הרופא מארגן את הציוד וקורא להתחיל את הבדיקה של העובר, ואלי קמה מכורח ההרגל. "לך יש מוניטור משלך", הרופא מסביר, והיא נענית במהירות, קולטת את הפדיחה. כשהבדיקה מסתיימת, השלישייה מקפלים, מתארגנים ויורדים לחניון. אלי שואלת את חן אם היא רוצה לשבת מקדימה, שעונה "מה פתאום" והולכת ישירות למושב האחורי. אלי לא מתווכחת. זה ניואנס קטן, מינורי, אבל הוא חושף הרבה. גם את זה שאלי לא יודעת לשחרר, אבל יותר מזה: התקרית הקטנה הזו היא בגדר ייצוג של דינמיקת הורה-ילד שמתפתחת בין אלי לעידו לבין חן. הם מתאמנים על להיות אבא ואמא, והיא, לפחות לבינתיים, נהנית מהיתרונות של עוד שני זוגות ידיים ומוחות שעוזרים לה להתמודד עם החיים.
אבל אלי ללא ספק לא יודעת לשחרר, וזה מוטיב חוזר בפרק. בדומה לה, מי שלא משחררת היא הפקידה מהרווחה, שמציקה לחן עם שיחות בדיוק כשהיא באוטו עם הזוג אברהמי. חן מבינה שהיא חייבת לעזוב את בית אביה, אחרת יהיו לה צרות עם הרווחה ועם יניב, האקס שנזכר להיות אבא. היא הולכת לראות דירה מג'וייפת למדי ובלית ברירה היא מורה למתווך שלה להעלות הילוך בחיפושים, גם אם זה אומר שתהיה עליית מדרגה במחיר.
אל הדירה הבאה היא כבר מגיעה עם עידו – שנמצא שם, באופן רשמי לפחות, על תקן עורך הדין. באופן לא רשמי, הוא מגיע על תקן האב המאמץ של חן, זה שדואג לה לכל מחסור. חן מגיעה קצת לפני עידו, והעסקה כמעט נופלת כי אין לה מי שיחתום על ערבות; אבל אל דאגה, המשפחה החדשה של חן תדאג לה. עידו מפעיל את כישוריו העורכדיניים, וחן חונכת את הדירה החדשה עם הקאה איכותית בשירותים. זהו, מברוכ, היא שלך. למרות ההתחלה החדשה, חן לא נראית יותר מדי נרגשת.
בציר הזמן המקביל, יש עוד אחד שמתחיל מאפס. תומר מגיע למשרד של אלי, מצויד בטיוטה לפרק החדש שכתב. היא תופסת את ערימת הדפים בלי הקדמות מיותרות ומתחילה לסמן במרץ. תומר הלחוץ מסתובב בחדר על קוצים, מחכה שהיא תקטול אותו כתמיד, אבל אלי נראית דווקא מבסוטה למדי ומסננת "יפה" ו"נהדר". היא מודיעה לו שהוא "מצא את התדר המדויק של הכתיבה שלו". בוא'נה, זה נראה ממש קל. אבל אלי גם מעירה לו על הביטוי "נזרע סדק" – סדק לא נזרע, הוא נפער, היא אומרת. אי אפשר לזרוע סדק.
ובמקום להתרגש מהמחמאות, תומר נתקע על השאלה הזו. הוא לא מצליח לרסן את הגאוותנות שלו, ונתקע על העניין המטומטם הזה. נו, ברור שסדק נפער ולא נזרע. אלי עושה את העבודה שלה, תומר צריך להגיד תודה וסליחה ולשתוק. למרות זאת, הוא לא משחרר. הוא אף מגדיל לעשות, ומסובב את כל הסיפור אל אלי, כשהוא מאשים אותה בכך שהיא לא מצליחה לשחרר. זה אולי נכון לחלק (די גדול) מתחומי החיים, אבל זה לא רלוונטי לנקודה הספציפית הזאת. כאן תומר הוא זה שלא משחרר, ולא מסוגל להכיר בכך שיש מי שיודעת יותר טוב ממנו.
הדלת שלא נסגרת
חן, שכבר עברה לדירה החדשה שלה, ממשיכה את יום הכיף עם אמא ואבא המאמצים. הפעם היא עם אמא אלי, בשופינג חפצים לדירה. אני חייבת לציין שבתור מי שהייתה צריכה לתפקד בתור אמא לביאה כבר מגיל 20, חן היא טיפוס די חסר אונים; אולי היא פשוט בהקלה כי פתאום יש מישהו שדואג לה. כשהשתיים נתקלות בספה ברחוב, אלי קופצת על המציאה, אבל חן בטוחה שהיא מציעה לה אותה כאקט של רחמים. "יש לי כסף", היא מבהירה לאלי, שמיד מסבירה לה שזו לא הייתה הכוונה. משיחה קצת מביכה על כסף ועל ריפוד של פרחים גדולים (שאלי משקרת שהיא ממש אוהבת), השיחה הופכת להיות קרינג'ית אפילו יותר: אלי מחליטה לעשות את שלא ייעשה, ומעירה לחן על כך שהיא מחזיקה את הטלפון ליד הבטן. עידו כבר חזה בעבר שזו הערה שתיצור בלגן, אבל אלי מקשיבה רק לעצמה.
העגלה הריקה: כינוי גנאי לחילונים, וגם, מתברר, המכונית המוגזמת שחן הזמינה בשביל מעבר הדירה אבל לא הכניסה אליה כלום מלבד שלוש שקיות גדולות. כשהם מגיעים לדירה חן מסדרת בחוסר מרץ, ואורי מתעסק ללא הרף עם דלת החדר שלו, שלא נסגרת עד הסוף – והרעש משגע את חן. ואז אלי באה: היא ממשיכה עם המחוות האימהיות, ומביאה לחן קציצות וכורסאות. על פניו, זו מחווה שכולה רצון טוב, אבל המניעים של אלי לא טהורים: היא שם כדי להביא לחן משלוח של ויטמינים ותוספי תזונה. הקציצות, כפי שחן בעצמה מזהה, הן רק עטיפה. אין ספק שאלי עברה את הגבול, שוב: לא רק שהיא נוזפת בחן כי היא לא לוקחת את הוויטמינים, אלא שאלי גם מציעה לעזור לסדר ומתערבת לחן באינטראקציה עם הבן שלה בנושא הדלת. היא לא נותנת שנייה של מנוח. התעייפתי רק מלכתוב את זה; חן מתפוצצת, ובצדק מוחלט.
אז חן ותומר מקבלים התחלות חדשות, וכך גם עידו - שמתחיל את חייו בתור עורך דין כריש. הוא זונח את הטישרט ועולה על מכופתרת, המוזיקה צוהלת ברקע, אלי מכינה לו כריך מושקע ומאחלת בהצלחה. הכל נראה בהיר ואופטימי, אבל המבט בעיניים של עידו מספר את כל הסיפור. הוא ממש, אבל ממש לא רוצה להיות שם, אצל המנשה בכרים.
אבל אלי לא מעלה על דעתה שלעידו היה יום קשה בעבודה, והיא שולחת אותו לתקן את הדלת שלא נסגרת אצל חן ואורי. עידו כושל בתיקון, אבל העיקר הכוונה. חן, שהתרגלה כנראה לסטטוס הבת המאומצת, מודה בפני עידו שהיא התאכזבה ממנו על כך שהוא הגיע רק בשביל הדלת ולא באמת בשביל לשאול מה שלומה. ואז היא עושה את מה שהיא כמובן לא הייתה מעיזה לעשות מול אלי: היא מדליקה סיגריה (לכאורה בשביל הבחילות, בפועל - סוג של מרד נעורים). עידו מבהיר לה שזה לא בסדר מבחינתו אבל בלי לצאת מכליו, הוא גורם לה להרגיש לא נעים אבל לא חוצה שום גבול. אמנם בשיפוצים הוא לא משהו, אבל בתקשורת בין-אישית, עידו מקבל על השיחה הזאת 10/10.
עידו לא מספר, אלי לא שואלת
תומר ואלי נפגשים שוב, הפעם בזום טרנס-אטלנטי. הוא עדיין תקוע על הסדק הזה, שנזרע. הוא קורא לאלי "חולת שליטה", והיא נעלבת, כנראה כי הוא פוגע בול; ועדיין, זה מעליב ומתנשא. היא העורכת שלו, הוא לא יכול לדבר אליה ככה. אבל השיחה עם תומר היא רק טריגר לפיצוץ נוסף בין עידו לאלי. כשעידו נקלע לשיחת הזום עם תומר חמו, הוא מנסה להיות בצד של אשתו - אבל עושה את זה עקום לגמרי, ויורד עליה על הדרך. הוא לא התכוון, אבל הוא בהחלט מתוסכל. עידו מנסה מאוד להיטיב, ואולי הוא עדיין לא לגמרי מבין את זה, אבל בתוך תוכו הוא ממורמר.
עידו עושה מעל ומעבר כדי לרצות את אלי, וקשה לו, אבל היא לא רואה את זה. לא כי היא מטומטמת ועיוורת, אלא כי הוא לא מספר לה. הוא לא מספר לה שעזב את המשרד בשביל הכסף, הוא משקר שזה מה שהוא רוצה. הוא לא מספר על הקושי ביום הראשון בעבודה החדשה וחסרת הנשמה. בדרכו, הוא מנסה להתבטא ומכריז: "את לא ממש רואה מה אחרים צריכים", הוא מסביר לה. הוא מדבר על חן, או על עצמו? או שאולי גם וגם? בכל מקרה, אחרי הוויכוח הזה הם נכנסים למיטה, קצת מפויסים אבל לא באמת קרובים. אלי מסתמסת עם תומר ועידו מסתמס עם חן, כל אחד מהם מחייך לטלפון שלו ולא אחד אל השני. נזרע הסדק.
אגב, עידו גם שכח לציין את עניין העישון הפעוט. וזה עכשיו או לעולם לא, הרי הוא לא יוכל להגיע עוד שבוע ולהגיד "אה, נזכרתי". אין לו סיכוי להכניס את זה באלגנטיות בשיחה אחרת, אז כבר ברור שזו הולכת להיות בעיה ענקית בהמשך.
הפרק מסתיים כשאלי, עידו וחן שוב נפגשים בחדר הרופא. זו בדיקה מתקדמת יותר, והפעם השלושה כבר מגלים את מין העובר. זה בן. אלי מקבלת את הבשורה כמו סטירה לפרצוף; היא הייתה בטוחה שזו בת. השלושה יורדים לאוטו והפעם אלי כבר פוקדת על חן להיכנס למושב הקדמי. במהלך הנסיעה המתוחה, חן – שבטוחה שאלי יודעת על העישון – כמעט פולטת את הסוד, אבל קולטת מה קרה ועוצרת ברגע האחרון. אפילו תומר חמו באמריקה היה יכול לשמוע את אנחת הרווחה של עידו. אפשר רק להניח שמתישהו הסוד הזה יתפוצץ.