לכולם ברור מה נוי ואביתר יבחרו במעמד ההחלטות, כן?

"חתונה ממבט ראשון" מתקרבת לסיום, וזה גם השלב בעונה שבו הריבים של הזוגות מתחילים להתמחזר, והסבלנות של הצופים מתחילה להיגמר. מזל שבשבוע הבא יגיע סוף סוף שלב ההחלטות. אבל לפני זה, לא מעט דרמות קרו בפרקים של השבוע - בישראל ובספרד כאחד - וצריך להתייחס גם אליהן.

נתחיל מנטע ואביתר, שהגיעו הכי גבוה ואז התרסקו בענק. כזכור, השבוע שלהם התחיל בהתעוררות רגשית: בין השיחה עם אמא של משה ז"ל למפגש בין שתי המשפחות, נטע ואביתר שניהם הרגישו שמשהו נפתח - והמילים "אני אוהב/ת אותך" כבר עמדו על קצה הלשון. אבל אז קרה משהו רע. שיחה דרמטית (שהתקיימה, איך לא, בהיעדר מצלמות) לימדה את כל אחד מהם על הספקות של השני, והתברר שאלה משמעותיים יותר ממה שהיה נדמה. נטע, למשל, מרגישה שאביתר לא עף עליה - או, לפחות, לא מבטא את זה מספיק. הופתעתי: אני דווקא מתפעלת מהעקביות של האשרורים שהוא מספק לה (למשל, מחמיא על איך שהיא נראית או על האוכל שהיא מכינה לו).

אבל זה לא הכל. כשנושא הספקות עלה בפגישה עם גלעד, אביתר פלט משפט שרק החמיר את המצב. "טייק איט אור ליב איט", אמר אביתר, כשנטע שוב העלתה את החששות שלה מהנטייה המלנכולית שלו. נטע הזדעזעה מהמשפט הזה, עד כדי כך שהיא כבר חשבה לקום וללכת. אני מבינה את הבהלה של נטע, אבל צריך לדבר גם על המניע (המוצדק) של אביתר. המשפט ההוא היה תגובה ל"מתקפה" על האישיות שלו. הרי נטע לא מצביעה רק על דברים שאביתר עושה או אומר, אלא על מי שהוא. דפוסים אולי אפשר לשנות, אבל מהויות? קצת פחות. וזה בדיוק הספק שאביתר מבקש להתעכב עליו, גם אם הוא לא אומר את זה ישירות: הוא לא רוצה להיות עם אישה שמבקשת לתקן את האופי שלו.

נעבור לנועה וארי, שגם כן הגיעו לספרד כשהם במצב מתוח למדי. אחרי סשן פאסיב-אגרסיב שקרה בעיצומו של דאבל דייט עם ניב ואסף, גילינו עובדה חדשה (אבל לא מאוד מפתיעה) על היחסים שלהם: מתברר שהם לא באמת גרים ביחד, ואת רוב הלילות שאמורים להיות משותפים מעבירה נועה בדירה הפרטית שלה. הסיבה: אחרי יום ארוך בעבודה, היא לא רוצה לשבת ולשמוע כמה היא לא בסדר (בעייתי אך מובן); ארי, מצידו, חושב שהבחירה הזו שלה פוגמת בתהליך (וזה בהחלט נכון). הריבים של נועה וארי נמשכים גם בטירה הספרדית - וכמיטב המסורת, מול ניב ואסף, שצוחקים בהתחלה ובהמשך כבר מראים סימנים של חוסר אונים. אבל במקרה של נועה וארי, זה כבר פחות מעניין לדבר על מי צודק או מי טועה. יותר מעניין לדבר על הוויכוחים עצמם ועל האופן שבו הם מתנהלים.

קודם כל חשוב לומר: נועה וארי לא יודעים לריב. הם קוטעים אחד את השנייה בלי סוף, הם מחליפים עמדות ולו כדי לתת קונטרה אחד לשנייה, הם כאילו מסכימים מראש שלא להסכים. בשלב מסוים אני כבר לא זוכרת מי תומך באיזה טיעון, ואכן, נראה שהמהות היא לא הטיעונים לכאן או לכאן, אלא אי ההסכמה עצמה. מה גם שהשיחות של נועה וארי הן שיחות על שיחות, וזה סימן ברור לכך שלא על הכל חייבים לדבר כל הזמן. תקשורת היא אכן אלמנט נחוץ ביותר בקשר זוגי, אבל נועה וארי עושים בכלי הזה שימוש יתר. אי אפשר רק לדבר על הקשר, צריך גם לחיות אותו.

גם תומר ולייקי מגיעים לסופ"ש ההחלטות עם ספקות - או ליתר דיוק, לייקי מגיעה עם ספקות, וממשיכה לתהות באשר לבעיה הבלתי פתורה של תומר. העניין הוא שלתומר ולייקי - בשונה מנועה וארי, למשל - יש את רוב התשתיות הנחוצות לזוגיות טובה. הם מדברים באותה שפה, הם מבינים אחד את השנייה במבט, הם יצרו להם עולם פרטי משלהם שממשיך להתקיים גם כשהם נמצאים בחברה. אבל כידוע, תשתית אחת לא נבנתה, וזו במקרה אחת התשתיות החשובות ביותר לקיומו של קשר. ובזמן שלייקי חושבת על מה שאין (ובצדק), תומר מתרפק על מה שיש, על מה שהוא ממש לא רוצה לאבד. לא סתם הוא נרגש כל כך כשהוא רואה את סרטון החתונה. כשתומר מזהה, ממרחק הזמן, את הניצוץ הראשוני ההוא בעיניים שלו - הוא מבין שוב כמה לייקי טובה אליו ונכונה לו, כמה אדיר הפוטנציאל; וכמובן, הוא כועס על עצמו, כי הוא הסיבה שהפוטנציאל הזה לא מתממש.

לעומת כל השאר, דור וסופי נמצאים במקום אחר לגמרי: הם כבר קיבלו את ההחלטה, כידוע, ברגע שבו הם התחילו לחפש דירה משותפת. הם הזוג שכולם מקנאים בו (יחד בפסגה עם ניב ואסף), הם מתאימים בול, אין להם בעיות. אבל הכל רק לכאורה. ברור שהזוגיות של דור וסופי רשמית יותר מזו של לייקי ותומר, למשל, אבל זה לא אומר שהיא זוגיות בריאה במיוחד. אתם תמיד כועסים עליי כשאני מכבה את המדורה של דור וסופי, אבל באמת שאין לי ברירה: אי אפשר שלא לראות שיש כאן צד אחד שרוצה יותר וצד אחד שרוצה פחות.

אז כן, כשהם מול כולם הם עושים פרפורמנס של זוג מושלם, אבל האמת תמיד מתגלה מאוחר יותר, כשהם רק שניהם, במיטה. בסופ"ש הזוגות סופי התוודתה על אהבתה לדור ולא קיבלה מענה; עכשיו, בסופ"ש ההחלטות, היא ניסתה להבהיר לו כמה היא זקוקה לו, וקיבלה מענה קצר וחסר סבלנות (באווירת "האישה לא נותנת לי לצאת עם החברים"). על פניו זה היה רגע קטן ולא מוצלח של גבר שפשוט רוצה ללכת לישון, אבל רגעים קטנים הם לא בהכרח רגעים חסרי חשיבות. ההפך הוא הנכון: לפעמים דווקא הרגעים הקטנים מעידים על הבעיות הגדולות.

נסיים עם נוי ואביתר - היחידים, לדעתי, שייפרדו כבר בשלב ההחלטות. כמובן, קיוויתי שהם ייפרדו כבר לפני כן, ולו בגלל שאני כבר לא מסוגלת לשאת את הדיבור המתנשא והמתנכר של אביתר (וכמובן, את שלל האנלוגיות המאוסות שלו). נוי ואביתר אומנם התחילו את השבוע עם מה שנראה כמו מגמת עלייה, אבל אביתר בחר להרוס רגעים של קרבה עם שיחות מתישות על אותו נושא לעוס (למקרה שעוד לא הבנתם, משהו אצלו לא קורה). ועוד דבר: אביתר לא רק מקלקל את מה שקורה בהווה, הוא גם משכתב בדיעבד את מה שכבר קרה.

להלן תקציר של השיחה מול המדורה. אביתר: "אני לא מרגיש אלייך תשוקה". נוי: "אתה אומר לי שאתה לא מרגיש אליי תשוקה?" אביתר: "זה ממש, אבל ממש, לא מה שאמרתי". אביתר גורם לנוי לפקפק במה שקורה כאן ועכשיו. אבל זה לא הכל - הוא גורם לה לפקפק גם במה שקרה בעבר. כשהוא אומר לנוי שהוא לא מרגיש אליה תשוקה, היא מופתעת, כי הם שכבו לא פעם ולא פעמיים ולא נרשמה אף בעיה שם למטה (זה לא מה שהיא אומרת, אבל זה מה שהיא חושבת). ולא רק שהיא מופתעת, היא מטילה ספק בזיכרון שלה, בתפיסת המציאות שלה. היא נאלצת לחזור אחורה בזמן, לבקר מחדש בכל האינטראקציות המיניות שאי-פעם היו להם, ולתהות אם היא הבינה אותן נכון; לתהות אם היו משוחקות, מזויפות; לתהות אם הוא שיקר לה, או שיקר לעצמו, או גם וגם.

השיחה על התשוקה נמשכת גם בספרד, כשיעל מציעה לאביתר (או מאלצת אותו) לדבר על הנושא מול כל הקבוצה. בפורום הזה הוא עושה את המינימום ההכרחי, אבל אחר כך, באחד על אחד, הוא ממשיך באותו דפוס. הוא טוען שתשוקה ורגש זה אותו הדבר, אין לו כוח להיות כל כך זהיר עם מילים. אז הנה דיוק לטובת החתן: תשוקה ואהבה עשויות להיות שלובות זו בזו, אבל הן אינן זהות, ולפעמים הן אפילו מנוגדות. תומר יכול להסביר לו בדיוק במה מדובר.