כמה חיכינו לכוח העצום, האדיר, האימתני, מהפך העולמות, איזה כוח עצום, השם ישמרנו. ליהיא דילגה לה כמו ילדונת עם קוקיות בחזרה למשחק ובאמתחתה הכוח הכל כך עצום שאנחנו לא מדמיינים בכלל כמה הוא עצום. ליהיא חשפה את הכוח ומה נגיד - הוא לא היה עצום בכלל. הייתי נותן לו 'גדול', וגם זה בדוחק: לבחור שניים לדו קרב הדחה. איך זה מחזק את מצבה של ליהיא באופן משמעותי? איך זה עוזר לה לשרוד במשחק אחרי שהפכה עליה את כל השבט? לא נראה שהגמול היה שווה את ההקרבה החברתית שעשתה ליהיא, מבחינה אסטרטגית. לזכותה יאמר שהיא עשתה את המיטב עם המתנה שלה, וסידרה לנו מלחמת אחים קורעת לב בין בנני ובנוני.
"איזה משחק אכזרי" ייבב ג'וזי. אחרי כל מה שהוא עבר היום, אחרי ששוב הובס על ידי ברקובר, ידיו שרפו, שריריו רעדו, כבודו נרמס - עכשיו הוא צריך להיאבק על חייו במשחק מול ה"מון אמי" שלו. אפילו הסופלה המושלג לא הצליח להמתיק את הגלולה המרה. שקד גם הוא הצהיר אמונים ואהבה נצחית לג'וזי, אבל נראה שפחות התרגש מהמעמד ורק מלמל "בסדר, גם אני הרווחתי חבר לחיים". זה מאוד פואטי לבחור את שני חברי הנפש לדו קרב ושאפו לליהיא על האכזריות הנהדרת. אולי היא לא תשרוד עוד הרבה במשחק, אבל טלוויזיה היא יודעת לעשות. היא ונעמה אמנם ליקקו את שפמן לאורך כל המזימה המפותלת, אבל עכשיו האבק שקע ואני לא בטוח שנותר להן הרבה בידיים.
ועכשיו לאיחולי המזל טוב: מברוק על איחוד השבטים! חסל סדר קנקאי הגבריים והכובשים ואיפוגו הלוזרים הממורמרים - כולנו שבט אחד, עם סיר אורז אחד ומחסה אחד. בקיצור, בערך מה שהיה עד עכשיו. איחוד כל כך מאוחד עוד לא ראיתי, השבטים מעורבבים לחלוטין, ועם ההדחה של אחד משלישיית "לונא והפינצ'רים" המצב בשבט המאוחד ברור: חבורה דומיננטית בהנהגת ג'ובה, ובצלה בריתות מפוזרות מחוזקות בחיבה אישית. היחידים שלא אוחזים בברית הם אירה - שעדיין לא מצאה שורד אחד שסובל את נוכחותה, ואסף, שרק הלוטרה הכתומה שתקועה לו על הראש מארחת לו חברה. מחוץ להגמוניה הגברית נותרו עוד כמה בריתות מדולדלות, בראשן נעמה וליהיא המנודות. עם כל הכבוד ליהירות המלבבת של ברקובר וללבביות המתלהמת של ג'ובה, נעמה וליהיא הן הן התענוג האמיתי של העונה, כך שאפשר רק לקוות שימצאו להן עוד כוחות עצומים ופסלונים קטנים שישאירו אותן במשחק, עד הסוף.
אבל לפני האיחוד והארוחה וההפתעה הגדולה, הייתה לשבטים המתחרים משימת פרס אחרונה. קנאקאי קמו בבוקר בשיר ורון וחגגו את הדחת המכשפה הורודה, ואיפוגו היו שפופים ושליליים כהרגלם, כשמישל התבכיין שהוא לא מרגיש טוב והלך להוציא גימלים מהרופא. במשימה שוב ג'וזי לקח על עצמו את האחריות בשביל שוב לאכזב. הוא כבר חשב שהוא מצא לו תנוחה על הפירמידה התלולה, אבל די מהר התחיל לגלוש למטה ולפרפר על החבל. ברקובר ניצח בקלות עם ריקוד הידיים המנוערות ועף על עצמו כמו שרק הוא יודע. החגיגות השחצניות שלו אולי עצבנו את ג'ובה, אבל לי הן עשו טוב על הלב. אני לא חושב שראיתי אדם שאוהב את עצמו בצורה כל כך שלמה ומוחלטת. ואולי זה לא אדם אמיתי, אלא הנבל הראשי באל תתעסקו עם הזוהאן 2.
אם יגיע הרגע שבו הכוח העצום של ליהיא ונעמה יתפוצץ בפרצופן, ואם חס ושלום נעמה לא תצליח לנחשש את דרכה לבריתות חדשות, עוד נתעורר למצב בו החיוך המטופש של ברקובר הוא הדבר הכי טוב שנשאר לנו. בריאליטי כמו בריאליטי, חייבים "נבלים" מוצלחים להניע את העלילה, ופרט לנעמה - נראה שיש בעיקר צדקנים. זה כיף להיות בעד טובי הלב, אבל לא נראה שיש בשבט המאוחד מספיק שכל כדי להניע אסטרטגיה מעניינת, או די רוע בשביל אקשן מספק. ברקובר אולי לא מבריק יותר מהחזה החלק שלו, אבל הוא נולד לשחק את תפקיד הנבל, והוא מספיק חזק בשבט ובמשימות בשביל להישאר עוד זמן רב.
בינתיים נישא תפילה לליהיא, שהרימה את ההצגה הכי יפה באי. אז נכון, בהישרדות לא מקבלים נקודות על איכות טלוויזיונית, אבל צריך להוריד בפניה את הכובע. המהלך כולו היה מושלם, מתחילתו ועד סופו – ההנאה הגלויה, המשחק המוגזם, ההחלטה להתעלל ולפגוע בשמחה לצורך השלמת המשימה, החזרה הצוהלת ובחירת הדו קרב האפי. "זה רק משחק" כמו שליהיא אומרת, ולמרות שהיא לא ממש סוגרה על החוקים, אין ספק שהיא משחקת הכי יפה מכולם.