אין דבר כיף יותר מלהשוות את עצמנו לאחרים. להראות כמה ישראל טובה מכל העמים - באוכל, בהייטק ובהתמודדות עם הקורונה. תגידו, יש כיף יותר מזה? סתם, ברור שכן: להראות כמה ישראל בעצם ממש גרועה במה שהיא עושה, ולהביא דוגמאות לאנשים שעושים את הכל הרבה יותר טוב מעבר לים. פרק 5 (למניין הישראלי, באמריקה הוא פרק 4) של "הישרדות ארה"ב" הוא הזדמנות מצוינת עבורי, ועבור כל מי שעבר לעקוב אחרי הגרסה האמריקאית כבר מזמן, ליהנות מפרקים קצרים יותר, התרחשויות מעניינות יותר ומהפריווילגיה לרדת על כל מי שמסתפק בתוצרת המקומית.

הפרק התחיל עם משימת פרס לא יותר מדי מעניינת, שאולי אפילו לא הייתה מוזכרת כאן אילולא זו הייתה המשימה הראשונה בה השבט הכחול הפסיד. ולדעת מתי להפסיד היא ההוכחה לגדוּלה אמיתית. הת'ר, שהייתה זו שהפסידה במשימה, היא אדם שלא ידעתי את שמו לפני כן, ולכן לא התרגשתי בכלל כשהיא "נלחמה בנחישות". אוקיי, סבבה. נקסט. ואז, בפעם הראשונה, קיבלנו קצת זמן מסך של השבט הכחול. זה מרענן וכיף, ובאמת הגיע הזמן, כי כמה עברו, שמונה ימים? והעונה תסתכם רק ב-26 ימים, כך שאנחנו פחות או יותר ביום 12. ולא להכיר שבט עד ליום 12 זה באמת חריג. גם חברי השבט הכחול מתחילים להרגיש את זה, ומתחילים לבחוש בקלחת. אריקה ניגשת לדשון ומנסה לעשות מהלך, ולהעיף את סידני.

מבחינת אריקה, ללכת על "האדם היחיד שחושב בשבט" הוא הימור סביר בעיניי. נכון, הוא התפוצץ לה בפרצוף, אבל זה גם הימור שיכול באותה קלות לעבוד לה ולייצר פאוור קאפל שילך איתה עד סוף המשחק. ניכר שאריקה נזכרה לייצר קשרים קצת מאוחר מדי, אבל אין בי שיפוטיות על הניסיון לעשות מהלך שכזה.

במקביל, הכחולים מבינים שהם לא בלתי מנוצחים – ונרקמת מזימה בין דני לבין דשון להפסיד בכוונה על מנת להעיף את אריקה מהשבט. עכשיו, להפסיד בכוונה זה תמיד רעיון גרוע. רגע, נראה לי שזה לא היה מספיק ברור. ילדים, חזרו אחריי: להפסיד בכוונה זה תמיד רעיון גרוע. למזלם של הדאבל די'ז, דני ודשון, נאסיר לא היה מודע לתכנית הזדונית וניצח את המשימה בשביל כל השבט ביחד. אין מה להגיד, הבן אדם חיה רעה.

אז השבט הירוק הפסיד במשימה, שוב, והלך לעבר מועצת שבט. זה היה השלב שהפרק עבר מפרק סטנדרטי של "הישרדות ארה"ב" (כלומר: פרק טוב מאוד) והפך לפרק נהדר. שאן, המנהיגה הגאונה, הייתה צריכה לקבל החלטה: ג'יני או ג'יי די. אחד מהם יסיים את הפרק כשהוא מחוץ למשחק. היא הצליחה לשכנע את ג'יי די להשאיר לה את היתרון שלו של הקול הכפול, ולהגיע "ערום" מהגנות למועצת השבט. זה שכנוע גאוני, שיכניס אותה לספרי ההיסטוריה של "הישרדות", לא פחות. ותוך כדי השכנוע, היא זרקה את השם של עצמה לאוויר כמועמדת להדחה. בעיקרון זה ביג נו נו - במדריך לשורד המתחיל זה אחד האיסורים הגדולים ביותר, שמקביל פחות או יותר ל"לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא". ובכל זאת, שאן שחקנית כל כך וירטואוזית שהיא הצליחה לחמוק גם מזה (שלא לדבר על פליטת הפה בתחילת הפרק, כשהיא חשפה סודות של בראד, הי"ד). 

עכשיו, שתי הבחירות - גם להעיף את ג'יי די, וגם להעיף את ג'יני - הן באמת בחירות ממש לגיטימיות והגיוניות. מצד אחד, היא מסובבת את ג'יי די על האצבע הקטנה. מצד שני, לג'יני אין עוד לאן ללכת, וניכר שהן מסתדרות ממש בסדר כשהן רגועות. להעיף את ג'יי די ולקחת את היתרון שלו זה הרצחת וגם ירשת, ומהלך מעולה שמצטרף לרפרטואר המהלכים שהולך איתך עד הגמר - ואפילו אפשר לנצח איתו את המשחק. להעיף את ג'יני זה לשמור אדם טיפש ונאמן (כל עוד לא הוכח אחרת, למרות שאני לא קונה את זה לרגע). זו הייתה מועצת שבט מותחת ומהנה במיוחד, ששמרה אותי על קצה הכיסא עד הרגע האחרון, ולראות את הפרצוף של ג'יי די הולך הביתה היה הדובדבן שבקצפת.