אם הישרדות היתה האח הגדול - הניצחון כבר היה בכיס של מני. מי שהתחיל כדמות שולית שבקושי מקבלת זמן מסך, הפך לאנדרדוג המושלם, ההוא שאתם רוצים שיקח את המיליון ויראה לכל האויבים שלו מה זה. מני מעורר בי גאווה אמהית עם נגיעות רחמים - וזה לא שהוא מתמסכן, ההפך. מני מפגין חוסן נפשי ופיזי למרות העליהום עליו, אבל כשהוא בכה וחרק בשיחת הטלפון עם הילדים שלו - היה אפשר לשמוע את הלב שלי נשבר עד טאנאו.
הילדים של מני שלחו אותו להישרדות כדי, מסתבר, לראות אותו בוכה. לא התחברתי לקונספט, מודה, אבל אם הילדים למשפחת נפתלי היו יודעים את מה שהם יודעים עכשיו - גם הם כנראה היו חוזרים בהם. אבא מני סובל, מנודה, הוא לא האדם שהוא מחוץ לאי, זה שמרים מהפכה נגד ראש ממשלה מהאיתנים שידענו. בעיני ילדיו, הוא עדיין החזק וממוקד המטרה שהם מכירים - שהם שלחו אותו להתפרק קצת, להתרכך.
ההשוואה לשיחה של ג'ובאני עם בת זוגו, מאיה, רק מחדדת את הנקודה. "את לא מבינה, פגשתי חברים מדהימים כאן, אחד אחד" מספר לה מלך האי, כאילו הוא במשחק אחר לגמרי ממני נפתלי, השחקן הבודד, זה שאין לו תמיכה לא רק מבחינה אסטרטגית - אלא גם נפשית. לשמחה יש את ג'ובה, לליהיא יש את נעמה, לשקד היתה את לונא, ורק מני (טוב, ואירה) נשאר עם עצמו, לבנות מעמד לנעליים מסנדות. אבל מה שמדהים באיש הגשם של האי, זה שהוא אולי מוחרם, ואולי גם סובל - אבל לעולם לא מובס. הוא רואה בסבל אתגר. כידוע - מני מותקף הוא מני במיטבו.
אבל מה שעושה את מני מיליון-מטיריאל הוא בכלל מחוץ לשליטתו. מה שהיה נותן לו את המקום הראשון, אם היינו יכולים לסמס לו, הוא היחס המחליא של השורדים האחרים אליו במשימת החסינות. בסדר, נכון: בריתות, אסטרטגיה, זה רק משחק, זה לא אישי, כתבו לי בתגובות אם שכחתי עוד קלישאת ריאליטי. ובכל זאת: האיש, ברוב טפשותו/תמימותו, נתן לכם הזדמנות להרוויח חסינות וגם להתקשר למשפחות שלכם, מה קרה ל...נו, איך קוראים לזה, הוקרת תודה? ג'ובאני קורא לו קוף, ליהיא ונעמה מכריזות על מבצע ""לוחמה פסיכולוגית" (כן? לאיש שאין לו פסיכולוגיה להלחם בה?), ושמחה, כמו הבריון השכבתי שהיא, מתפללת שייפול: "נו, לא תדפוק איזה גליץ'?". בחיי, שכשוך הרגליים הנמרץ של שמחה (לאיד) במים כשהיא ראתה את מני מפסיד לנעמה לקח ממנה יותר אנרגיות מהמשימה עצמה.
מכעיס כמה שמחה בטוחה במקומה שהיא מרשה לעצמה להתפנק ולוותר על חסינות, וכנ"ל ליהיא, שקפצה למים למשמע המילה סנדוויץ'. רגע נשמה, לא תשאלי לפחות מה יש בפנים לפני שאת מוותרת? אבל חזרה לשמחה ולשיחת הטלפון שלה עם אביה, הח"כ לשעבר יגאל גואטה. "את מנצחת מעצם זה שהלכת לשם", ריגש אותה אביה בטלפון, "אני ואת יודעים כמה את מפונקת, אבל את השורדת הכי גדולה". כמעט חודשיים לתוך המשחק, ומשפחת גואטה לא קיבלה טלפון מהוילה. אני יכולה להבין את הגאווה נוכח כך שבתם, על אתגריה הפיזיים והמנטליים, עדיין במשחק. השאלה המעניינת באמת היא, אם עכשיו כשהם רואים את שמחה נושכת את היד המאכילה של מני ומתבריינת עליו בפריים טיים, הם עדיין גאים?
בקטנה:
ג'ובה לאשתו מאיה: "אני מתגעגע אלייך, אפילו שאת נודניקית בשירותים". מתה להיות זבוב על הקיר בזוגיות הזאת כמו שאני מתה לדעת מה זה אומר "נודניקית בשירותים". מאיה לג'ובאני: ואתה עם חולצה? ג'ובאני: "אני כל הזמן עם חולצה, נשבע לך!". האיש שאיים לרוץ עם חוטיני במגרש מסתיר משהו מתחת לגופיה?. גוב'אני למאיה, על בנם רועי: "מה זאת אומרת שהוא הופך להיות יותר ויותר כמו ג'ובאני? יש לו חברה?!". המתנה שלא מפסיקה לתת.