"הכוכב הבא" שמעה את התלונות שלכם על שולחן שופטים שלא היה מבייש את הסעודה האחרונה, והסיקה מסקנה אחת ברורה: חייבים להזמין את מרגי להצטרף כשופט אורח. תמיד טוב להיזכר שגם בלי נועה קירל לידו, מרגי הוא חתיכת בחור אינטליגנט ומוכשר, ואם יבוא יום ובן אל יצטרך להתפנות לעניינים אחרים - נראה שסטטיק כבר מצא פרטנר חדש. מי שנפגעה מההצטרפות של מרגי היא שירי, שנאלצה לחלוק את הקול שלה עם נינט, אבל כך ייעשה לאישה שהעזה להסתבך עם אסי עזר ורותם סלע.
את הפרק האחרון של "הכוכב" פתח יוטל גז - העולה השני מצרפת אחרי בנג'מין בוזגלו מהתוכנית של שבת - שחידד עובדה מדכאת למדי, והיא שהגענו לשלב הזה של העונה בו השירים יותר ויותר חוזרים על עצמם. יוטל, אתה מוכשר והכל, אבל אם אשמע עוד מישהו אחד שר את המשפט "I'm Jealous of the Rain" (או את "כל יום כמו נס") אני אצרח. ומבלי לזלזל בשיקול הדעת של השופטים והקהל, ניכר ש-94 האחוזים שיוטל זכה להם נשענו בעיקר על האטיטיוד, ופחות על המוזיקה. אטיטיוד שבעצמו נשען על הבחירה (המוערכת) ללבוש סרבל, אגב.
אם כבר למחזר שירים, אז לפחות שתהיה לזה הצדקה - כמו במקרה של כרמל זורע, שהקדישה את "Make You Feel My Love" לאמה המנוחה. הפרומואים הבטיחו וקיימו מתמודדת עליה אמדורסקי מכריז ש"יש זוכה לעונה", אבל גם כאן צריך להכניס קורטוב של פרופורציה. אם איתי, אדם שמסוגל לתת כחול גם לסירי, בחר לא להעביר את כרמל - כנראה שמשהו בכל זאת לא יושב שם עד הסוף. ואם סטטיק יסביר לנו כבר איפה משיגים את ה"רוטב" הזה שלו, הוא בהחלט יעזור לה.
עוד תופעה שחוזרת על עצמה ביתר שאת העונה היא מתמודדים (בעיקר מתמודדות) שפלרטטו בשלב כזה או אחר עם עולם המשחק. זה אולי מסדר לאותם אנשים אקסטרה ביטחון על הבמה, אבל לרוב מדובר בביצועים תיאטרליים מדי בשביל ריאליטי שירה. זיו רוזן מהפרק הקודם, למשל, שרה את "I See Red" (עוד אחד משירי האודישנים החרושים של השנה) וגרמה לו להרגיש כמו נאמבר טוב, אך ממוצע, מתור מחזמר בברודווי. אותו דבר עם דר רוזנבאום מאתמול, שאחרי רצף נאחסים בדמות הפסקות חשמל ביצעה את "מדוע לא באת" של ירמי קפלן. דר הצליחה להפגין את כל היכולות שלה מבלי להשוויץ יותר מדי, וכמעט הצליחה לסחוט 98 אחוזים בשלב הבונוסים - רק שאז אמדורסקי העדיף להפגין נגד בחירת השיר שלה, שדווקא לא הייתה רעה בכלל.
בין לבין, היו השבוע עוד כמה אודישנים שיהיה קשה לשכוח. אלמוג בקר חשב שהגיע לטיפול ספא וגרם לתוכנית לשבור שיאי ביזאר; ליאן סויסה נשאלה "מה היא שרה" וענתה "שירים" (זמן טוב להזכיר את הרגע החשוב הזה של זהבה בן ומודי בר און); עברי הלוי הביישן ניגן על פסנתר והצליח לחלץ מקרן שתי ברכות משמעותיות: "אתה מוזיקאי" ו"אני אוהבת אותך"; ואוריאן עמר שרה את "עד שתעזוב" והזכירה לאיתי את מרים טוקאן, אישה שלא דיברנו עליה כבר עשור ובאמת חבל.
למעשה, הפרק של אתמול היה מורכב בעיקר מהצלחות - ההעדפה האישית: נעמה שריד והקאבר שלה ל"Rise Up", עם קול, מניירות וקוקו שלא היו מביישים את אריאנה גרנדה - חוץ מצמד מתוק ושובה לב אחד. טופז ודולב הם ה-התגלמות של המושג "גוד וייבז" (שזה גם שיר של נדב גדג', לא לשכוח), ומועמדים ברורים לתואר המתמודדים עם הסטייל הכי טוב של העונה. אבל הקאבר שלהם ל"נסיכה שלי" הרגיש רועש ומבולגן מדי, והשופטים והקהל לא הצליחו לעכל את הטוויסט שהביאו איתם ולהעביר אותם לשלב הבא. ובכל זאת, גם במקרים מעט פחות מוצלחים כמו אלה, חשוב לזכור אישה אחת בשם נטע ברזילי. בלעדיה, ספק אם טופז ודולב בכלל היו מרגישים שיש להם מקום בפריים טיים. והחריגות המוזיקלית הזו, שהפעם פחות הוכיחה את עצמה, היא בדיוק ה"רוטב" שסטטיק מדבר עליו, ועוד לא קיבלנו מספיק ממנו בשלב הזה של העונה.