בסוף בסוף, אני מבינה את מחלקת הפרומו. "קבלו אותה, הכלה הכי נוירוטית של העונה!" זה לא טיזר מדהים, אין מה לעשות. וגם לא "הכי נקייה", "הכי ביחסים מורכבים עם אמא", "הכי אוהבת כלבים" או "הכי בעלת טראומה מודחקת". יש דברים שפשוט לא מביאים קהל, ויש דברים שכן - יופי הוא אחד מהם. אבל יותר מאשר שהפרומו של הפרק הזה לא היה הוגן כלפי המין הנשי – צמצום לנראות וכל מה שמשתמע מכך – הוא בעיקר לא היה הוגן כלפי רותם, שהיא באמת בחורה יפהפייה להפליא, אבל רבאק, אף אחת לא יכולה לעמוד בכזה רף של ציפיות.
תראו, אני עשיתי תחקיר לפני שהתחלתי לרקפ את העונה הזאת. באתי מוכנה. ובכן, הנה תוצאות המחקר: ארבע הוא הלאקי נאמבר. שני הזוגות של חתונמי הנשואים כדת וכדין, קטיה וליאור והגר וניר - שתיים מתוך שלוש ההצלחות הכי גדולות בתולדות הפורמט - היו זוג מספר 4. נכון, היו למספר ארבע גם כמה כישלונות קולוסליים, אבל הסטטיסטיקה לא משקרת. אלא אם אתם סטודנטים למדעי החברה.
מי שאולי ייפלו לסטטיסטיקה הם רותם ורונן. רותם היא מפיקה בת 32 שמצאה את עצמה בחברת נדל"ן ולאחרונה החליטה לעבור לרעננה. היא ארגנה שלושים מסיבות רווקות – מספר מופרז לכל הדעות, אני מקווה שמישהו משלם לה על עוגמת הנפש – והמקרר שלה מלא במגנטים יתומים שמזכירים לה את אותו שיר ישן: תמיד השושבינה, לעולם לא הכלה. כשיעל ודני החדש מדברים על רותם, הם משתמשים במילים כמו "אש" ו"דומיננטיות", אבל בינתיים אין קשר בין התיאורים האלה לבין רותם שאנחנו רואים על המסך. לא למדנו עוד שום דבר על רותם בפרק הזה, היא הייתה תפאורה.
מנגד ניצב רונן, כנראה בין האנשים הכי סאחים שהגיעו לתוכנית אי פעם – וזו תוכנית שהשתתף בה איתמר עמי, אז זו לא תחרות פשוטה. עשר דקות לתוך הפרק וכל מה שאנחנו לומדים על רונן זה שהוא עושה מילואים, פנאט של קפה שחור ואימון מזרן ופותח כל בוקר עם בוב דילן, אז מה עוד נותר להגיד. החברים שלו נראים מתוקים אמיתיים, כאלה שהם השפעה טובה, חוץ מהעצות שהם נותנים לו: "עבודה על זוגיות, אחי. אהבה נבנית אחר כך" נשמע כמו מתכון טוב לחתונה ב"כנר על הגג", לא ברעננה של 2023. אני לא יודעת איך לספר להם את זה, אבל אנחנו כבר לא באנטבקה.
רונן אמנם חגג 38, אבל בלב הוא עדיין ילד. וגם בגוף, בתכלס, הוא נראה צעיר לפחות בעשור. הוא התחיל אצלי ברע; משהו באקסטרוורטיות הזאת, בתנועות הגוף המוגזמות, ריבוי הקריצות והוצאות הלשון, זה יוצר אנטי. ברושם הראשוני הוא משדר אנרגיות של דוש שיגיד לבת הזוג שלו בפרק ההחלטות כמה הוא רוצה להתחיל איתה את החיים, ואז ייפרד ממנה למחרת בווטסאפ. אבל ככל שהפרק התקדם, ככה התרככתי כלפיו ורציתי בטובתו; התחלתי להתרגל לייצור המשונה הזה שהביאה עלינו עונה שש, מאן-צ'יילד מבפנים ומבחוץ עם דדי אישיוז שעוד לא הפנים לגמרי קודים חברתיים, כי את רוב שנות התבגרותו הוא עשה במחלקת התיירים של אל על, איפה שאין קליטה אז עלולים לפספס את שיעור ה"איך לשחק אותה קול".
כי, ובכן, נאמר זאת כך יונית: "קול" זו המילה האחרונה שיכולה לתאר את רונן בפרק הפתיחה שלו. הוא שתה כל כך הרבה בחתונה ונראה כל כך מחוק שהייתי בטוחה שהוא עלול לנשק את רותם על הרחבה או, לא עלינו, להקיא עליה את כל הג'ין. לשמחתנו, ולצערה של מחלקת הפרומו, כל זה לא קרה. ההתנהלות שלו, גם מול הפסיכולוגים, הייתה מכמירת לב במוחצנות שלה, והסצנה עם הוריו הייתה אחת מהרגעים הכואבים בתולדות התוכנית; כשאמא של רונן משקרת לו מול כל עם ישראל שהדבר הכי חשוב לה הוא הרגשות שלו אבל בכל זאת בוחרת לטוס לנסיעת עסקים, אי אפשר להישאר אדישים. רונן סנגר על ההורים שלו כמו עורך דין טוב, אבל בתור משפחת משפטנים, הם צריכים לדעת טוב מאוד שהפריים טיים הוא שופט קשוח.
ובעוד רונן הוא תצוגת תכלית של "ווט יו סי איז ווט יו גט", רותם, כאמור, לא מספרת הרבה. גם לפני החתונה וגם במהלכה היא אסופה, "ממלכתית" כמו שהיא אומרת (וצודקת), מסתורית אפילו. את הפגיעוּת שלה היא חשפה – שלא במתכוון – דווקא דרך קו עלילה זניח מתוך הפרק: דרמת השמלה. רותם הייתה עסוקה בשמלה לאורך כל החתונה, מחזיקה את הבד בכל רגע נתון ומתנועעת בתוכו בזהירות ובאי נוחות. לכלות חתונמי העתידיות: תעשו לעצמכן טובה ותבחרו שמלה עם שסע קצת פחות עמוק.
בין השורות, נדמה לי שהמומחים עשו כאן את הטריק הכי ישן בספר, ושידכו אשת אלפא לגבר שמחפש להיות מובל. רונן דיבר על העונות הקודמות של התוכנית והזכיר, מכל הכלות, דווקא את הגר – אולי האדם שזכה לשנאה היוקדת ביותר מהקהל לאורך כל ההיסטוריה של הפורמט. תוסיפו לבלילה את התיאורים על האסרטיביות המתפרצת של רותם, שבינתיים הם רק בגדר שמועה, וקיבלנו מתכון מנצח לאקשן בתוכנית - ואולי גם לזוגיות מאושרת. אמן.
נקודת האל-חזור
בפרק הקודם יצאתי עם תחושת אי נוחות לגבי נעם ומשה. לא פענחתי עד הסוף מה זו הנקודה שמפריעה לי, עד שנפלה עליי ההבנה: קורים שם דברים משמעותיים מאחורי הקלעים שאנחנו לא חשופים אליהם. קודם כל, מהאינטראקציה ביניהם היה ברור שהם חולקים נוזלי גוף (איכס, איזה תיאור דוחה, אני מתנצלת). אבל נדמה לי שהיו שם עוד דברים, ובעיקר, כנראה, כמה רגעים יפים של כימיה מוצלחת, שיסבירו למה נעם רואה לדבר הזה עתיד. כבר למדנו על משה שהוא מתנהג אחרת לגמרי מול מצלמה, מנסה לצאת גבר-גבר על חשבונה של נעם, אז זה לא יהיה מפתיע אם בלילה בחדר המלון כשאף אחד לא רואה יוצאת ממנו איזו נעימות שובת לב.
ובכן, הפרק הזה רק הוכיח שיש הרבה דברים שאנחנו הצופים לא רואים (ולמרבה הצער, במקרה של הזוג הזה, אלה הדברים המעניינים ביותר). לצערם של נעם ומשה, אחרי חמישה ימים ביחד נגמר שלב הקיצי והגיע הזמן לשיט הקשוח - ויכוחים על פמיניזם. עבור גבר פרימיטיבי אין דבר גרוע יותר מאשר להיכנס עם פמיניסטית לוויכוח על פמיניזם, זה לצעוד ישירות לאש הגיהינום – וכפמיניסטית (כמו כותבת שורות אלה), אין דבר מתסכל יותר מאשר להיכנס לדיון עם גבר שכל כך משוכנע בצדקתו, בהתחשב בכך שהוא בבירור טועה.
הייתי משלמת לא מעט כדי לדעת מה בדיוק הדעות של משה מקומה של האישה במערכת יחסים (ואיך יעל דורון תגיב כשהיא תשמע אותן), אבל כך או כך, יש לי תחושה שהפערים בין נעם למשה הם פערים שאי אפשר לגשר עליהם. נעם מנסה להתמסר לפורמט ולנסות ולהתעלות מעל למחלוקות, למרות שדי ברור גם לנו וגם לה שנקודת האל-חזור עברה, ומעכשיו זה רק עניין של זמן עד שהזוגיות הזו תגיע אל סופה המביך.
ועוד כמה נקודות:
*רונן נשמה, אתה פסע ממשבר גיל הארבעים, הגיע הזמן ללמוד לעשות כביסה.
*אין דבר מוריד יותר מברכה שכתובה בפונט טיימס ניו רומן. זה כמובן מעיד על כך שלרונן יש דפוסים חמורים של הרס עצמי, הוא כנראה מעוניין לסיים את הקשר הזה לפני שהוא התחיל.
*נכון, ההורים של רונן דפקו ברז מפואר, אבל היה אפשר להכניס לו איזה חבר או קרוב משפחה שיתנו חיבוק לפני החופה. נראה לי שכרמלה הייתה שמחה למלא את החלל.
*בין רותם לרונן יש שש שנים הפרש, זה כמעט פי שניים מהפער בין רז לעינב. רק מניחה את זה כאן.
*מה קורה בארבעה בדצמבר???