כל חופשה מלאת סטרס צריכה לבוא לסיומה בשלב מסוים, וכשאני אומרת סטרס אני מתכוונת כמובן לשלנו, הצופים. העובדה שכל עונה של "הלוטוס הלבן" מתחילה במוות של אחת הדמויות היא כלי עלילתי ובידורי מוצלח, שבהחלט שומר על עניין ומתח ותורם לרחשים מסביב לסדרה, אבל בעונה השנייה מורגש במיוחד עד כמה זה פשוט מבאס. בעונה הראשונה, הדמויות היו ברובן פארודיות ומעצבנות. זה נכנס גם לעונה השנייה, כמובן, אבל הפעם הייתה תחושה גדולה יותר של אכפתיות ואינטימיות, כך שעד שהגענו לפרק האחרון - באמת שלא איחלנו לאף דמות סוף טרגי שכזה. טוב, אולי לקוונטין.
טניה מתעוררת לגלות שהיא לא הזתה בלילה שלפני, וקוונטין אכן מציג בביתו תמונה משותפת עם גרג. הפרט הזה, יחד עם כל מה שמתרחש בהמשך הפרק על היאכטה, מעלה כמה שאלות: האם קוונטין פשוט שכח שיש לו תמונה של גרג ועשה טעות שהרסה לו את התוכניות? או שאולי הוא נהנה לשחק באש ולתת לטניה לחשוד שמשהו מתרחש, והתמונה נמצאת שם בכוונה?
באשר לתוכנית שלו ושל גרג, גם כאן ישנם כמה חורים שצריך להשלים עם תיאוריות. אם התוכנית הייתה מלכתחילה לרצוח את טניה, למה נדרש שהיא גם תבגוד בגרג? מה בדיוק התנאים של הסכם הממון שלהם? האם הבגידה הייתה תוכנית גיבוי למקרה שהרצח לא יצליח, דרך לגרום לה לבטוח בניקולו כדי שהיא תשמח לצאת איתו לבד על הסירה, או סתם פרגון אחרון לפני המוות?
בינתיים, פורשה מתעמתת עם ג'ק, במהלך שהוא ספק אמיץ ספק תמים, וגם במקרה שלהם לא לגמרי ברור מה הפער בין התוכנית של קוונטין וגרג לבין התוצאות בפועל. יכול להיות שהתפקיד של ג'ק היה רק להרחיק את פורשה מהסיטואציה, אבל סביר יותר להניח שהוא אמור היה לרצוח גם אותה, ושינה את דעתו כי פיתח אליה רגשות אמיתיים, וגם כי הוא קצת יותר אנושי מקוונטין.
ואם כבר שאלות: מה בדיוק קרה בין הארפר וקמרון? אית'ן מרגיש שהסיפור של הארפר על הנשיקה הוא עדיין שקר, ולפי התגובה של קמרון כשהוא מתנפל עליו - יכול להיות שמה שקרה ביניהם הוא לא יותר מנשיקה, אלא דווקא הרבה פחות מנשיקה. קמרון נראה באמת ובתמים מופתע, ובהחלט יכול להיות שהוא לא משקר ושהשקרנית היא בכלל הארפר, שמבינה שהמשחקים והקנאה הם מה שיחזירו אליה את אית'ן.
ומתברר שהארפר צודקת. היא מאמצת את הגישה של דפני, ולמרות השקרים, המשחקים והבגידות, מקבלת בדיוק את מה שהיא רצתה. היא כמובן אינה מודעת למחיר הגבוה שהיא משלמת - כששלחה את אית'ן ישירות אל זרועותיה של דפני - אבל כנראה גם לעולם לא תדע. למרות שרצף המהלכים הזה הוא מעוות לחלוטין, אי אפשר שלא להרגיש הקלה בסוף הפרק, כשאית'ן והארפר מחייכים ומחובקים. הסיפור שלהם מאתגר את התפיסות שלנו לגבי אהבה, מונוגמיה ובעיקר לגבי כנות במערכות יחסים, כשמתברר שתיאוריית המסתורין של דפני עובדת מצוין לא רק עבורה ועבור קמרון, אלא גם עבור אית'ן והארפר. האם המסקנה המדכאת היא שאנחנו נותנים יותר מדי חשיבות לכנות במערכות יחסים זוגיות?
כשכל זה קורה אלבי מתעורר לבוקר ללא לוצ'יה, וסוף סוף מבין שהיא שיחקה איתו - ובהחלט עשתה את זה עם המון רגשות אשמה. כשהוא מספר לפורשה על כך בסוף הפרק נראה שהוא לא מתרגש, אבל אפשר להבחין שהסיפור הזה שינה אותו. בשלב מוקדם יותר בעונה, אלבי נראה כשהוא הולך לעבר חוף הים לחכות לפורשה (שבכלל נטשה אותו בשביל ג'ק) ובדרך חולף על פני כמה נשים צעירות ויפות, אבל לא מסתכל עליהן או מביט לאחור. זה נראה היה כמו רגע משמעותי שמעיד על האישיות הנאמנה שלו, והתיאוריה הזאת מתאמתת בסוף הפרק האחרון, כשהוא מביט לאחור יחד עם אביו דומיניק וסבו ברט על הבחורה היפה בשדה התעופה.
יכול להיות שזה אומר שהוא איבד מעט מהכבוד שלו כלפי נשים, אבל זה לאו דווקא לרעה - אלבי מתפכח מהתפיסה שלו של נשים כקורבנות תמימים של גברים, תפיסה שהיא בסופו של דבר די פטרונית ושמה אותו בעמדת המושיע. הוא אפילו מפנים את מה שברט אמר לו: גם נשים יכולות להיות הבאד גאי. ההבנה הזאת היא בדיוק מה שמאפשר לו להראות חמלה כלפי דומיניק, ולראות אותו כיותר מהבאד גאי. השאלה האמיתית היא האם דומיניק מסוגל להשתנות.
לפי היוצר מייק ווייט, העונה הבאה של "הלוטוס הלבן" כנראה תתרחש ביפן, וכבר עכשיו אפשר להיכנס לסטרס מזה שעוד דמות שנלמד לאהוב תמות בסוף העונה, במקביל לאבל על טניה. ג'ניפר קולידג', שהייתה מלכתחילה ההשראה לסדרה כולה (מייק ווייט נסע איתה לנופש ונדהם מההתנהגות המוזרה שלה), גילמה דמות נפלאה שגילתה כישורי הישרדות מפתיעים בדקה ה-90. המוות שלה, רגע אחרי שהיא עמדה על שלה לראשונה בחייה, הזכיר את התחושה שמרחפת מעל כל הפרקים של הסדרה - שהחיים כל כך שבריריים ויכולים להסתיים בכל כך הרבה דרכים ובכל רגע נתון. אל תצאו לחופשה.