סוף סוף גיא הקשיב לאורית. אבל עדיין יש לנו דאגה אחת

העונה של "חתונה ממבט שני" מתקרבת לסיום, ונראה שהזוגות עושים אקסטרה מאמץ כדי להיות כמה שיותר בטוחים בהחלטה שלהם - ולקבוע: האם זה זה או שזה לא זה? מאמץ מיוחד ניכר מצידם של אורית וגיא, שבפרק ששודר אתמול (חמישי) עשו צעד משמעותי קדימה, אחרי כמה וכמה פרקים של הליכה במקום. קודם כל, צריך לתת את הקרדיט לאורית, שהסבירה לגיא בדיוק מה חסר לה ולא חסכה ממנו שום דבר - וכל זה, בלי להיות תוקפנית או לא נעימה. לדבריה, הוא סגור ומאופק (נכון), הוא לא נותן לה להכיר אותו (נכון) והוא גם לא גורם לה להרגיש רצויה ומחוזרת (נכון). היא מודיעה לו, חד וחלק, שעכשיו היא משחררת והמושכות בידיים שלו - אם הוא רוצה, שייקח.

ואחרי הקרדיט לאורית שאמרה, צריך לתת גם קרדיט לגיא, שהקשיב (לא ידעתי שגברים מסוגלים לעשות את זה, אבל הנה). הייתי קצת ספקנית כשגיא הכריז שהוא "לוקח לתשומת ליבו", אבל לאורך הפרק, ניכר היה שהוא מיישם את ההערות: הוא החמיא לאורית (תודה לאל), וגם הסכים סוף סוף להיות פגיע. אומנם הוא עשה את הדברים האלה בעקבות הוראה מלמעלה, אבל ברור שבסופו של דבר גם הוא עצמו הרוויח. כיף גדול, אבל יש אבל:  מבחינתי, זה קצת רד פלאג ש-75% מהתכונות שגיא מחפש בבחורה הן בעצם אותה התכונה תחת שמות אחרים - קלילות. כן, זה חשוב לדעת להיות קלילה (או קליל), אבל אני לא תופסת מגברים שאצלם הקלילות היא ערך עליון (כאלה שכותבים בטינדר "מחפש מישהי שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות"). הרבה פעמים, זה פשוט אומר שהם לא יכולים (או לא רוצים) להתמודד עם אישה רגישה - או במינוח שלהם, "כבדה".

בזמן שגיא נותן קצת יותר מקום לרגשות שלו, גם שלי מצליחה להיפתח מול חן. זה קורה בין השאר בעקבות הביקור של ירדן, אחותה של שלי, שאומרת לה כמה דברים שהיא הייתה צריכה לשמוע: שחן מתנהל מתוך פחד, וגם, שהיא לא באמת רוצה להיות מובלת - היא פשוט רוצה מישהו שיכול לתת לה קונטרה. האם חן יכול להיות האיש הזה? אני לא יודעת, נדמה לי שלא הכרנו אותו מספיק. מה גם שאפילו אם הוא דווקא כן פלפלי וכריזמטי בסיטואציות מסוימות, הסיכוי שלו להיות כריזמטי עם שלי הוא די קלוש: הדינמיקה כבר התקבעה, ויהיה קשה מאוד להזיז אותה.

אני עדיין חושבת ששלי וחן יכולים היו, ביקום מקביל, להיות אחד מהסיפורים האלה באווירת "אבא רדף אחריי במשך שנה עד שבסוף הסכמתי"; כמו שכבר ציינתי בעבר, יש מצב ששלי יכולה להיות רק עם מישהו כמו חן, מישהו שלא יוכל או ירצה to outshine her, מישהו שקט יותר וזריז פחות, מישהו שיהיה לו מקום להכיל אותה באמת. ואכן, אומנם שלי מקפידה לשמור על מרחק של 3 מטרים מחן (משקפי השמש שלו בהחלט לא עוזרים), אבל ניכר שהיא כן מעריכה את יכולות ההכלה שלו. בפרק של אתמול, היא גם שיתפה אותו לראשונה בשריטות שלה מהילדות ובקושי האדיר סביב האובדן של אחותה. מרגש, כן, אבל מבחינתה זה לא רומנטי - וזה לא משנה כמה חן ימשמש לה את הרגל.

נעבור לזוג המעייף מכולם - הילה ומתן, שעברו בפרק הזה רכבת הרים של ממש: מריב מפואר ואיומים בפרידה לסלפיז זוגיים בחוף הים. קודם כל, צריך להתייחס לריב המפואר. בשיחה שלצערי הרב לא צולמה, הילה רמזה למתן שמתחשק לה קינוח, למתן לא היה כוח לקום להביא לה, ואז הוא אמר את משפט המחץ - "אני לא עובד בלרצות אותך". זה הרגיז את הילה, והאמת שאני יכולה להבין למה: על פניו, זו התגוננות קצת מוגזמת בהתחשב בבקשה הסבירה מאוד שהובילה אליה. אבל זה לא שמתן באמת מתעקש שלא לפנק את זוגתו בשוקולד. זה עניין של עיקרון. כלומר, זה יושב על אישיו משמעותי יותר: הוא לא רוצה להיות היחיד שנותן, הוא רוצה גם לקבל - והילה, בינתיים, רק שואבת ממנו אנרגיות ולא מעניקה לו אנרגיות בחזרה. יכול להיות שלעריכה יש חלק מסוים בזה, אבל אפשר להסכים שלא ראינו את הילה עושה משהו נחמד בשביל מתן במשך כל העונה. אני בטוחה שמתן לא רוצה להתנהל בשיטת הפנקסנות, אבל בסוף זה מגיע לזה: לא כיף לפנק את מי שאפילו לא מעלה על דעתו לפנק אותך.

והנה עוד הבנה, שאולי היא קצת קטנונית, אבל תסלחו לי: גם כשמתן והילה בטוב, החיבוק שלהם תמיד נראה אותו דבר - הילה נשענת על מתן והוא מחבק אותה מאחורה; היא אף פעם לא המחבקת, היא תמיד המחובקת. אני חושבת שזה אומר משהו על רמת הבשלות שלה לזוגיות. הילה מספרת שהיא מצולקת ממערכת היחסים הקודמת, אבל אני חושבת שהפצע בכלל עוד לא נסגר. בהתאם, היא משליכה על מתן תחושות שכנראה לא באמת קשורות אליו (או לפחות חלקן). אומנם יש לי אמפתיה כלפיה, אבל כששואלים תכלס, "מה היא מביאה לשולחן?" - התשובה היא שכרגע, היא לא יכולה להביא הרבה. לכן, גם כשהם שותים מקוקוסים ונראים מאוהבים, זה לא קונה אותי. הרי ברור שההיי הזה לא יימשך הרבה זמן.

נסיים בנימה אופטימית עם הזוג המלכותי, ירדן ושרון, שממשיכים להשאיר אבק לכל שאר הזוגות (זו לא תחרות, אבל גם קצת כן) ומסתדרים נהדר. למרות כל זה, או ליתר דיוק - דווקא בגלל כל זה, ג'ורדי מבוהלת. היא חוששת שהגונדר שלה הוא טו גוד טו בי טרו - תתעצבנו עליה כמה שאתם רוצים, אבל אי אפשר שלא להבין אותה. כשמערכת יחסים מתקדמת והופכת להיות גם טובה וגם יציבה, זה רק טבעי להיבהל או לחכות לקאצ' (לא בריא, אולי, אבל בהחלט טבעי). ואכן, ג'ורדי רק ממתינה שמשהו רע יקרה. הנבואה שלה מתגשמת כששרון מחליט לצאת "לדבר עם גיא" ביום הפנוי האחרון שלהם ביחד - בהחלט סיבה טובה להתרגז. רק חבל בשביל ג'ורדי שהיא לא אמיתית: מתברר ששרון עשה לה הפתעה ושכר אופנוע כדי לקחת אותה לדייט אחרון (לתוכנית), מתוכנן לפרטי פרטים. 

בשלב הזה ג'ורדי לגמרי בעננים, ובצדק. גברי העונה צריכים ללמוד משרון איך לגרום לאישה להרגיש אהובה וראויה (ואני צריכה להודות ששפטתי אותו לחומרה בתחילת העונה). שרון לא רק עשה מחווה רומנטית, אלא גם הוכיח שהוא מקשיב לירדן כשהיא מדברת - למשל, כשהוא לקח אותה לחוף לא מתויר (אחרי שהיא אמרה שהיא רוצה להגיע לאזורים לא מתוירים), או קנה לה שרשרת שהוא שם לב שהיא אהבה. ג'ורדי מתרגשת מאוד, אבל במקביל חושבת שלא מגיע לה כל הטוב הזה. והאמת היא ששרון מתמודד מצוין עם התחושות האלה שלה - הוא לא נבהל, לא לוקח את זה אישי, רק מאשרר. הבכי שלה בסוף הפרק, אגב, הוא לא דבר רע: היא בסך הכל בהצפה רגשית. עם זאת, אני מקווה שהיא לא תתן לפחד להרוס לה.