כמעט מכעיס לכתוב ריקאפ על אנשים שמתנסחים כל כך יפה, בכזו חוכמה ובהירות כמו נעם. לעזאזל איתה, היא תופסת ואומרת את הדברים בכזו רגישות, זה הופך אותי למיותרת לגמרי. הכל היא כבר הבינה לבד: יש לה ולמשה פער בתפיסה של הכנוּת (קצת כמו הפער בין הרפר לבין דפני ב"הלוטוס הלבן": צד אחד חושב שהכל צריך להיות על השולחן, הצד השני דווקא מבין שיש דברים שמוטב שלא יאמרו). משה חושב שלהיות גלוי לב זה להגיד *הכל* ובישירות, ונעם חושבת שכנות אינה שוות ערך לפתיחות מלאה-על-גבול-המופרזת.
משה סוחב על ליבו כבר נצח (כלומר, כשבוע) מה שהוא מחשיב כסוד ענק, וזה שנעם לא לגמרי לטעמו. הוא טוען שהוא בכל זאת נמשך אליה – לאופי – ועוד לא החלטתי אם זה יותר מחמיא או מעליב. חחחחח, סתם, ברור שזה מעליב. אבל סוד המדינה של משה הוא עניין של מה בכך אצל נעם; אצלה ברור שמשה הוא לא הטיפוס שלה, אבל היא לא עושה מזה עניין.
נעם שומעת את הדברים של משה ונפגעת, אבל גם פגיעה אצלה היא עניין שכלתני, מידתי ונעים. לבחורה הזאת יש כוחות נפש בל יתוארו ויציבות מנטלית מעוררת קנאה. היא מבינה שאין לה מה לעשות עם הגיל או המראה שלה, ומתייחסת לאמירות של משה בשוויון נפש. אני מסכימה עם העצה של דני החדש: ההשתתפות בחתונמי היא הזדמנות טובה לנסות ולשנות דפוסים, ושווה לנעם לנסות ולהיות קצת משה, ולהודות גם בפניו שהוא לא הטיפוס שלה. איך שלא יהיה, ולמרות הקשיים ביניהם, נעם ומשה צריכים לקבל שניהם שאפו ענק על הנחישות שלהם, על העובדה שהם לא מוותרים לעצמם ונכנסים ראש בקיר לתוך התהליך הזה. כל זוג אחר כבר מזמן היה פורש (אלא אם קוראים להם דנית ואמיר. או מעיין ועומרי. לא משנה, הבנתם את הנקודה). אני גם גאה בנעם שהיא לא התפשרה בנושא הדירה, ולא עברה לרינתיה בניגוד לרצונה.
ואם כבר מדברים על משבר הדיור. בעונות הקודמות ראינו שהזוגות מפנימים באופן מלא את תנאי הפורמט: הם אמנם לא מקבלים תשלום על ההשתתפות, אבל החשיפה מגיעה עם הטבות, כאשר השתיים הבולטות ביותר שבהן הן חופשה אקזוטית במתנה ודירה על חשבון הברון, כלומר קשת 12. ברור שלארוז ולעבור דירה זה תיק, וגם ככה החשיפה והמגורים עם אדם חדש הם מעמסה לא קטנה על הנפש – אבל אם מציעים לכם סאבלט מפנק לחודש וחצי בחינם, הדבר הנכון לעשות הוא לקחת אותו. משום מה, הזוגות בעונה הזו מעדיפים לוותר על מנעמי החיים ורובם, כפי שזה מסתמן עד כה, בוחרים להצטופף בארונות קיימים ולהיזהר על ספות לבנות. זוהי קריאה נרגשת לכל משתתפי חתונמי העתידיים: אל תהססו, אל הדירה הניטרלית היכנסו!
יואנה ותומר, למשל, מקבלים עידוד מצד יעל לחסוך את תקציב ההפקה ולוותר על דירה ניטרלית. תומר מציג את החששות שלו, ומודה שהוא עלול "לתפעל את האירוע" ולוותר על עצמו בשני התרחישים, בין אם הוא וזוגתו ילונו בדירה שלו או בדירה שלה; הוא מעיד שיש לו נטייה לצאת מגדרו כדי לגרום לאדם שמולו להרגיש בנוח. מצד אחד, אני מעריכה את הכנות שלו - קודם כל בפני עצמו - וגבר שמכיר את עצמו ואת הדפוסים שלו זה כובש. מצד שני, כמו במקרה של נעם, חתונמי זו הזדמנות נפלאה לשבור את הדפוסים הקיימים, ויעל הייתה צריכה להעיר לו על כך. מודעוּת זה מעולה, אבל זה השלב הראשון; השלב הבא של תומר יהיה להיות מחובר לרגשות שלו, להודות שרע לו (בהנחה שמתישהו יהיה לו רע) ולסמוך על יואנה שתדע להתמודד עם זה.
ההחלטה מתקבלת תוך דחיפה משמעותית של יואנה ובשל מחסור באור טבעי בדירה של תומר, והזוג המאושר עובר לבית של יואנה. יואנה מחלקת לו משימות, כביכול מתוך רצון לגרום לו להרגיש בבית אבל בתכל'ס כי המטלות לא יבצעו את עצמן. אה כן, והם כבר עמוק בתחום הנשיקות והפגנת חיבה פיזית משמעותית. זה פשוט מרגיש כל כך טבעי שכמעט אפשר היה להתעלם מזה. הם מעניקים מתנות הדדיות – חלוקים, נעלי בית ולחוח – ומגלים פעם נוספת שהם בעצם אותו בן אדם. עוד מוקדם לדעת מה יהיה איתם בסוף, אבל נראה לי שאפילו תומר בעצמו לא האמין שהניסוי הזה יצליח כל כך.
ואין מה לעשות, כשזה עובד זה עובד, וזה נראה קל. אני מודה שהתגעגעתי לעינב ורז ולחיזורים הגמלוניים שלהם. בניגוד ליתר המשתתפים בעונה הזו, לרז אין בעיה לצאת דבילי מול עדשת המצלמה כל עוד זה גורם לעינב לחייך, וזה מתוק נורא. הם צולחים את מבחן החברים והמשפחות, וגם צולחים את מבחן הפנצ'ר בגלגל שהוא, באופן סימבולי, מבחן לא פחות חשוב: מבחן ההתמודדות עם תקלות בלתי צפויות. יהיה מעניין לראות איך הם יתמודדו עם קושי אמיתי, כי בינתיים נדמה שהם משייטים בנעימים על אגם הזוגיות הטובה.
מה שקרה במרקש
זה לא דוקו פשע של נטפליקס, אבל זה קצת מרגיש ככה. הצילום, העריכה, השקט, הדריכות באוויר, כולם מרמזים שאנחנו באיזור מלחמה, מהלכים בין הריסות של אסון נורא. כמו אצל נעם ומשה, גם אצל רותם ורונן היו שיחות קשות בלילה, אבל במקרה שלהם הטונים היו קצת יותר צורמים; מתברר שרונן נעלם לשעתיים בלי להסביר, דבר מרגיז לכל הדעות, ומכעיס אף יותר כשמגלים שרותם פספסה בגלל זה את ארוחת הערב. רעב = עצבים, זה ברור, אז רונן המסכן חזר למה שתואר כמו שערי הגיהנום בכבודם ובעצמם. הנה הגיעה ה"אש" המדוברת שקיבלה כל כך הרבה בילד-אפ בפרק החתונה שלהם. לפחות סיימנו עם דינמיקת ה"את כזאת מהממת"-"די אני מובכת", תודה לאל.
ברוכים הבאים לשעשועון: מי מפחד יותר ממצלמות? אני אהיה המנחה שלכם להיום. המתמודדים הנרגשים הם משה ורותם, קבלו אותם במחיאות כפיים! וברצינות: הייתי בטוחה שמשה לוקח את רותם בסיבוב בחרדת הצילום, אבל מתברר שההפך הוא הנכון. כשזה מול צד ג', רותם מציירת תמונה אוטופית ורחוקה מהמציאות. היא מנסה לשדר לכולם – לחברים שלה, לדני החדש, לנו – שהכל טוב, שרונן המתוק מכיל אותה בלי סוף, הוא הסלע האיתן שלה, בלה בלה בלה.
אבל האמת היא שכשהדלתות נטרקות, רותם מרגישה מאוד בנוח עם רונן, אולי בנוח מדי, והיא מרשה לעצמה להרים עליו את הטונים על ימין ועל שמאל, גם אם זה יוצא לה בלי להתכוון. רונן המסכן, שלא יודע כבר מה לעשות עם עצמו, מנסה פעם נוספת לפנות לליבה של רותם ומעלה את הנושא ביציאה שלהם (זה בר? זה בית מלון? מה זה היה), אבל הוא טועה טעות חמורה כשהוא בוחר לעשות את זה מול המצלמות. רותם, בתגובה, מתחרפנת. היא לא מוכנה לשמוע מה יש לו להגיד, פוסלת אותו רק על עצם בחירת התזמון של השיחה.
זו הייתה סצנה לא פשוטה לצפייה, נכון. קרב ההאשמות הסאבטקסטי הרגיש כמו ירי על אוטומט מטווח אפס. אבל הוא כן הבהיר לי כמה רותם ורונן בעצם די דומים. בשיחה עם החברים שלו, רונן התנהג לעניין עד ששמע אמירה אחת שלא באה לו טוב, ואז החליט לשבור את הכלים, קם והלך באותו הרגע; בצורה דומה, גם בשיחה שלהם בערב, רותם הבינה שרונן חותר לשיחה שלא נוח לה איתה, והחליטה לשבור את הכלים ולעצור את השיח באותו הרגע. הטריגר שלהם היה אחר והדרך בה התמודדו הייתה שונה, אבל בפועל, יש ביניהם לא מעט קווי דמיון, הם פשוט ממש לא משדרים על אותו התדר. כדי שיהיה להם סיכוי להצליח, מישהו מהם חייב לנסות להחליף תחנה.
ועוד כמה נקודות:
*שאפו ענק לאנשי עיצוב הסט של חדר הפסיכולוגים. הכריות על הספה מסודרות בקפידה, מכריחות את הזוגות לשבת צמוד-צמוד גם אם הם לא מעוניינים בכך
*מתבקש שהאדם שהיה המנחה המיתולוגי של ערוץ הקניות יהיה אגרן בלתי נלאה
*קריוקי של המערכה הראשונה יורה במערכה השלישית, הפעם אצל רז ועינב. קריוקי עושה קאמבק ולא קיבלתי את הממו? בכל אופן, שימו כמה מוזיקה שאתם רוצים, העיקר שלא נשמע עוד פעם את "כל הדברים היפים באמת"