רגע לפני קבלת ההחלטות, הזוגות יצאו לסופ"ש רומנטי שבהחלט מצדיק את התואר. היציבים הוכיחו את יציבותם, ואלה שפחות הצליחו גם הם למצוא נחת, הדגימו הכלה ואפילו נהנו, בין השאר בזכות כוחותיה של התפאורה (חבר'ה, בחיים האמיתיים זה לא יקרה לכם. תתחילו להיפרד מהבריכות הפרטיות).
נתחיל מגיא ומתן. כבר יותר מדי פרקים שהם מדברים ומדברים על ה-פער במקום פשוט לעשות עם עצמם משהו, וכמובן שגם החופשה נפתחת בסימן הביצים הכחולות של מתן, שמאחל "לסקס המון" בעת השקת כוסות היין (אני מאמינה שהנוסח המקורי הוא "ושנזיין המון", אבל בסדר). שניהם, כל אחד מסיבותיו, מתקשים לשהות ברגע מבלי לנתח לו את האמ-אמא בעת שהוא קורה. כבר השלמתי עם זה שגיא ומתן כבר לא ייצרו תוכן טלוויזיוני כיפי אמיתי, אבל הפעם הם לפחות מרעננים קצת כשהם חופרים בנושא אחר – בעיית דימוי הגוף של מתן. גיא לא ממש מבין איך אדם שנראה כמו מתן יכול לחשוב דברים רעים על המראה שלו, ומנסה לעודד אותו במחמאות כנות. מתן הוא היחיד שיכול לשנות את התפיסה שלו בנוגע לעצמו, אבל מה שכן - בפרק הזה גיא אמפתי, רגיש ואנושי מאי פעם. המחשבה על מתן מתחפר בתיעוב עצמי מכאיבה לו, הוא ממש מגיע לסף בכי אל מול המצלמות.
מעין ובן צמודים למדי בסופ"ש הזוגי, אבל אם בירח הדבש כל נשיקה שלהם הוציאה ממני קריאת "אולהלה" עכשיו הן כבר מוציאות ממני קריאות "אוי לא". חוטים אחרונים הם שמחזיקים את הקשר הזה מלהיקרע סופית, ובכל זאת מעין המאוהבת עדיין מוכנה ומזומנה להכיל את בן ואת המטענים שלו. היא כבר למדה כיצד לדבר איתו בזהירות; היא הולכת על ביצים, מקפידה להוסיף דיסקליימרים ולהביע ספקות בתחילתה ובסופה של כל אמירה שלה שאולי עשויה לרמז על היקשרות. ניכר גם שמעין עשתה חשבון נפש אחרי אירועי הפרק הקודם, והיא מוודאת שנושא השיחה יישאר בן עצמו ולא הזוגיות של מעין ובן. בלי טיפת פאסיב אגרסיב, היא שם בשבילו, כולה לב והקשבה ותובנות חכמות. אם הוא רק היה מבין מה הוא מפספס.
ובגזרת הזוגות החזקים: ליאור מקריפ לי את הצורה כשכל מה שיש לו לומר על תמונה של קטיה בשלב ההכנות לחופה זה "רואים עלייך שהייתה חסרה לך אהבה". אבל הקיטש הזה הוא יותר ממעורר חלחלה. כשקטיה וליאור מעלעלים באלבום החתונה, הם מלווים כל תמונה בתיאורים שאינם רק דביקים, אלא גם מנותקים ממה שבאמת התרחש בעת צילומה. ביום החופה, למי ששכח, קטיה הייתה בפאניקה משתקת: היא בקושי דיברה על ליאור וכמעט ולא הסתכלה עליו. אבל למי אכפת. למה להתרפק על זיכרונות מצחיקים כשאפשר למחוק אותם לטובת זיכרונות מזויפים, ורודים ונטולי אופי.
וכמובן, מאי ומשה. לפני הכל, אני יוצאת בבקשה לאנשי התעשייה שאולי קוראים את זה עכשיו - שמישהו ייתן למאי ומשה להגיש יחד תוכנית בוקר (וול, בהנחה שבימינו הם עדיין זוג. בקרוב נגלה). ועכשיו ברצינות, מי שעוקב אחרי הריקאפים כבר יודע שפיתחתי סוג של אובססיה לקשר שלהם. בחופשה, הם מתחזקים את טייטל הזוג האהוב עליי כשהם צופים יחד בזריחה, משחזרים את טקס החופה (כולל המלטדאון של מאי) כשהם מרוחים בבוץ מים המלח ונהיים אמוציונליים בעודם מתבוננים בתמונות מהחתונה. מאי ומשה הם ההוכחה שגילויי חיבה על המסך יכולים להיות מפעילים ומעוררים ממש כמו התנגחויות. ומעבר לזה, הם ההוכחה שהשידוכים של חתונמי לא תמיד כאלה גרועים כמו שכולם אוהבים להגיד.
עידית ורפאל: לאט ובטוח
ואם כבר מדברים על השידוכים המוצלחים של חתונמי... אבל לפני שאשתפך על ההפי אנדינג של עידית ורפאל, הבה נדון באירועי הפרק מתחילתו. כבר כמה פרקים שעידית ורפאל נראים קרובים יותר, וזו לא רק החתירה המהוססת למגע שמסמלת את פריצת הדרך, אלא גם המתירנות הרגשית. בפרק הנוכחי, בפגישה אצל יעל, רפאל מרשה לעצמו להתבאס (כשיעל מבקשת ממנו להיות "אקטיבי"). וגם עידית כבר לא חסומה כשהייתה: היא מגלה כמה אכפת לה מרפאל כשההתבאסות ההיא שלו מבאסת גם אותה. למרות המיני-דרמה הזו, הם פותחים את החופשה בנשיקה. ובכן, נשיקה קטנטנה שמביכה את שניהם עד מוות. גם זה משהו!
הסופ"ש של עידית ורפאל מוקדש יותר מכל לרפלקציה. הזמן הוא קונספט מאוד מבלבל עבור עידית, שמתקשה להאמין שרק לפני חודש האיש החביב הזה שיושב מולה היה זר ששתק בנסיעות, ענה לשאלות במילה אחת ולא הסכים לחייך בסלפי. אני מבינה אותה, באמת מוזר לחשוב שאם היא ורפאל היו נפגשים בעולם האמיתי, האינטראקציה הייתה מסתכמת בדייט ראשון כושל ומקרטע בן שעה וארבעים דקות שסופו בחיבוק עם יד אחת. עידית מתגלה כאדם נוסטלגי למדי. היא באמת עצובה לסיים את זמנה בתוכנית, עצובה כמו שעצובים כשחוזרים הביתה אחרי טיול בחו"ל: כל ההכנות האלה וכל ההתרגשות הזו של לקראת, והנה עכשיו זה פשוט נגמר. גם רפאל כבר לגמרי מתמסר לרגשנות כשהוא מגלה שהמדליה שעידית העניקה לו אחרי האיירון מן הייתה מדליה בהתאמה אישית.
גם עידית וגם רפאל יודעים להגיד, בדיעבד, שהם היו יכולים להיות משוחררים יותר; בזמנו, היא לא רצתה להכביד והוא לא רצה להרוס, ואולי שווה היה לאפשר אובדן שליטה. אם בוחנים את הקשר שלהם מהזווית הטלוויזיונית, זה נכון: הוא היה נתרם מקצת תעוזה. לקט "הרגעים הנבחרים" של עידית ורפאל – ששודר בשלב מאוחר יחסית של הפרק - אורכו דקות ספורות, ובכל זאת הוא לא מפספס אף נקודה חשובה; העובדה שהלקט היה כל כך קצר ועם זאת כל כך מקיף רק מבהירה שוב כמה הסיפור שלהם היה ממש אנטי-טלוויזיוני. אבל עכשיו, כשנגמרה תקופתם בתוכנית ואפשר לבחון את הקשר מהזווית האנושית בלבד, אפשר לומר שטקטיקת ה"לאט ובטוח" השתלמה.
בסיום 42 הימים עידית ורפאל, זוג בהתהוות, מודיעים לדני ויעל שהם מתכוונים להמשיך ולעבוד על הקשר. היום, 7 חודשים לאחר מכן, הם כבר זוג לכל דבר. בזמן שחלף עד הלום עידית הפכה לאצנית, רפאל למד באיזה מחמאות עליו להשתמש, ונראה שיחד הם טיילו בכל תנאי מזג האוויר הקיימים (פייר, התרשמתי). ותחזיקו חזק – רפאל אפילו אומר לפסיכולוגים ש"יצרנו קשר אינטימי". שמעתם??? אינטימי!!! הבלתי יאמן קרה! אנחנו הצופים אמנם מקבלים הצצה רק לבוסות הקצרות מהז'אנר המוכר, אבל אני מאוד מקווה שבחדרי חדרים ובהיעדר מצלמות רפאל כבר יודע להיות "אקטיבי" (כלומר, שהוא מצמיד את עידית לקיר וממזמז לה את הצורה).
אם להשתמש באנלוגיה היפה של עידית - מערכת היחסים הזו לא הייתה ספרינט, היא ריצה למרחקים ארוכים. שלא כמו בריצת מאה מטר, בריצת מרתון לא מבזבזים את כל הכוחות על ההתחלה ובכל העוצמה - מפזרים אותם כדי שיישארו מספיק להמשך. הזוגיות של עידית ורפאל אמנם לא עמדה בסטנדרט הצווחני, הקצבי והאינסטנט-י של עולם הריאליטי, אבל היא בהחלט הוכיחה את עצמה כזוגיות איתנה לטווח הארוך. ויותר מזה, ההתבססות האיטית שלהם היא קונטרה הכרחית בעידן שבו בזירה הרומנטית (ובכלל) הכל קורה מהר והכל נמאס מהר. לא פלא שכל צופי חתונמי כבר הפכו לשלולית (אם לשפוט על פי הטוקבקים המרימים כולם). אני אקווה יחד עם דני שהשניים האלה עוד יקימו יחד משפחה. בלי לחץ!