כולם בתל אביב כבר העלו את הדירות שלהם ל-AIR BNB ומתכוננים לישון שבוע אצל ההורים בראשל"צ ולדפוק קופה על מעריציי הארוויזיון, אבל בהכוכב הבא עדיין מחפשים את ה... ובכן, כוכב הבא.
מתחילים: מי הוא התיכוניסט הנאה הזה מאשדוד? זה אליק מנשירוב, הוא בן 17, הוא קווקזי, ובטח חשבתם, כמו השופטים, שהוא יבצע איזה שיר של שרית חדד. אז חשבתם. את סיפורו האישי אליק בוחר שלא לחשוף מול השופטים, ועם כמה שאני חיה מהסיפורים האלה, מצאתי את עצמי אומרת בקול למסך "וואלה איזה מלך". כי די, הוא בן אדם שמכבד את עצמו ואת המשפחה שלו, ולא בא לו לשתף את כל עם ישראל.
אליק ביצע את "אין פה מקום" של עידן (רפאל?) חביב, שיר יפה וכואב של ימי זכרון. אם יצא מתכנית הריאליטי הזאת נציג שישיר לאירופה שיר זכרון - כל הסיפור הזה נעשה די מעניין. הכוכב הבא לארוויזיון, אם לא ידעתם, היא תכנית סוציולוגית החוקרת את הנפש הכל-ישראלית, שמספרת את סיפורה מדינה שלמה. ומה מייצג אותנו? גם שירי זכרון פוצעים. ואחרי החפירות, יש מקום לומר שאליק שר יפה ומרגש. השופטים אהבו את השקט והרוגע שלו (וגם את זה שהוא באמת חתיך), לסיום, שירי ביקשה ממנו שבפעם הבאה "יבוא עם קצת יותר שואו". אני מודה שכמוה, גם אני מאד סקרנית לראות את הביצוע הבא של אליק. ואתם? אל תענו לי פה, זה נושא שמדברים עליו רק במטבחון של המשרד. כפית נס כפית סוכר, תודה.
הבחירה של המתמודדת הבאה מרגישה כאילו היא יצאה מתוך פלייליסט "שקטיםםם =)" של צופיפניקית בת שש עשרה עם כתב יפה: פרידה (במקור זיו), בת 20 מת"א (במקר מנתיבות) בחרה לבצע את "וידוי" של יהודית רביץ. עם כל הכבוד לשיר הנהדר הזה שכתב אלכסנדר פן על בחורה שנמצאת בקשר מתעלל עם דושבג של החיים, זו בכל זאת בחירה תמוהה. הראל מיהר לפסוק שפרידה "חשה אדית פיאף", אבל קרן פלס השתוללה בכיסא וניסתה לשכנע את כולם לתת לה כחול, לא לפני שכינתה אותה "יצור".
פרידה היא לא יצור מכוכב אחר בעיני, אלא בחורה צעירה ומוכשרת, שבמהות שלה לא שונה כל כך מנטע ברזילי והמוצר שהיא הביאה לאירוויזיון: צעירה אומנותית, בחורה עם סטייל אישי, הרבה כריזמה, אחת שלא מתנצלת, ובעיקר אחת ש"לא יודעים איך לאכול אותה". את פרידה כמעט ופספסו, אך הסייב המיוחל הגיע בסופו של דבר הודות לאסי ורותם (שבאמת אין לי רגשות אליהן מלבד קנאה, על זה שאנחנו עושים אותה העבודה - רק שאני כותבת על המתמודדים בחשכת ביתי כמו חולד עיוור, ואילו הם עושים איתם צחוקים ליד שולחן עם כיבוד ותאורה מחמיאה).
אז היו לנו שני שירים שקטים, ועכשיו הגיע הזמן להפציץ עם היפ הופ, או כמו שסטטיק קורא לזה "היפ הופ שהוא סטוריטלינג". מה סטוריטלינג? נראה. המבצע: שון בלו בן 22 מחולון, שעלה עם שיר מקורי שלו. עניין "השיר המקורי" הוא נושא שהוא חצי טאבו בתכניות כאלו. זה נחשב שופוני? אולי זה דווקא אמיץ? ומה אם המתמודד הוא מבצע טוב אבל כותב לא משהו? כל זה נמצא שם בסל החששות שלו.
ובכן, שון בלו כתב שיר, והוא עוסק בזה שהוא הולך למסיבות עם החברים שלו: "כל שישי במועדון עם כל החברים, שותים ונהנים, מאבדים את החושים". סטוריטלינג. ועכשיו ברצינות: אם אתה עושה סטוריטלינג - בוא ותספר לי סיפור. אתה כבר בתוך ההיפ הופ - תביא את הכאב, או לפחות את ההתגברות עליו. שון הוא בבירור מבצע טוב, ויש מצב שיש לו על מה לכתוב, רק שישראל החסודה באמת עוד לא מוכנה לנושאים שההיפ הופ האמריקאי נוגע בהם (tough life, רובה ושמו עוזי, קראק, וויד, בחורות ומכוניות), ודיננו לשמוע שירים על זה שכיף עם חברים במסיבות.
אז מה הסגנון שנביא לאירוויזיון? שקט? ראפ? מזרחית? פופ? האמת, זה לא משנה מה נבחר, ממילא מדלי יעשה לזה "ארוויזיוניזציה" ויהפוך את זה למסיבה. בקיצור, סמכו עלינו, אנחנו בישראל - אימפריית הייטק שעמוסה בצאצאים של רוכלים יהודים - אנחנו יודעים איך לארוז מוצר.
הפרק הבא של הכוכב הבא לאירוויזיון ישודר במוצ"ש ב-21:00, קשת 12.