הבעיה היא לא הדמיון של גיא לדולב, הבעיה היא גיא

בפרק הקודם של "חתונה ממבט שני" ירדן הצליחה להבהיל אותנו קצת, אבל אל דאגה - עכשיו הכל בסדר. אחרי לילה סוער בבית החולים, בפרק של אתמול (שלישי) הכלה עם הבחילה חזרה לווילה בליווי שרון, בעלה התומך, ובסך הכל נראה שהוא התמודד יפה מאוד עם הסיטואציה המורכבת שהוא נקלע אליה. גם בבוקר שאחרי, כשג'ורדי מתעוררת והיא עדיין די הפוכה, הוא דואג לספק לה את כל מה שהיא צריכה, ולא פחות חשוב מכך - הוא מוודא שהיא יודעת שהוא שם בשבילה. והאמת, נראה שהוא די נהנה לשרת אותה ככה. הציניקנית שבי רוצה לומר ששרון פשוט אוהב את ירדן כשהיא שקטה וחסרת אונים, אבל אולי זה קצת מרושע.

כי בסופו של דבר, נראה שירדן ושרון שמו את הריב ההוא מאחוריהם. בפרקים האחרונים הם מסתדרים לא רע בכלל - וזה לא בגלל שמישהו מהם מדחיק, מתאפק או מבליג: פשוט מאוד, הם לומדים להכיר אחד את השנייה, והתכונות שנראו להם כמו דיל ברייקר אפשרי כבר לא נראות כל כך מפחידות. שרון, למשל, נבהל פחות מהעקיצות של ירדן (כנראה הוא מבין שרוב הזמן זה בצחוק); ירדן, מצידה, מתגוננת פחות אל מול האסרטיביות של שרון. הסבלנות שלהם זה לזו מאפשרת להם להיפתח ולדבר על רגשות, ותראו מה זה - שרון גם מגלה שירדן דווקא כן יכולה להוציא ממנו את הצד הרך. האם זה אומר שלא יהיה לנו שחזור של התנגשות הטיטאנים? לא בהכרח. אבל זו בהחלט התקדמות.

ובזמן ששרון וירדן מתקדמים, נדמה שמתן והילה צועדים במקום, וזה קורה כי לשניהם יש את אותה הבעיה: הם רגישים מאוד לעצמם, אבל רגישים הרבה פחות לצד השני. הפעם אנחנו פוגשים אותם בבוקר קשה נוסף, שבו כל אחד מהם מתנהג שוב כמו הגרסה הכי גרועה של עצמו: הילה לובשת את פרצוף איכה ועונה לשאלות בנהמות כמו טינאייג'רית מרדנית, ומתן שוב מנצל את ההזדמנות כדי להרגיש כמו האדם המסכן ביותר שנולד. אני מן הסתם לא מצדיקה את הילה; נדמה שהיא לא רק כבויה בעצמה אלא גם מכבה את מתן בכוונה תחילה, וברור שההתנהגות שלה לא נעימה. באותה נשימה, אני חושבת שמתן יכול להרוויח הרבה אם הוא ילמד שהוא לא מרכז העולם. וגם, אני לא ממש מעריכה את הדרך שבה הוא מעבד רגשות. אתה נפגע? אין בעיה - תהיה פגוע, לא תוקפני. נדמה שמתן מנסה "להחזיר" להילה בכל פעם שבה הוא נעלב ממנה, וברור למה ההתנהגות הזו מרחיקה אותה.

ואני אגיד יותר מזה - נדמה לי שהלחץ המוגזם שמתן מפעיל עליה הוא-הוא הסיבה שבגללה הילה כל כך מנוכרת (מלבד העניינים המסתוריים שלה, כמובן). במילים אחרות, היא משפילה את המבט בגלל שהוא תוקע בה מבטים זועמים, ולא להפך. הילה עומדת למבחן אצל מתן כמעט בכל רגע ביום, ובתגובה לכך היא מתנתקת. קחו לדוגמה את הבחירה שלו להציב לה אולטימטום מאיים: במקום להביא איתו את העלבון ואת הכעס (המובנים לגמרי), הוא ניגש אליה עם entitlement, כלומר, כאילו היא חייבת לו משהו. נכון, הילה התחייבה לתהליך של חתונמי (ואגב, אני בכלל לא בטוחה שהיא בשלה לעבור אותו), אבל אפשר להסכים שכשמתן ניגש להילה הוא לא בא לנהל שיחה, אלא הוא בא לדבר על הרגשות של עצמו ולדרוש פיצוי. האם הילה באמת עושה מאמץ לעבוד על הזוגיות? לא נראה ככה, אבל האם הגישה הקורבנית של מתן משרתת את הזוגיות הזו? גם לא. ואומנם בהמשך הפרק היה להם רגע יפה של הבנה וחיבוק, ואפילו טיול בטבע, אבל אני מתקשה להאמין שהמשבר הזה באמת הסתיים כאן.

בווילה הסמוכה, סרט האימה של חן ושלי מסרב להיגמר. לפעמים אני תוהה איזה חן היינו רואים על המסך אם הוא היה משודך למישהי אחרת. אם לומר בעדינות, השהות במחיצתה של שלי לא מוציאה ממנו צדדים מחמיאים, ואם להיות קצת יותר ברורה, הוא עובר גם כילדותי וגם כאימפוטנט (במובן הסמלי ולא הפיזי - כלומר, במובן של חוסר יכולת לפעול). הניסיונות להרשים אותה כולם יוצאים לו עקום, ומהלכי החיזור שלו נראים כמו מהלכים של אדם נואש: זה מה שקרה, למשל, כשהוא הזמין להם "באגביות" מסאז' זוגי - ושלי מיד עלתה על התרמית וצעקה "ספרט רומס! ספרט רומס!".

כידוע, אין לי חיבה מיוחדת לשלי, אבל אני חושבת שהיא מגלה מודעות עצמית מרשימה בכל מה שקשור ליחסים שלה ושל חן. ברור לה שאין טעם לנסות לשנות אותו - הדבר היחיד שיכול להשתנות זה היחס שלה אליו. כלומר, היא נשארת לא כדי לבדוק אם חן יכול להפוך ל"אסרטיבי" כמו הגבר שהיא רוצה, אלא כדי לבדוק אם היא בעצמה יכולה להימשך לחן, כמישהו שנמצא מחוץ לטייפקאסט שלה. מבאס בשבילו, מן הסתם, אבל ייאמר לזכותה שהיא לא השלתה אותו בשום שלב. הוא, מצידו, המשיך לשמור על תקווה - אבל בפרק של אתמול הוא חטף את סטירת המציאות (בדיליי, יש לומר, כי הסטירה נסטרה כבר לפני כמה פרקים). חן אומר שקודם הוא עיבד את המידע בראש ועכשיו הוא מעבד אותו בלב, ולכן הוא עצוב פתאום. אבל זה לא הסבר מדויק. לדעתי, קודם לכן הוא פשוט שיקר לעצמו שאולי בכל זאת יש סיכוי, ועכשיו כבר לא נותרה לו ברירה אלא להתנער מהאשליה.

נסיים עם אורית וגיא, שנמצאים גם הם בסוג של מבוי סתום. נכון, יש להם כימיה פיזית מעולה, והבנטר שלהם לגמרי ראוי לשבח. אבל שם זה נעצר. אורית מרגישה שגיא הוא בן הזוג שלה, ומצד שני, שהוא אדם זר. זה מובן מאוד, ובמקרה הזה, זה קורה לא רק כי חתונמי היא מאיצת תהליכים ידועה - אלא גם כי גיא לא מראה נוכחות בכל המישורים הזוגיים. כלומר, הוא לגמרי שם בשביל הפאן והפלירטוטים, אבל הוא לא כל כך שם כשמצופה ממנו להראות פגיעות. אורית מנסה להסביר - בינתיים, עוד לא לגיא עצמו - שהיא מרגישה שמשהו חסר: היא צריכה קרבה, ביטחון, נכונות להתקדם. לדעתי, מה שהיא הכי צריכה זה רוך. גיא עוד לא היה חשוף ושברירי בפניה, והוא עוד לא הזמין אותה להיות חשופה ושברירית בפניו. הוא גם לא שואל על דולב. אני מבינה למה; זה לא נושא שקל להעלות. אבל ההימנעות הזו מצטרפת לשלל הימנעויות נוספות של גיא - ולכן, הבחירה להתעלם מהפיל שבחדר נראית פחות כמו ניסיון להתחשב באורית, ויותר כמו ניסיון להתחשב בעצמו (הוא הרי כבר ציין שהוא רוצה שיהיה לו "קליל"). 

ומה באשר לפגישה של יעל ואורית? ובכן, אני חושבת שיעל גם צודקת וגם טועה. צודקת - בזה שהיא טוענת שהסוד של אורית, הלא הוא הדמיון של גיא לדולב, ימשיך להתנפח ככל שהוא ימשיך להיות מוסתר; טועה - בזה שהיא משכנעת את אורית שהסתרת הסוד היא המחסום העיקרי בינה לבין גיא. מן הסתם זה אישיו, אבל אני חושבת שהאישיו המרכזי הוא הקהות הרגשית של גיא, שניכרת יותר מפרק לפרק. אני מקווה בשביל אורית שבהמשך הוא יגלה צדדים אחרים.