מרגיש כאילו היא רק עכשיו התחילה, אבל האמת שהיא כבר מסתיימת: הערב (שני) שודר הפרק האחרון לעונה של "חולי אהבה". הזמן עובר מהר כשנהנים? אולי, אבל אני רוצה להציע הסתכלות אחרת: הסיפור של "חולי אהבה" לא באמת נגמר. אז כן, סכסוכים הסתיימו ומעגלים נסגרו, אבל הפרק השמיני של הסדרה בכל זאת הותיר לא מעט קצוות פתוחים – ולמעשה הוא לגמרי משאיר פתח לקיומה של עונה שנייה.
נתחיל בעלילות שדווקא כן נחתמו. אחד הדברים המשמעותיים שקרו בפרק הוא ההכרה של עמליה בשינוי שהיא עברה בגלל המחלה. כזכור, בפרק הקודם עמליה גילתה שאחרי שוויתרה על האפשרות לנהל את המרכז, עדנה מונתה לתפקיד. בפרק הנוכחי עמליה מגיעה להתכנסות מקצועית שבה מציגה עדנה, ביחד עם קוטלר, את התוכניות העתידיות של המרכז. הכל נשמע מפוצץ ומרשים, אבל אין בדבריהם התייחסות אמיתית למטופלות עצמן. עמליה עצמה גם היא הייתה מדברת כמוהם לפני שחלתה, אבל עכשיו היא שונה. פחות מרוחקת, יותר רגשית.
כשהקולגות מבקשים ממנה לתת את חוות דעתה על המצגת – באופן סמלי, זה קורה רגע אחרי שהיא מורידה את הפאה – היא גולשת לנאום אמוציונלי ומדגישה שצריך לטפל בבני אדם ולא בגידולים. זו הפעם הראשונה שבה עמליה מקבלת את מציאות חייה, בלי הסתייגויות ובלי בדיחות שיקלילו את המצב. הפעם הראשונה שבה היא לגמרי מוותרת על הציניות. ועמליה החדשה הזו עושה רושם לא רע על אמנון. הוא כמובן העריך אותה מאז ומתמיד, אבל הוא העריך אותה כרופאה. עכשיו התעצמה ההערכה שלו אליה בתור בן אדם, והוא מציע לה את תפקיד ניהול המרכז. האם עמליה באמת עושה החלטה נכונה כשהיא נענית להצעה? בהתחשב במצב הבריאותי שלה, לא בטוח. נדבר על זה בהמשך. בכל מקרה, מדובר בסוג של הגשמת חלום.
גם במישור האישי עמליה סוגרת כמה פינות. קודם כל היא מבינה כמה אמיר חשוב לה: למרות שהוא כבר לא אהובה, הוא בהחלט החבר הכי טוב שלה, וכשהיא מגיעה לעורכת הדין במטרה לערוך צוואה – למקרה שהנורא ביותר יקרה - היא מבהירה שהיא סומכת עליו בעיניים עצומות. בהמשך, כשהם ממתינים בבית החולים בזמן שבתם עוברת את ההפלה המיוחלת, היא מגלה כלפיו רוך שלא ראינו שמופנה אליו עד כה. היא תומכת בהחלטה שלו לצאת למשלחת המקצועית שהוא דיבר עליה לאורך כל הסדרה, וגם מזמינה את עצמה לטיול משפחתי איתו ועם הילדים. גם המטען שהעיק על היחסים בין עמליה לבין אלה הוסר, או לפחות הוסר ברובו, ונראה ששתיהן למדו להיות חומלות יותר אחת כלפי השנייה.
וישנו גם הפיוס עם עדי, הפיוס הכי מזורז שראיתי על המסך מזה תקופה, אבל ניחא. עמליה אורבת לאחותה ברחוב וזו מתנצלת בפניה על כך שניצלה את המחלה שלה לטובת הקריירה שלה כקומיקאית. גם עמליה מבקשת סליחה - על הראנט חסר הרחמים ההוא שבו הביעה את הזלזול שלה בכל אחת ואחת מבחירות החיים של עדי. הסדר שב על כנו כשעדי מבקשת מעמליה שתספר לה את כל הג'וס על הרומן הלוהט שלה, והאמת שדווקא את החלק הזה של השיחה הייתי ממש שמחה לראות. רגע לפני שנמשיך, דבר שחשוב לשים לב אליו: בכל אחת מסגירות המעגל האלו, מרחף באוויר עניין לא פתור: הסרטן שלה שחזר, בשורה שאותה עמליה לא בישרה לאף אחד מלבד שירין.
אבל לפני שנדבר על השאלות שנותרו ללא מענה, צריך להתייחס למה שקרה עם מיכה בפרק האחרון. קודם כל, רונית מודיעה לו שהיא יודעת על מערכת היחסים שלו עם עמליה; סוף סוף היא מבינה למה הוא היה כל כך אדיש לכל הניסיונות שלה להתנצל בפניו ולהתחנן שייתן עוד צ'אנס לזוגיות. כל זה קורה ממש רגע לפני יום הבחירות - סמלי משהו, כי אזרחי המדינה הם לא היחידים שבוחרים, אלא גם מיכה בעצמו, שצריך להחליט אחת ולתמיד אם הוא מנסה לשקם את הנישואים השבורים. ואגב יום הבחירות, נראה שמיכה הצליח להתאושש ממשבר האמון עם שותפתו למפלגה. לא ברור איך, אבל ליאת - דמות שלמרבה הצער נשארה לא כל כך מפותחת לאורך הפרקים - החליטה בינה לבין עצמה שהיא מסיימת את הביף עם הנאמבר וואן של אופק לישראל. היא מגיעה ללא הזמנה לאירוע משפחתי של מיכה, ואומרת לו שהיא החליטה לעמוד לצידו כי הלב שלו נמצא במקום הנכון. האם זו האמת? כן. האם זה משהו שמתאים לליאת לומר? ממש לא, אבל בסדר.
למרות שורת הקרייססים שפקדו את המפלגה לאורך הסדרה, ואולי דווקא בזכותם, אופק לישראל נוחלת הצלחה מרשימה בבחירות ומגיעה ל-11 מנדטים. בחגיגות, רגע לפני שמיכה עולה לבמה לתת את נאום הניצחון שלו, הוא מודיע לרונית שהרומן עם עמליה נגמר. במשך הפרקים הוא חזר שוב ושוב על המנטרה "נטפל בזה אחרי הבחירות", ועכשיו, כשהמתח ירד והוא שוב יכול לראות בבירור, מיכה מגיע למסקנה שאין עתיד ליחסים האלה - שהם יכולים להתממש רק באופן חלקי, ושמה שהיה עד עכשיו זה בעיקר פנטזיה ופחות מציאות. רונית עולה איתו לבמה ונראית די מרוצה. אני אישית לא חושבת שזה יחזיק להרבה זמן.
וזה מוביל אותי לנושא הבא: כל השאלות ש"חולי אהבה" השאירה ללא פתרונות. לפני שנדבר על מיכה ועמליה, אני רוצה להקדיש רגע ולדבר על עדי – שהסיום שניתן לה הוא לא אף אחד מהסיומים שחזיתי עבורה בריקאפ הקודם. לא מראים לנו אותה מתוודה בפני הקהל על השקר שלה, היא לא מדברת שוב עם אנדריי, והיא גם לא מאובחנת כחולת סרטן בעצמה כמו שחשבתי שאולי יקרה. נראה שהיא הגיעה להשלמה עם העובדה שעליה לפתוח דף חדש בחיים, להשאיר את כל הסאגה הזו מאחוריה, להתבגר, ללמוד לשלב בין נאמנות לעצמה לבין משמעת הכרחית. אבל אני מודה שהסוף של הסיפור של עדי השאיר אותי לא מסופקת, בעיקר כי נעדר ממנו רגע שיא שהיה מתבקש בפרק סיום. וגם כי הייתי רוצה לראות אם אנדריי יהיה מוכן לקחת אותה בחזרה למרות הכל. מישהו אמר חומר לעונה שנייה?
ולקינוח, מיכה ועמליה. בפרקים האחרונים, עם הזליגה המתמשכת של המציאות סביבם אל תוך הקשר, הם התחילו לדבר על הפרידה הלכאורה בלתי נמנעת. היא לא באמת בלתי נמנעת, כמובן; אמנם זה מסובך, אבל זוגיות ביניהם היא לא תרחיש כזה מופרך. נכון שזה כבר לא יהיה אותו הדבר – הם כבר לא נמצאים בתוך הבועה שלהם – אבל את הבעיות שניצבות מולם אפשר לפתור, לאט לאט ואחת אחת: הרי מיכה גם ככה כבר היה על סף גירושים, והילדים של שניהם מספיק גדולים בשביל להכיל את הרעיון הורה שנמצא במערכת יחסים עם מישהו שאינו ההורה השני. גם את הסקנדל הרכילותי המצופה אפשר לנהל בחוכמה ובזהירות כדי לגרום לציבור לתמוך (ושוב, חומר לעונה שנייה).
אפשר היה לצפות מדרמה רומנטית כזו להאפי אנדינג – ובמקום זה קיבלנו סיום מתוק-מריר. כנראה שזה מוקדם מדי בשביל מיכה ועמליה, שעכשיו זה לא הזמן. הם התקשו להיפרד, כפי שאפשר היה לראות בסצנת המזמוזים שלהם בסלון, אבל ברור לשניהם שזה הדבר הנכון לעשות. כרגע, כל אחד מהם צריך לסיים לטפל בעניינים שלו עצמו: מיכה צריך לתת צ'אנס אחרון עם רונית, והפעם צ'אנס אמיתי, כדי להבין אחת ולתמיד אם הם יכולים להתגבר על הכל. עמליה צריכה להתמודד עם החדשות הרעות שהיא במידת מה מדחיקה. במילים אחרות, הם צריכים לפנות מקום זה לזו כדי שזה יעבוד - ובינתיים נראה ששניהם לא מוכנים לעשות זאת. הפרק נגמר כששניהם כמעט-מסמסים אחד לשני ובסוף מחליטים לוותר. למרות שזה נגמר, ברור שאת הזוגיות הזו הם לא ישכחו. בסצנה האחרונה ניכרת בדיוק ההשפעה שהייתה לרומן הזה על כל אחד ואחד מהם: הוא לימד את מיכה לא להתפשר, והוא לימד את עמליה לשחרר.