם היום יש לי, אולי מחר לא יהיה. זה מנהל אותי באיזשהו מובן, אבל אני לומד לחיות עם זה. ביום שאדם נולד פתחתי לו קופת גמל להשקעה. אני רוצה לדאוג לו לעתיד, שיהיה לו משהו להתחיל איתו את החיים, מה שלי לא היה".

אנשים רואים אותך נון-סטופ על המסך ובהצגות ובטוחים שכבר יש לך דירה על שמך.
"איפה? המחירים לא שפויים, אז מה, אני אשים עכשיו את כל ההון שלי בארבעה קירות? נרשמנו למחיר למשתכן כבר 20 פעם ולא זכינו, אם נזכה יום אחד אז סבבה, אולי נקנה בית. בינתיים אני תוהה אם הנורמה הזו נכונה בכלל, למה אני צריך לעבוד כל החיים בשביל לממן משכנתה? זו גם אחת הסיבות שאני לא גר בתל אביב, אני לא רוצה לשים את כל הכסף שלי על שכירות. אני רוצה לעבוד כדי ליהנות, אז אני אשקיע את הכסף שלי בטיסות לחו''ל, על חוויות עם הילד שלי ועם סיון. זה הרבה יותר מדליק אותי מאשר לקנות מרצדס בחצי מיליון שקל".

הייתי יוצא לאפטר לצילומים וחוזר לבסיס

בימים אלו משתתף צברי בסדרה "נוטוק", ששמה את העדה הדרוזית בפריים טיים. הוא מגלם את אורן, חבר של רמי (אמג'ד בדר), אביו של הילד שבמרכז העלילה. "זה מסוג הטקסטים שאתה קורא ואומר לא משנה מה, אני רוצה לקחת חלק בדבר הזה. זה היסטורי שיש סדרה בערבית על העדה הדרוזית, זו בעצם הפעם הראשונה שמדברים עליהם בטלוויזיה וזה הזוי, כי הם משמעותיים מאוד כאן במדינה. יצא לי לשרת עם דרוזים, הם הכי ראויים לקבל את הבמה".

ומכולם דווקא אתה לא מדבר שם ערבית, למרות שאתה דובר השפה.
"לא, אבל אני עוד אשחק בערבית, אני בטוח בזה. גם בצרפתית, אני מאוד מכוון לשם במיינד שלי. זה לא בדיוק הזמן לקריירה של ישראלי בצרפת, אף מפיק לא ירצה את הסיכון הזה, אבל הייתי מאוד רוצה לעשות משהו בין-לאומי".

מלבד "נוטוק", צברי הוא פאנליסט קבוע לצד גורי אלפי ולוסי איוב בתוכנית "כוכבים בריבוע", שילוב בין המשחקים "איקס-עיגול" ו"אמת או שקר", והמפורסמים שמתארחים בתוכנית הם חלק מלוח המשחק. "זה כל כך כיף, זה פורמט מופרע וכיפי וכל פעם יש אורחים אחרים כמו מרגול, מתן פרץ, שני כהן ואורי לייזרוביץ', שאיתי גם ב'ארץ'. כל אחד מספר על עצמו סיפורים והמתמודדים צריכים לזהות אם זה אמת או שקר, וככה מנצחים באיקס-עיגול. זה קליל, אלה כל מיני פרטים אזוטריים שאתה פתאום מגלה על האנשים שאתה רואה על המסך".

לצד העשייה בטלוויזיה, צברי מזמן כעת עוד וי ברשימת החלומות שלו ויוצא לסיבוב הופעות סטנדאפ. "עבדתי על המופע ארבע שנים עם אמירם טובים, הלכתי על זה בכל הכוח. הקהל מכיר אותי כשחקן ולא יודע שאני גם עושה סטנדאפ, אז אני חושב שהעבודה המרכזית שלי היום היא לגרום לאנשים לדעת שיש לי גם הופעה".

מה מיוחד בסטנדאפ שלך?
"הוא מביא הכל מהכל, הזוגיות עם סיון, הקשר של ההורים שלי שזה צרחות, תימני וצרפתייה, זה כשלעצמו מביא משהו מצחיק. אני צוחק המון על המשקל שלי, יש לי המון הומור עצמי וזה חלק מהזהות שלי, אז אני גם מכניס הרבה מהעולם הזה ומספר לדוגמה איך שברתי למרגי את היד. אני מאוד נהנה מהמפגש עם הקהל, זה משהו שאני לא חווה בטלוויזיה".

זה לא רק לשנות קונספציה, אלא גם להרים מופע סטנדאפ בתוך מלחמה, לא פשוט.
"היה שלב שאנשים רצו רק לצאת מהבית ולצחוק, אבל אחר כך זה התהפך. אני רוצה להאמין שעכשיו, כשסוג של נגמרה המלחמה וירדה לנו אבן מהלב שהחטופים החיים חזרו, אולי נחזור ליהנות יותר. אני רואה את זה גם ב'ארץ נהדרת', הרבה יותר קל לנו לצחוק ולהצחיק, וב'כוכבים בריבוע', שזה נטו פאן".

איך עברו עליך ימי המלחמה בפן האישי?
"הופעתי הרבה לפני חיילים, אבל גם הייתי במילואים. אני לא יכול להרחיב יותר מדי אבל עשיתי מילואים שלא קשורים לבידור בתפקיד ביטחוני וסגרתי תשע שבתות רצוף. הייתי יוצא לאפטר לצילומי 'ארץ', רואה את סיון וחוזר לבסיס לפני שבת".

איך מחליפים דיסקט בין "ארץ נהדרת" ל-8200?
"הייתי מאוד מפוכח וחדור מטרה, ידעתי שאני עושה משהו חשוב וגם מאוד רציתי לעזור לכוח אדם של הסדירים שבקושי יצאו הביתה, אז מבחינתי שהם ייצאו בסופ"ש ואני אשאר. זה המעט שיכולתי לעשות".

אתה מגיע כמילואימניק כי אכפת לך מחיילי הסדיר, אז מה עמדתך כלפי החרדים שלא מתגייסים ולא עוזרים בנטל?
"תמיד חייתי על התפר כי כל החברים שלי, עד היום, כולם דתיים ונשואים עם שלושה-ארבעה ילדים. היום אני לא דתי וחי בסביבה שאפשר להגיד שיותר נוטה לשמאל לעומת חברי הילדות, שהם יותר ימין. אני מבין את שני הצדדים ואני חושב שכולם רוצים מטרה אחת, לחיות במדינת ישראל. אני יכול רק לקוות שבסוף מי שיקבל את הבמה הם האנשים שבאמצע, שאומרים את הדברים שמאחדים את כולנו".

חוץ ממילואים, יצא לך גם לעשות מתיחות על מלונות בקטאר במהלך המלחמה במסגרת התוכנית של ארז טל וקטורזה, "זה לא אולפן שישי". בדקת אם אפשר לסגור חדר לסינוואר.
"שם נחשפתי לזה שאני מסוגל לנהל שיחה בערבית. ידעתי שאני מבין טוב מאוד ערבית, אבל לא היה לי עם מי לנהל שיחות. כשהייתה לי הזדמנות לצלם את זה, פתאום מצאתי את עצמי מנהל שיחות עם אנשים מלבנון ונהניתי מזה מאוד".

לא פחדת?
"לא. אמרתי שזה מהטלפון של ארז, אז אם כבר, יחסלו אותו".

צילום: מור צידון | סטיילינג: דני בר שי- הכל דבש | איפור: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי