שלי נכנסה ללחץ, וזה היה קשה לצפייה

אתמול (שני) שודר הפרק השלישי של "חתונה ממבט שני", ונראה שהזוגות מתחילים להתרגל לשגרה החדשה. הנשואים הטריים לירן וחן ליב, למשל, ישנו יחד בלילה - ובגדול נראה שהם לא מפסיקים לצחקק (אותי אישית זה קצת מעייף, אבל העיקר שכיף להם). בווילה הסמוכה, ירדן מלמדת את שרון איך לצלם אותה כמו שצריך, ומתישה אותו טוב-טוב; באופן כללי, היא מתנהגת כמו אישה סטריאוטיפית שנכתבות עליה בדיחות "אשתי", והוא מתנהג כמו הסטנדאפיסט השמרן שכותב אותן. במקביל, השידוך המצער של אורית וגיא מהפרק הקודם נראה עכשיו קצת פחות נורא. היא אמנם מבקשת "לקחת את זה לאט", או במילים אחרות "לא לקחת את זה לשום מקום", אבל הוא מגלה כלפיה סבלנות מוערכת - והיא, בתגובה, לא בורחת בצרחות כשהוא מורח לה קרם הגנה.

לצד ההצצה לחיים המשותפים של הזוגות שכבר התחתנו, בפרק הזה גם הכרנו את שני הזוגות החדשים והאחרונים של העונה: זוג אחד הביא איתו טלוויזיה משובחת, וזוג אחר הביא איתו תקווה גדולה להצלחה. אבל נתחיל מההתחלה. הכלה הראשונה של היום, אם כך, היא שלי סויסה - בת 29 מכרמי גת, אמא לילדה, עובדת בקשרי חוץ באינטל. מדובר בכלה הצעירה ביותר של העונה, וגם, ובכן, הלחוצה ביותר: הטבלאות והרשימות שהיא מסרה להוריה לקראת עזיבתה לתאילנד מספרות את כל הסיפור (בעצם, לא את כולו, אבל על זה נדבר כשנגיע לאירוע החופה).

בכל מקרה, שלי היא ליהוק קלאסי לחתונמי, במובן הזה שהיא נכנסת לטייפקאסט "המצטיינת" שכבר ראינו קודם לכן: היא הבת, הסטודנטית, העובדת והאמא המצטיינת - היא סימנה V על כל התחנות במירוץ החיים, ועכשיו, אחרי שעברה גירושים, היא מוכנה (או לפחות כך היא טוענת) לפנות שוב מקום לאהבה. החתן המיועד שלה הוא חן פיגנבלט, בן 35 מרחובות, גרוש ואבא לשתי בנות. חן עובד כמפקח רכישה בחברת ביטוח, אבל בשנתיים האחרונות הוא בעיקר היה במילואים. מעבר לזה, האם תעודת הזהות של חן עזרה לי להבין איזה בן אדם הוא? לא ממש, אבל בינתיים, לשלי יש מספיק אישיות בשביל שניהם.

חן העניק לשלי במתנה מצלמת פולארויד ורודה של fujufilm, מתנה שהיא החלום של כל נערה בת 14 בשנת 2013. בשלב הזה של הפרק עוד אפשר לחשוב שהשידוך הזה עשוי להצליח, אבל המחשבה הנ"ל מתפוגגת ברגע שבו שלי וחן נפגשים לראשונה. קודם כל, הערה חשובה: גברי ישראל צריכים להוציא את הביטוי "מה אומרת" מהלקסיקון, ובטח שלא לומר אותו לכלה שלהם במעמד החופה. ועכשיו נעבור לשלי. שלי, איך לומר בעדינות, לא זרחה מאושר כשהיא ראתה את חן. למעשה, זה קצת מוגזם להגיד שהיא ראתה אותו, כי לאורך הטקס היה נראה שהיא עושה כל שביכולתה כדי לא להסתכל עליו - עד כדי כך שהמחתן נאלץ להעיר לה (ואם אני לא טועה, דבר כזה עוד לא קרה בחתונמי).

אז מה קרה לשלי? יש כמה אפשרויות: יכול להיות שהיא פשוט בסטרס, ויכול להיות שעניין הגובה מפריע לה (אני אישית בעד שורט קינגס, אבל כידוע זו לא עמדה רווחת). ככה או ככה, גם אחרי החופה, האנרגיה של שלי הייתה - בלשון המעטה - לא נעימה. אבל הסצנה הכי קשה מנשוא בשביל הזוג הטרי היא כמובן סצנת המיטה: לא עברו שבע שניות מרגע ההגעה שלהם לווילה, ושלי כבר חוותה משבר לא-קטן סביב סידורי השינה, מה שאילץ את חן להוביל את המיטה הנוספת לסלון. היא אומנם אמרה לחן שזה לא קשור אליו, אבל האמת כבר ידועה לכולכם: "לא בקטע רע" זה תמיד בקטע רע, "לא אישי" זה תמיד אישי, ו"אל תיעלב" תמיד נאמר אחרי המילים הכי מעליבות. הלחץ של שלי התפרק בארוחת הערב, שהייתה מלווה בגמיעה בלתי מתנצלת של יין ובים של דמעות.

האם שלי הייתה יכולה לנסות לעשות מאמץ, ולהביע את הרגשות שלה בצורה קצת יותר מאופקת? לחלוטין כן. ובכל זאת, אני לא יכולה לומר שאני לא מבינה אותה (אני לא יודעת איך הייתי מתנהגת אם הייתי אני תקועה בווילה בתאילנד עם גבר שאני לא נמשכת אליו). את חן, לעומת זאת, אני לא ממש מבינה - ההבנה שהוא מגלה כרגע כלפי שלי היא לא מובנת מאליה, אבל היא נראית לי לא ממש אותנטית (זה לגמרי בסדר להתבאס כשמישהי בוכה מהמחשבה על לחלוק איתך חלל משותף, בין אם היא מתכוונת לפגוע ובין אם לא). בכל מקרה, כרגע שלי מרגישה שהיא הגיעה לא לחתונמי אלא ל"הישרדות"; משהו אומר לי שהבעיות שלה עשויות להיפתר, או לפחות להתגלות כאיומות פחות, אחרי שנת לילה טובה. בהמשך נגלה אם אני צודקת.

במעבר חד, הגיע הזמן להציג את הזוג האחרון של העונה - שנראה כרגע כמו הזוג הכי מוצלח של העונה, ובהתאם, יש פחות מה לומר עליו. הכלה היא נטלי רוימי מגבעתיים, בת 34, מורה ליוגה ואמא לילדה (הגרוש שלה, אגב, הוא כדורגלן הפועל באר שבע אופיר דוידזאדה). החתן הוא נועם בן שבת מפרדס חנה, בן 37, מפיק מוזיקלי, והמשתתף היחיד בעונה שאינו אבא לילדים - אבל הוא כן אבא לחתולה, וזה כבר נותן לו כמה נקודות אצלי. אנשי החתולים אינם נפוצים ביקום של חתונמי (בד"כ אנשי הכלבים מככבים על המסך), כמו גם אנשי עולם האומנות (בניגוד לאנשי ההייטק); זה מספיק בשביל להבין שנועם הוא ליהוק מרענן ולא טיפוסי - ואני אומרת את זה, כמובן, כמחמאה. 

נועם נראה כמו בחור שמחובר לרגשות שלו, וזה בדיוק מה שנטלי מחפשת; כמה נוח שהוא גם עונה על כל הדרישות בכל מה שקשור לטייפקאסט שלה מבחינה חיצונית. היא עצמה, אגב, נראית כמו טיפוס שקל מאוד להתאהב בו. לא רק בגלל שהיא כל כך יפה (או בגלל השיער המשגע שלה), אלא בזכות האנרגיה החיובית שהיא מקרינה (ממש סליחה על הסחיות, אבל זה באמת נכון). ואכן, הכימיה בין נועם לנטלי נמצאת שם מהרגע הראשון. אז כן, צריך להכיר בעובדות: גם אם זה לא נעים לשמוע - קל יותר ליצור כימיה בכזו מהירות כששני בני הזוג עונים לקריטריונים של אידאל היופי (מציאות מבאסת, אכן, אבל לא אני המצאתי אותה). ובכל זאת, ברור שהחיבור בין השניים האלה יושב לא רק על מראה חיצוני. שניהם באו בגישה פתוחה ומקבלת, שניהם לא התביישו להראות רגישות בטקס החופה, שניהם לא פחדו לגעת, ובכלל - נראה שהם משדרים על אותו התדר. בהתחשב בכל זה, הבחירה "לשמור" את החתונה שלהם לסוף נראית כמו הבחירה ההגיונית. בפרקים הבאים נגלה אם השידוך המבטיח הזה גם יגשים את ההבטחה.