בפרק הקודם של "חולי אהבה" הגיע הרגע שכולנו חיכינו לו: ההתקרבות המצופה של עמליה ומיכה, שנפגשו בחדר טיפולי הכימו וסוף סוף היו יכולים לשבור דיסטנס – או ליתר דיוק, לכופף אותו. למה אני מתעקשת על "לכופף"? ובכן, כי למרות שיש כאן קראש הדדי, גינון רשמי אחד עדיין לא סולק מהדינמיקה ביניהם: האופן שבו הם פונים זה לזו. בתחילת הפרק הרביעי, ששודר הערב, מגמת ההתקרבות שלהם נמשכת, כשהם פוצחים בהתכתבות נרגשת בשעת לילה כאילו היו שני תיכוניסטים חסרי ניסיון. מיכה עושה את הצעד ומתקשר בשיחת וידאו, וברור שהשיחה הזו לא מתקיימת בין פוליטיקאי לבין הרופאה שלו, אלא בין שני אנשים שמוצאים חן אחד בעיני השנייה. ובכל זאת, מיכה ועמליה מכנים זה את זה "מר חדאד" ו"ד"ר לוי" – אולי מכורח ההרגל ואולי בגלל ביישנות. כך או כך, הדיסטנס עדיין לא לגמרי נשבר.
אבל אל חשש, זה קורה כבר בפרק הזה, בטיול הרומנטי שלהם על החוף. קודם כל, צריך להוציא מהסיסטם שתי שאלות מתבקשות: האם מיכה לא מפחד מצלמי פפראצי, שאולי יתפסו אותו מבלה עם אישה שאינה רונית בשעת לילה ויפיצו את התמונות ברחבי התקשורת? האם הוא לא מפחד שרונית עצמה תתהה איפה הוא ולמה הוא לא בבית? השאלה השנייה תקבל תשובה חלקית בהמשך הפרק. ובחזרה לטיול הרומנטי: מיכה ועמליה אמנם לא מתמזמזים שם על חוף הים – כבר אמרתי שייקח עוד קצת זמן עד שתגיע הנשיקה המיוחלת – אבל ניכר שהם *מאוד* רוצים לגעת אחד בשנייה, והם משפשפים כתפיים בכל הזדמנות אפשרית. בזמן ההליכה הזו הם מתקרבים גם ברמה הרגשית, ומדברים אחד עם השנייה על הפחד מהסרטן ועל המשפחות שלהם. מיכה מספר שהזוגיות שלו ושל רונית הגיעה ל"שחיקה טבעית" (ספוילר: זו לא כל האמת), וגם עמליה מאפשרת לעצמה להיות פתוחה יותר מהרגיל. והכי חשוב: הם סוף סוף קוראים אחד לשנייה בשמות הפרטיים. זה מיילסטון בקשר שלהם.
בכל מקרה, בזמן שעם מיכה עמליה מאפשרת לעצמה לזנוח את האגו, בעבודה היא ממשיכה לשחק אותה חזקה. והפעם: למרות שהיא בעיצומם של הטיפולים, היא טוענת שהיא מוכנה לחזור לנתח. קוטלר ושות' מתנגדים, אבל שירין, כפי שהבטיחה שתעשה בפרק הקודם, תומכת. ברור שעמליה נמצאת בהכחשה מסוימת של המצב שלה, אבל הפעם העקשנות שלה עלולה להשפיע גם על אנשים שאינם היא עצמה – המטופלות, כמובן. מאוחר יותר בפרק, עמליה אכן מרגישה רע בזמן שהיא מבצעת ניתוח. היא מתעלמת מזה, אבל אז זה קורה שוב. אז בפעם השנייה, עמליה מחליטה לשחרר – אולי אלה היחסים עם מיכה שמרככים את הקצוות שלה – והיא מנצלת את ההזדמנות כדי לפרגן לשירין המתוקה, כשהיא מפקידה את הניתוח בידיה.
אבל הפרק הזה עוסק פחות במיכה ובעמליה כאנשי מקצוע, ובעיקר בהם כאנשי משפחה וכפרטנרים – ובאופן שבו המקצוע שלהם משפיע והשפיע על התפקוד שלהם בתוך התא המשפחתי. כמה עניינים שהתבשלו על אש קטנה ב"חולי אהבה" הגיעו בפרק הרביעי לסוג של נקודת רתיחה. נתחיל ממה שקורה אצל עמליה: קודם כל ישנו אמיר, הגרוש שלה שכמובן עדיין מאוהב בה. עמליה הקדישה את עצמה במיוחד לחיי העבודה, ואילו אמיר השקיע את כל כולו בחיי הזוגיות. האישיות המתגמשת והמרצה שלו, הנטייה שלו להקטין את עצמו, היא שגורמת לעמליה להירתע ממנו, ואת הדינמיקה הזו ראינו עוד מהפרק הראשון. אבל העליונות הנצחית שלה בקשר ברורה יותר מתמיד בפרק הזה, כשהם חולקים רגע חברי והוא מנשק אותה כמעט כאינסטינקט, נשיקה שהיא עצמה כמובן לא רוצה. אמיר הוא כנראה הדמות הכי מעוררת רחמים בעולם של "חולי אהבה", וכצופה אני מאוד מקווה שהסדרה תיתן גם לו פוטנציאל לאהבה (אם כי אני בספק).
וגם הדרמה סביב ההיריון של אלה מגיעה לשיאה. היא עברה להתגורר אצל עדי וחסמה את עמליה בטלפון. בביקור הפתע של עמליה ואמיר בדירה של עדי, הווליום מגיע למקסימום והמטענים נפרקים כולם. כמה נקודות מעניינות עולות מהשיחה הקשה הזו. בריקאפ הקודם כבר תהיתי על הסיבה שבגללה אלה מתעקשת לשמור את ההיריון – והצעתי שיש כאן צורך שלה לייצר אירוע גדול כדי לזכות בתשומת לב מעמליה. אבל יש פה עוד עניין: היא רוצה לעשות תיקון, להיות בעצמה האמא המסורה שעמליה לא הייתה עבורה. אגב, עמליה בהחלט מרגישה אשמה על התפקוד החסר שלה כהורה, אבל את האשמה הזו היא ממירה בינתיים לזעם – זעם שיוצא על אלה, כמובן, אבל גם על עדי. הזלזול של עמליה בבחירות של אחותה מתפרץ כאן במלוא כיעורו, אבל הזלזול הזה בעצם מסתיר רגש אחר: קנאה. קצת כמו מה שקרה ב"פליבג" - האחות ה"מוצלחת", זו שמסודרת בחיים, מקנאה מתחת לפני השטח באחות המרדנית והכאוטית, זו שאין לה שקל על התחת אבל היומיום שלה מסעיר יותר.
וגם אצל מיכה, כאמור, יש דרמה משפחתית. מעיין, בתו הבכורה שמטיילת בדרום אמריקה, מחליטה לחזור לביקור בישראל – והיא באה יחד עם בת הזוג שלה ג'ו, שבאופן תמוה מעוכבת בשדה התעופה. בהמשך מתברר שג'ו עוכבה בשל מוצאה הפלסטיני והקשר שלה לבכיר ברשות הפלסטינית שישב בעברו בכלא הישראלי. האירוע הזה, אם הוא יצא לתקשורת, יכול להשפיע לרעה על הקמפיין של מיכה - והלחץ מוציא ממנו תגובות לא רגישות לבתו, שבסך הכול רצתה להיות קרובה לאביה החולה. לא צריך להיות חכם גדול כדי לשים לב לנקודות הדמיון בין מערכת היחסים של מיכה ומעיין לבין זו של עמליה ואלה, וזה עוד מכנה משותף שבטח יתרום להתקרבות של עמליה למיכה בהמשך.
כמובן שאפשר להרחיב עוד בנושא הזה, אבל מפאת קוצר הזמן תרשו לי לעבור לתגלית המרעישה שמגיעה בפרק הזה – ואני מדברת כמובן על אותו "משבר בנישואים" בין מיכה לאשתו, שסיבותיו מתבררות כעת. אז כן, זו לא בדיוק שחיקה טבעית. בגידה של רונית במיכה היא שגמרה על הזוגיות הזו. הבחירה התסריטאית הזו – למקם את רונית כ"רעה" בקשר - היא חכמה משתי סיבות: א. כי היא מפתיעה ו-ב. כי היא תאפשר למיכה לנהל רומן עם עמליה בלי להרגיש כל כך רע, ויותר מזה: בלי להיות ממותג כנבל בעיני הצופים. במילים אחרות, הבחירה הזו היא שמאפשרת לסיפור האהבה שבמרכז הסדרה להתקיים.
אגב סיפור האהבה המדובר – אמנם הוא עוד לא ממומש, אבל המפגשים בחדר טיפולי הכימו כבר הפכו לדייטים הקבועים של עמליה ומיכה. זה חלל שהוא רק שלהם, בועה, אם תרצו, שמאפשרת להם להתנתק מהעולם ופשוט להיות יחד. אבל בסוף הפרק הסוד שלהם סוג-של נחשף – כשמיכה מגיע לביתה של עמליה בספונטניות, בשעת לילה, בזמן שאמיר נמצא שם גם כן. הגרוש המסכן מבין שמשהו פישי קורה כאן, ובפרק הבא עמליה בוודאי תאלץ לתת דין וחשבון – לא לאמיר אלא לעצמה, כמי שמתאהבת לאט לאט בפוליטיקאי נשוי. ועוד סוד כמוס שנחשף בסוף הפרק, ואיתו נקנח: הסוד של עדי. אלה ויהלי מגיעים לאחת ההופעות שלה, ללא הזמנה, ונחרדים לגלות שהדודה המגניבה היא גם דודה מפוקפקת - שמשתמשת בסרטן של אחותה כדי לעשות לה קריירה כסטנדאפיסטית. מה אלה ההמומה תעשה עם המידע הזה? נגלה בהמשך.