אחרי 82,000 פרקים שעסקו בו, בעוצמתו, ובמסתוריותו - סאגת 'הכוח העצום' מגיעה לסיומה, ומשימת ההדחה האכזרית של ליהיא, קרב הגלדיאטורים הכפוי שרקמה - סוף סוף מתחיל. האסטרטגיה הדלה של ליהיא, המושתתת כולה על המוטו "זה רק משחק", לא מספקת את לונא, שלוקחת את הקרב בין ג'וזי ושקד כל כך קשה עד שהיא עוברת להתעצבן באנגלית (מרשימה יש לומר, ועוד לא דיברנו על הספרדית שלה). אבל לונא לא שוכחת את השורשים שלה, ומקנחת גם ב"כל כלב ביז'י יומו".
עונת ה-VIP היא כמו מגדל בבל בו השורדים מבינים אחד את השני למרות הצרפתית של ג'וזי, האנגלית של ליהיא, הספרדית של ברקובר, הערבית של לונא, העברית המליצית של אסף אשתר, והג'יבריש של ג'ובאני - והצופים לא מבינים אף אחד. תודה לאל על כתוביות. נעמה קרח הלב והרוח מנסה להרגיע את האווירה ולהכניס את לונא לפרופורציות - הרי ג'וזי ושקד יכולים רק להיות מוחמאים מכך שהם נתפסים כמאיימים - אבל, איך לומר, פחות עובד לה. בינינו - היא צודקת, ושוב מוכיחה שהפרשנות שלה למשחק ממצבת אותה כמה רמות מעל כולם.
בעונה הראשונה של הישרדות היתה לנעמה את היכולת המופלאה להיות ה"נבל" של המשחק בלי שהטייטל הזה דבק בה (טייטל שכזכור נדבק כמו הסופר-גלו החזק בעולם לדן מנו), וגם העונה - נעמה היא זו שזוממת את כל המהלכים וליהיא בת בריתה סופגת את האש בשביל שתיהן יחד. לונא שונאת אותה, ג'וזי בז לה, וגם שמחה לא סולחת לליהיא - ומסרבת להבין שליהיא "חגגה לה על התחת" כמו שאומרים בעברית צחה, רק כדי להשלים את משימתה ולזכות בכח העצום. ליהיא, מצידה, לא תורמת לליבון היחסים עם שמחה, ומוכיחה חוסר רגישות משווע ("חחחח זה היה מצחיק שקראתי לך שמנה זה רק משחק"). לנעמה זה בחיים לא היה קורה. האסטרטגיה הקרה שלה בתוספת התיחכום והיכולת שלה להבלע וללכת בין הטיפות - הם אלה שהפכו את נעמה למנצחת אז, ובתקווה - למנצחת גם העונה.
חכו רגע, אני שומעת בכי. אה, זה ג'וזי שמושך בחבל ומגג'דר את החיים שלו, גם כי הוא רגיש אבל גם כי הידיים שלו שורפות פצצות עוד מהמשימה הקודמת. שקד לעומתו - ניגש למשימה בפנים קפואות. כשחושבים על זה, שקד באמת פינק במעט מאוד הבעות פנים לאורך העונה, כאילו הוא זה שהתמכר לחומצה היאלורונית, ולא נעמה. ואולי שקד פשוט יודע שהוא הולך לקחת את המשימה הזאת. היריב / אח שלו, ג'וזי, מפורק רגשית, כאוב פיזית, ועדיין מעכל ארוחת 70 מנות שהוגשה לו דקה קודם. ואם זה לא מספיק - כל חברי השבט המאוחד בוחרים להקשות עליו ולמלא לו את הדלי.
בסצינה שנראית כאילו היא לקוחה מהכלה מאיסטנבול, ג'וזי עוזב את החבל ומפסיד במשימה, ובכך מציל את חברו הטוב שקד מהדחה, לא לפני שהוא משאיר לו צוואה: "תשמור על אבא, תשמור על לונא". טוב, שמישהו יפסיק עם הכינוי הזה, אסף אשתר לא *כזה* מבוגר. ג'וזי הוא אחד השחקנים הצבעוניים במשחק, אין ספק, ועצוב שדווקא הוא מודח לוילת המושבעים, ומשאיר אותנו עם הצד היותר פרווה / מנומנם / 'מי זה, הוא מוכר לי' בזוגיות הזאת. או כמו ששקד סיכם את זה יפה, עם הלחם נהדר בין שלושה פתגמים שהקשר ביניהם מקרי בהחלט: "הבן אדם מתכנן תוכניות - ומלמעלה מזיזים אותנו כמו חיילים על חוטים".
אבל אנחנו עם הפנים קדימה, ובהצצה לפרק הבא מסתמן ששקד מתעורר על החיים שלו: נעמה, כפרה עליה, שבאמת עושה מהפורמט הזה לימונדה, מתכננת חבירה אליו ואך לונא, אויביה המושבעים, במטרה לפרק את הברית החזקה באי - קבוצת ג'ובאני בע"מ. תנו לנו עוד ממנה.
בקטנה
- ג'ובאני: "בא לי לשבור את כל הפאזלים האלה על הראש של גיא זוארץ". אנחנו כל כך שולחים לו פאזל חגיגי של 1,000 חלקים ליומולדת.
- ג'וזי: "דה מומנט איי וייק אפ, ביפור אלדיג עיכנ גחגלגנכ מייק אפ". מהאנגלית של לונא לאנגלית של ג'וזי.
- שמחה על ליהיא: "נגמר השיר שלה איתי". ביטוי שאנחנו הולכים לאמץ בריב הבא שלנו.