בנוגע לפרידה של ויקי ועומר, יש דבר אחד שצריך להבין

זה קרה קצת יותר מאוחר ממה שחשבתי, אבל בסוף זה קרה: בפרק ששודר אתמול (חמישי) הגיעה הפרישה הראשונה של העונה, ובהחלט מדובר בזוג שהימרתי עליו. עוד נדון בפרידה המצופה וההכרחית הזו, אבל קודם נדבר על הזוגות ש(עדיין) לא נפרדו - ונתחיל מנוי ואביתר.

תקציר הפרקים הקודמים: אביתר חטף סיבוב, נוי הרגישה את זה, אז היא הציעה שהם יעבירו יומיים בנפרד, כל אחד בבית שלו. עד השלב הזה, התפקיד של נוי בקשר - גם אם לא באופן לגמרי מודע - היה להתאים את עצמה לצרכים של אביתר. כשהוא היה בטוב היא הייתה בטוב, כשהוא ביקש מרחק היא התרחקה, כשהוא הזדקק לכתף תומכת היא הקשיבה, כשהוא נעלב היא התנצלה. הכל טוב ויפה, אם רק זה היה הדדי - אבל אביתר לא נתן מקום לצרכים של נוי עצמה. ואז הגיעה הפגישה המכוננת ההיא עם יעל, שבה נאמר דבר חשוב: זה לא רק הסיפור של אביתר, זה גם הסיפור שלך. תחשבי מה *את* רוצה. ובכן, אם להסתמך על אירועי הפרק האחרון, נראה שנוי אכן לקחה זמן לחשוב.

ואז התהפכו היוצרות. אביתר חזר לתל אביב כשהוא מלא בגעגועים לנוי (או לפחות ככה הוא טוען; הדיבור שלו תמיד כל כך טכני). הוא ציפה לפגוש את נוי בדיוק איפה שהוא נמצא - אבל היא לא הייתה שם. היא לקחה צעד אחורה. זה היה ניכר במיוחד בשיחה שלהם במרפסת - לא רק בתוכן, אלא בשפת הגוף: אביתר נשען לכיוונה של נוי, מלטף אותה, ונוי מכווצת בצד השני של הספה. וזה לא שאביתר כה משתוקק לגעת בנוי. הוא פשוט כל כך רגיל להיות זה שמכתיב את הקצב ואת הנרטיב, ופתאום השליטה הזו כבר לא בידיים שלו, אז הוא פיזית מנסה לתפוס אותה (ולא ממש מצליח). והאמת? יש בזה משהו מספק. לאורך העונה אביתר מטרלל את נוי, ואיזה כיף שהיא כבר לא מאפשרת לו להמשיך לעשות את זה.

וגם - נוי סוף סוף אומרת לאביתר מה מפריע *לה*, והיא מדויקת כשהיא מבקשת ממנו להיות יותר חצוף איתה. הניסיון התמידי שלו לשמור עליה, יחד עם ההיצמדות המעייפת לפוליטיקלי קורקט, בטח לא יקדמו את הקשר הזה לשום מקום. אבל בכל הנוגע לדפוסים של אביתר, יש נקודה שנוי מפספסת: כשגבר חוזר על הביטוי "אני לא רוצה לפגוע" - אלה אולי לא המילים הישירות שלו, אבל זה לגמרי הסאבטקסט - הוא לכאורה מבטא רגישות, אבל בפועל הוא מבטא עמדה פטרונית. במילים אחרות, אביתר כונן את היחסים שלו ושל נוי כיחסי עליון ונחותה - וביטל מראש את האפשרות לקשר אמיתי.

נעבור לאביתר ונטע, שנמצאים אחרי פגישה משמעותית עם גלעד, שאביתר עדיין לא נרגע ממנה. לטענתו, גלעד ונטע ניהלו דיאלוג ביניהם, ואף אחד לא עצר לשאול אותו מה הוא חושב או מרגיש. אביתר כועס במיוחד (אם לא רק) על גלעד, וגם אומר לו את זה, ועל הנקודה הזו ראוי להתעכב. לפני כמה ריקאפים דיברנו על העברה נגדית, וכאן זה המקום לדבר על העברה - מושג שמתאר הפניה בלתי מודעת של רגשות מאדם אחד לאדם אחר; בהקשר הטיפולי, המושג מתאר מצב שבו רגשות מסוימים (ומודחקים) של המטופל, שאותם הוא חש כלפי אדם מסוים בחייו, מועברים אל המטפל. נדמה לי שזה מה שקרה לאביתר: הוא אולי מתוסכל גם מגלעד (וזה מותר ולגיטימי לגמרי), אבל לתחושתי הוא מתוסכל בעיקר מנטע, שבאופן עקבי לא מצליחה להיות קשובה לרגשות שלו.

אבל אחרי המשבר הקטן הזה של אביתר, נרשמה פריצת דרך ביחסים. זה קרה בין השאר בזכות נטע, שסוף סוף הסכימה לבקר בחלקים האפלים של העצמי שלה: באיחור של שנתיים היא התקשרה לאמא של משה, המפקד שלה שנפל, וביקשה לקבוע איתה פגישה. שיחת הטלפון האמוציונלית הזו קרתה בנוכחותו של אביתר, שתמך בנטע במבטים ובמגע. אביתר קיבל הזדמנות להציץ לתוככי הנפש של נטע, וזה גרם לו להתחבר אליה עוד יותר; נטע, מצידה, שחררה דמעות שהיו מוחזקות בפנים במשך מי יודע כמה זמן. זו קלישאת הקלישאות, אבל בלי פגיעות אי-אפשר לקיים קשר, ויכול להיות שנטע סוף סוף מכירה בכך - גם בעקבות הטיול שלה ושל אביתר בעיר העתיקה בירושלים, ברחובות ילדותו. אני עדיין לא חושבת שהם נועדו להיות יחד, אבל החיבוק ההוא באמת היה מרגש.

נסיים עם ויקי ועומר, שעשו את מה שהם היו צריכים לעשות כבר מזמן - והחליטו להיפרד כידידים. האמת היא שכבר בפרק הקודם בכיכובם הייתה אווירה של סוף. עומר אומנם הגיע לצפות בוויקי בתחרות הסוסים; הוא בהחלט ניסה - בדרכו הילדותית - לתמוך בה, והיא בהחלט העריכה את הניסיון. אבל דווקא שם, כשהמתיחות נרגעה והטינה ההדדית שככה, היה ברור מתמיד שהקשר הזה לא הולך לשום מקום. ואם להשתמש במטפורה מעולם מזג האוויר: כשוויקי ועומר היו בעיצומה של הסערה (ראו ערך - נעילה מחוץ לבית), כל מה שאפשר היה לעשות הוא לנסות לשרוד אותה; עכשיו, כשהרוחות פסקו והשמיים התבהרו, הם יכולים לראות כמו שצריך - ולהבין שאין אופק לזוגיות הזו.

ויקי הרגישה שהיא לא מרוכזת בתחרות; שהנוכחות של עומר בקהל, למרות הכוונות הטובות, מפריעה לה. האמירה הזו של ויקי מעניינת במיוחד כי היא משקפת בדיוק את הסיבות שבגללן מערכת היחסים הזו לא צלחה. מצד אחד, נדמה שוויקי עדיין לא בשלה לקשר, טוטאלי ועמוק, עם אדם אחר. מצד שני, עומר - שעוד לא סיים להתפתח - הוא בוודאות לא האדם שנועד לה, הוא לא הגבר משרה-הביטחון שהיא צריכה, הוא לא זה שילמד אותה מהי אהבה. וחשוב לזכור: שני הדברים יכולים להיות נכונים באותו הזמן. אי אפשר "להפיל את האשמה" רק על ויקי או רק על עומר - גם כי אין פה עניין של אשמה, וגם כי לשניהם יש חלק בכישלון הזה. וזה לא כי הם עשו, באופן אקטיבי, דברים רעים (אם כי לא מעט פאשלות נרשמו, בעיקר מהצד של עומר) - אלא כי הם פשוט בלתי-מתאימים.

ואכן, ויקי ועומר הגיעו לביקור אחרון אצל כלנית, במהלכו הם הודיעו שבשלה העת לסיים את הקשר. מה שיפה זה שברגע שבו ההחלטה התקבלה, והלחץ להפוך לזוג ירד מהכתפיים שלהם, הם יכולים היו לחזור לדינמיקה שהיא חברית באמת (ולא "חברית" במובן של "לא מינית"). ההקלה, משני הצדדים, הייתה עצומה; הם אפילו הצליחו להתרפק - באמת להתרפק, לא מתוך נימוס - על הזיכרונות המתוקים מערב החתונה. נאחל לוויקי בהצלחה במציאת זיווג הגון, ולעומר - בהצלחה במציאת זוג מכנסיים במידה הנכונה.