ויקי ועומר סיפקו את ההפתעה הגדולה של העונה

אולי זו הגזמה, אבל נדמה לי שהחתונה שראינו בפרק של אתמול (רביעי) היא החתונה הכי פחות מביכה בתולדות "חתונה ממבט ראשון". לא תיארתי לעצמי שהחתן והכלה יסתדרו כל כך טוב כל כך מהר - גם כי זה מוזר להתחתן עם אדם זר, אבל בעיקר כי לא הצלחתי לדמיין אותם מנהלים שיחה. ובכן, מתברר שיש הפתעות בחיים.

אבל לפני שנדסקס את הזוג החדש, כמה מחשבות על המצב הנוכחי של לייקי ותומר. כידוע, לייקי לא רצתה חנון, והיא קיבלה בחור שמביא לירח הדבש מגדיר ציפורים. לא נעים. לייקי אכן מתחילה לטפטף לתומר את הספקות שלה (ונדמה שהוא מתחיל להבחין שמשהו קורה). בכל מקרה, ולמרות שתומר הוא לא בדיוק גבר חלומותיה, לייקי נכנסת ברצינות לתפקיד בת הזוג החמודה - עם כל המחוות המקובלות הכרוכות בכך. ומצד שני, לרגעים היא מרגישה כמו שחקנית בהצגה, כי היא לא מרגישה את התשוקה שהיא הייתה רוצה להרגיש. אבל אני חושבת שזה לא מסתכם כאן.

לצד בעיית התשוקה, לפרשנותי, לייקי חווה גם סוג של אובדן. ואני אסביר. זוגיות חדשה מביאה איתה התרגשות, אבל כמעט בהכרח היא מביאה איתה גם אֵבֶל על הזוגיויות שכבר לא יהיו. דוגמה אקראית - אם קיבלת גבר שקט, את תתהי איך יכול היה להיות לך עם גבר שהוא מסמר הערב; אם קיבלת גבר שהוא מסמר הערב, את תתהי איך יכול היה להיות לך עם גבר שקט. מה שנקרא The road not taken. מן הסתם התחושות האלה מועצמות כשבאת עם רעיון מסוים של איך בן הזוג שלך "צריך" להיות, ובן הזוג שלך בפועל לא מגלם את הרעיון הזה. לייקי הרי לא דמיינה לעצמה מישהו כמו תומר, אבל היא מוצאת שנעים לה בחברתו. תומר מוצא חן בעיני לייקי, ודווקא בגלל שהוא מוצא חן בעיניה, היא מתאבלת על הגבר הסטואי שכבר לא יהיה לה (או לפחות, לא במסגרת חתונמי). ואולי האבל הזה, באופן לא מודע, גם חוסם לה את צינורות התשוקה.

עכשיו כשסגרנו את הפינה הזו, בואו נדבר על ויקי "וודג' של מלאך ופה של אברבנאל". הכלה החדשה של חתונמי היא, בשתי מילים, חתיכת טיפוס. בקצת יותר משתי מילים: היא סוערת, היא מבדרת, וניכר שהיא גם אישה בעלת משמעת עצמית מרשימה. כי ויקי היא גם רקדנית (אצל שמות גדולים כמו עומר אדם או נועה קירל), גם מורה לריקוד, גם רוכבת סוסים מקצועית, גם בוגרת "נינג'ה ישראל", ומתברר שגם מוזיקאית? כל זה, אגב, לפני שהיא חגגה יום הולדת 30. אני אישית נוטה לחשוד באנשים שיש להם יותר מדי תחביבים, אבל אל תיקחו אותי בכזאת רצינות, יש מצב שזה נובע מקנאה. ככה או ככה, נדמה שוויקי הגשימה את כל החלומות שלה, חוץ מחלום אחד - זוגיות טובה ומיטיבה.

החתן שבחרו עבורה המומחים הוא עומר, שנראה כמו ההפך הגמור ממנה. הוא בן 32, גר בתל אביב, הייטקיסט שחלם להיות פסנתרן. ההבדל בין העיסוקים של ויקי ועומר משקפים בדיוק את ההבדל האישיותי ביניהם: היא מסתובבת בין מקום למקום, הוא יושב במשרד על המחשב, כלומר, היא בחוץ והוא בפנים; היא אקסטרוברטית והוא אינטרוברט. עומר, אגב, נראה בחור כמו בחור מתוק, עם טון ביישני וחיוך נבוך (האם הוא באמת נבוך כל הזמן, או שאלה פשוט הפנים שלו? עדכונים בהמשך). גם ויקי, קשה לעיכול ככל שתהיה, עושה רושם חיובי. אבל בשלב הזה של הפרק, אני מודה שלא הצלחתי להבין את הסיבה לשידוך ביניהם. המומחים טענו שמדובר ב"אנרגיות משלימות", שכל אחד מהם יעניק לשני בדיוק את הדבר שאותו הוא חסר, אבל אני אמרתי לעצמי: היא הולכת לאכול אותו בלי מלח.

מה גם שלא הצלחתי להבין איזה סוג של בן/בת זוג כל אחד מהם מחפש - לא מבחינה פנימית ולא מבחינה חיצונית - אז נאלצתי להשלים את הפערים בעצמי. עבור ויקי דמיינתי גבר שהוא קצת יותר מאצ'ו, קצת יותר כריזמטי; עבור עומר דמיינתי אישה שהיא קצת פחות פלפלית, קצת פחות "כוכבת". בקיצור, דמיינתי אותם עם אנשים שדומים יותר להם עצמם. עד הרגע שבו ויקי ועומר נפגשו מתחת לחופה, הייתי משוכנעת שהם לא ידעו איך לדבר אחד עם השנייה. אבל אחרי שהסתיימה החתונה שלהם, כבר לא הייתה לי ברירה אלא לשנות את דעתי.

קודם כל, עומר היה המום לחלוטין (לטובה, כמובן) כשהוא ראה לראשונה את הכלה שלו. הוא לא האמין לרגע שזה מה שישדכו לו. גם כי היא מאוד יפה (ואכן, הוא אמר לה את זה חמש פעמים בחמש השניות הראשונות להיכרות שלהם), אבל גם כי היא "גדולה מהחיים". טקס החופה המחיש בדיוק את הפער הזה ביניהם, כששמינית מהזמן הוקדשה להיכרות עם עומר, ושבע השמיניות הנותרות הוקדשו לאירוע "רטרוספקטיבה: תחנות בחייה של ויקי חלמי". מה שכן, החתן והכלה החזיקו ידיים במשך כל הטקס, ואחרי החופה הקודמת אנחנו כבר יודעים שזה לא מובן מאליו.

אבל ההפתעה הכי גדולה לא הייתה בחופה, אלא בשיחה הקצרה שאחריה. השיחה הקצרה הזו היא תמיד החלק המקרינג' ביותר בחתונות של חתונמי - מהסיבה הפשוטה שלשני האנשים האלה שעכשיו נישאו אין באמת מושג על מה לדבר (בעייני, אגב, הפתרון הכי טוב הוא פשוט לשאול "איך עבר עליך היום" ולהביע הזדהות. אין צורך להיכנס לשיחת היכרות עמוקה - לשאלות על העבר עוד יהיה הרבה זמן בהמשך). אניוויי, ויקי ועומר איכשהו עברו את המכשול הזה. יותר מזה, נדמה שעבורם זה בכלל לא היה מכשול. ולתדהמתי הרבה, לא רק שעומר עף על ויקי, אלא גם שוויקי עפה על עומר (שוב: הוא באמת מקסים בעיניי, אבל לא העליתי על דעתי שהיא תחשוב ככה גם).

גם בשלב הריקודים ברחבה, ויקי ועומר לא חגגו בנפרד - כל אחד עם האנשים מהצד שלו - אלא ביחד. הכימיה ביניהם, אז שוקינג אז איט איז, נראתה טבעית ובלתי מתאמצת. בקיצור, פשוט היה להם כיף. על פניו, מתבקש להיות אופטימיים; ויקי עצמה אפילו אמרה ש"מכאן אפשר רק לעלות". סליחה שאני הורסת את המסיבה, אני בספק אם זה נכון - אבל נקווה שהשידוך הזה יצליח. ברור שהחתונה עצמה עברה הכי חלק שאפשר, אבל ניסיון העבר מלמד אותנו שזו לא בהכרח אינדיקציה טובה לגבי ההמשך. מרגיש לי שההבדלים בין ויקי לעומר, שמזכירים קצת את ההבדלים בין סלב לאנונימי, עוד יתגלו כרלוונטיים. וגם בלי קשר לפער האנרגטי, וגם אם הפער האנרגטי יתגלה כיתרון ולא כחיסרון, אני תוהה אם החיבור שראינו על המסך הוא חיבור מהסוג הרומנטי - עם כמה שזה נחמד להאמין שכן. אבל בוודאי נהיה חכמים יותר בפרק הבא.