הסדרה "חולי אהבה" הבטיחה לנו שתי הבטחות, ושתיהן נוכחות בשם שנבחר לה: האחת היא העיסוק במחלה והשנייה, איך לא, עיסוק באהבה. הפרק הראשון שלה, ששודר בקשת 12 לפני שבוע, התחיל לקיים את ההבטחה הראשונה - כשנכנסנו לעולמם של שני גיבורי הסדרה, שניהם חולים בסרטן. להבטחה השנייה - רומן לוהט ביניהם - עוד לא הגענו. זה ייקח עוד קצת זמן, כמובן, ובדיוק בשביל ההמתנה המענגת הזו אנחנו כאן. ובכל זאת, חלה התקדמות: הפרק השני, ששודר הערב, עדיין לא מתקרב למחוזות האהבה - אבל חיבה מתגברת בהחלט נרשמה.
נגיע לזה בהמשך. קודם כל, צריך לדבר על התמה המרכזית של הפרק: הניתוח של עמליה, או ליתר דיוק, הסירוב שלה להכיר בכך שהיא צריכה לעבור ניתוח. אחרי שבפרק הראשון התברר שהגידול שלה הוא סרטני, כעת עליה להתחיל לטפל במצב במהירות האפשרית. לאורך כל הפרק השני עמליה מתלבטת אצל מי להתנתח - האם לעשות זאת אצל קוטלר, הקולגה שלה ומי שמתחרה איתה על ניהול המחלקה, או אצל עדנה (חנה לסלאו), המנתחת הוותיקה שהייתה המנטורית שלה בתחום. במילים אחרות, האם להפגין שמירת אמונים למקום עבודתה שלה, או לבחור באשת מקצוע מנוסה יותר לביצוע המשימה. כששני הצדדים מצפים מעמליה לתשובה, דוחקים בה לקבוע תאריך לניתוח, היא ממשיכה להתרחק ולהתחמק. וזה גם בגלל הדילמה הזו - אבל לא רק.
קודם כל, עמליה סומכת בעיקר על שיקול דעתה שלה. במקרה הזה, הגישה הזו קצת בעייתית. עמליה תמיד מדגישה בפני קולגות את ההכרח בניתוק רגשי מהמטופלים, ובכל זאת היא סוחבת עליה את התיק הרפואי שהוא הכי טעון עבורה: את התיק של עצמה. ניכר שהיא מתקשה לשחרר את השליטה, ולהעביר לאחרים - לא משנה אם זה קוטלר או עדנה, לצורך העניין – את האחריות על מצבה. ומעבר לזה, ישנו הפחד המשמעותי ביותר שלה: הפחד שמשהו רע יקרה, הפחד "להפוך" לחולת סרטן באופן רשמי. נכון שהאבחנה כבר התקבלה, ונכון שקרוביה של עמליה כבר עמוק בחרדות, אבל עבורה - המחלה היא עדיין משהו שמרחף באוויר ולא נוגע, מושג תיאורטי שעוד לא חדר אל החיים עצמם, שעוד לא משפיע על היום-יום ועל התפקוד. הניתוח מסמל עבור עמליה את ההפיכה של המחלה ל"אמיתית", לדבר שקורה במציאות ושיש לו השלכות, ולכן היא נמנעת ממנו כל כך.
ובמקביל להמשך ההדחקה של עמליה, הגיבור השני שלנו דווקא מתחיל לקבל את מצבו הבריאותי, בדרכו שלו. מיכה אמנם לא מתכנן להקדיש זמן למנוחה - חס וחלילה, הקמפיין לא יקמפיין את עצמו - אבל הוא עושה דבר משמעותי אחר, ושם סוף להסתרה. אבל רגע, הקדמתי את המאוחר: בתחילת הפרק מיכה עוד מסווה את הניתוח שעבר תחת סיפור כיסוי של נסיעה להתרעננות במדבר. אבל נראה שהשקר הזה מזמן לו צרות. כשהוא עוד שכוב במיטת בית החולים ומתאושש מהניתוח, אשתו אורית ואמו לבנה (רינה מצליח, באחד מתפקידי המשחק הראשונים שלה) לצידו, היועץ ירום מגיע עם בשורה מפחידה: התקשורת עומדת לדווח על משבר בנישואים בינו לבין אשתו, מדברים על בגידה. מיכה מספר על כך לעמליה – זה לא עניינה, אבל על חציית הגבולות ביניהם עוד נדבר – והיא אומרת שאייטם כזה היה מתגמדת לצד הידיעה על מחלתו, אם הוא היה בוחר לפרסם אותה. מיכה אכן לוקח את העצה הזו. תחילה הוא ויועצו מדליפים לתקשורת את דבר המחלה, ובהמשך - הוא מכנס מסיבת עיתונאים ובה הוא מכריז שהוא חולה בסרטן השד. הצעד הזה מקדם אותו משמעותית בסקרים. מה שנקרא, אם כבר סרטן - אז לפחות שיהיה שימושי במשהו.
אגב ניצול של סרטן - ישנה גם עדי, שממנפת את המחלה למרות שהיא בכלל לא זו שחולה בה. נראה שהופעת הסטנדאפ שלה במתכונתה החדשה היא הצלחה מסחררת, אבל היא כמובן גם מרגישה אשמה על כך, וכשהיא יורדת מהבמה היא רצה מיד להקיא (יוצרי טלוויזיה יקרים, שאלה: למה זה תמיד להקיא ולא לשלשל?). אגב, בשלב הזה אנחנו גם מגלים שלה ולאנדריי, מנהל המועדון שכמעט פיטר אותה, יש היסטוריה מינית – ומעניין לראות אם יהיה בהמשך איזה קאמבק. ובחזרה לשקר: עדי אמנם ממשיכה איתו - אבל היא מבינה שהיא הכניסה את עצמה לסיטואציה מסוכנת מכל החזיתות. מה יקרה כשעמליה, או כל אדם אחר שמכיר אותה, יגיע למועדון ללא הזמנה ויראה אותה על הבמה?
קרו בפרק הזה הרבה דברים שאפשר לדסקס - כמו ההיריון הלא מתוכנן של אלה, בתה של עמליה, או משבר האמון בין מיכה לבתו דניאלה - אבל הבטחתי לדבר על היחסים של מיכה ועמליה. את הכימיה המיידית ביניהם, שמבוססת על שילוב בריא בין כבוד לעוקצנות, ראינו כמובן עוד בפרק הראשון - והמגמה הזו ממשיכה איתנו גם לפרק השני. חשוב גם לציין שהסצנות המשותפות של השניים מצולמות במיוחד בקלוז-אפים, ואלה מרמזים על אינטימיות שעתידה לבוא. וכמו בכל דרמה רומנטית שיודעת מה היא עושה - ברור שהאינטימיות הזו תגיע רק אחרי טיזינג ממושך של הצופים. מיכה הוא הצד הרך והנגיש יותר של הצמד הזה, והוא מפלרטט עם עמליה במבטים כבר מתחילת הסדרה, אבל היא - הקשוחה והקשיחה יותר - משתמשת בבדיחות כדי להדוף את הניסיונות שלו להתקרב (גם אם לעת עתה אלה ניסיונות חבריים). ואל לנו לשכוח שכרגע יש לעמליה "יתרון" על מיכה: היא יודעת על דבר מחלתו (אובייסלי, כי היא הרופאה), בעוד הוא לא יודע על שלה. משמע - הוא פגיע יותר ממנה, חשוף יותר. אבל בפרק הנוכחי, נרמז לנו שהדינמיקה הזו עומדת להשתנות.
לקראת סוף הפרק, נרשמת הפעם הראשונה שבה מיכה ועמליה מדברים שלא במסגרת בדיקה או פגישה מתוכננת - והסטינג הזה מאפשר להם להרגיש קצת יותר בנוח; למתוח קצת את גבולות הדיסטנס שבדרך כלל מתקיימים בין רופאה למטופל. עמליה אמנם לא מספרת למיכה שהיא בעצמה חולת סרטן, אבל היא מרשה לעצמה לזנוח לרגע את הז'רגון המקצועי ואת מנגנוני ההגנה ולנהל שיחה מלב אל לב. הימור שלי? רק כאשר עמליה תתוודה בפני מיכה על מחלתה, כאשר ייווצר "שוויון" ביניהם, היחסים יוכלו לעבור לשלב הבא. ועוד הימור: אותו דיווח תקשורתי על משבר עם אשתו – דיווח שלא התפרסם בסוף על משבר שלא קיים - ישוב אלינו בהמשך, רק שאז, מדובר יהיה במשבר אמיתי בהחלט.
הפרק מסתיים במסיבת הפרידה שארגנה עדי (לא מעמליה, מהציצים שלה) - אירוע שמתחיל באווירה מרגשת ומשפחתית וממשיך באווירה עכורה, כשמתברר לכולם שעמליה בכלל לא קבעה את הניתוח. אז, כפי שעושה כל גרוש נאמן, אמיר מעניק לה מנה ראויה של "טאף לאב". בסופו של דבר, כשעמליה מבינה שאין לה ברירה אחרת (וכמובן, בעקבות נאום המוטיבציה של מיכה, שתמך בה בלי לדעת שהוא עושה זאת) - היא מתקשרת לקוטלר, ומבקשת שיהיה זה שינתח אותה. היא אף מביעה אמון במתמחה שלה, שירין, כשהיא ממנה אותה למנתחת המשנה (רגע של סוגריים: הלוואי והדמות הזו תקבל מתישהו קו עלילה משלה). האם הניתוח עבר בהצלחה? כל זאת ועוד בפרק הבא.