זהו, שלב רבע הגמר מאחורינו, או כמו שאני אוהבת לקרוא לזה - פרק של משחקי הכס. למה? בגלל היעלמותה בטרם עת של דמות אהובה, זה למה. מה זה שהשטויות האלה שקובי מרימי עף, אפשר להבין? לפחות ננסה להבין מההתחלה.
נותרו תשעה. מאיה בוסקילה - בעלת הקול הגדול, קובי מרימי - האל שמסתובב בינינו, בני התמותה, כתריה המופלאה, אברהם הפסנתרן בחסד, עפרי שזה מדהים שהיא בת 16 כלפון, שפיטה הלא תקינה פוליטית אך מוכשרת, טאי העקבית בהצלחתה, דניאל ברזילי הכל-ישראלי, ולהקת שלווה המרגשים. מיודענו, קובי, עולה ראשון על המוקד, ומבצע את "Diamonds". עד כאן הכל טוב. אני, כמו כולכם, מריירת על המסך. אבל קובי גורף רק 49% הצבעה, והוא נשלח לכסא החם, שם יישב. עם. אסי. עזר. למשך. ערב. שלם. כשהוא. אוכל. כשבעים. פירות. בזה. אחר. זה. ושוב, כמו כולכם, חשבתי ששום דבר רע לא יכול לקרות.
ואז הגיע תורם של מי שאינם קובי הפייבוריט: כיתריה ביצעה את "Stay" של ריהאנה בהצלחה רבה, רק חבל שהשיר לא התרומם עוד קודם - כי כשכיתריה מרימה שיר, חבל על כל העיר (ביטוי מספר הטאו). עפרי מבצעת את "Running", שיר שלמרות ששלשת-רבעי המילים בו הן Running, בכל זאת מצליח למלא את הלב. שפיטה מספקת לנו רגע של אמת. הביצוע שלה ל-"Black Hole Sun" של Soundgarden אינטליגנטי, חדשני ומבוצע היטב. היא אפילו מצליחה לגרום לי לשכוח לרגע מקובי מרימי שיושב על הכסא החם. כשהיא בוכה ממילותיו של אמדורסקי - הדמות נשברת בצורה שובת לב. ובינינו, ושבן אל לא ישמע, אני מאמינה לשפיטה שזו דמות שעשויה אך ורק מאהבה למוסיקה הערבית, אבל חברים - המצב של ישראל הוא אותו הדבר בכל זירה. מה שאנחנו מבינים פה - באירופה לא מבינים.
הבאה בתור היא טאי, ששוב מביאה ביצוע מצוין, נשארת באנרגיה הייחודית לה, ומעמיקה את האהבה שלי אליה. היא עולה הפעם עם "Never Tear Us Apart" של INXS ומוכיחה שהיא לגמרי רוקנרול. מרימי עדיין יושב חזק על הכסא, וזה כבר לא נעים לי. נו, למה השופטים לא מצילים אותו? ניתוח קצר של הדברים של הראל מגלה שזה בגלל שהשופטים מתוסכלים מכך שכשפוגשים אותם ברחוב מדברים איתם רק עליו. סליחה באמת שאיש אינו מעסיק אותנו כמו קובי מרימי, הקול והתופעה.
הכוכבת של התכנית, מאיה בוסקילה, מבצעת בפאתוס אך בדייקנות את השיר המוגזם "I Will Always Love You", ומטריפה את כולם כשהיא קמה מהפסנתר. האדום היחיד שהיא זוכה לו הוא משירי מימון, שמבקשת ממנה "לאתגר את עצמה להבא". חשבתי שאנחנו רוצים לזכות באירוויזיון, לא לנסות לפתח את הקריירה של הזמרת הותיקה.
אניווייז, כעבור יממה של מתח בדבר עניינו של קובי מרימי, המורם מעם, שמאחורי חזותו הנבוכה מסתתר גונג האלים - אנחנו זוכים לשמוע את ביצועיהם של להקת שלווה (בשיר מקורי!) ושל אברהם שעלה לא מזמן מארץ חו"ל. קובי, כאמור, בכסא, והשופטים מתחילים להזיע. להקת שלווה כובשים את הקהל והשופטים כרגיל, ואברהם - תסלחו לי, כן? - מביא ביצוע מיושן, עם מנעד פרצופים רחב להפליא ואיזשהו שיר על פסנתר.
אברהם מקבל אדומים בשפע, ואז מגיע שובר השוויון הנקמני: האקדח שהניח הראל במערכה הראשונה ("כולם מדברים איתי עליך ברחוב, קובי") יורה מידיהם של סטטיק ובן אל במערכה השלישית ("אנחנו מצביעים לפי ביצוע נוכחי ולא לפי כל העונה"). קול ירייה. דממה. הלם. ציפורים עפות השמיימה מקרחת יער. עלה בודד נופל על הארץ. תדהמה! היה דחוף כל כך לתת למרימי מכה על האף? איבדתם אותו. ובכן, האם הפורמט מכיל גלגל הצלה? אל תענו לי, אני פשוט אתפלל כל יום שכן.
מרימי נלקח מהסלון של כל אחד ואחת מאיתנו. ממתי מדיחים מישהו בגלל ביצוע בודד, ולא בגלל הסיכוי שלו לזכייה באירוויזיון? בשביל מה כאן 11 לקחו את ההלוואה ההיא מהמדינה? ולמה אסי ורותם לא ממציאים איזה סייב עכשיו? אסי, רותם, קובי הלך - איפה הסייב? קובי מסכם בקול הפעמונים שלו שטוב שיש מקום על המסך למוזרים, אבל לצערנו, זמנו של העוף המוזר והמופלא הזה תם.