טוב, כבר הבנו שהביצוע הטוב ביותר בכל תכנית מגיע רק בסיומה, אז ברשותכם, בואו נתחיל מהסוף, עם אודישן שהיה כל כך טוב שהוא ראוי להגיע לא רק בסיום הפרק אלא גם בסיום התוכנית - כלומר בגמר. מי שראה את התכנית The Four (כן, ארבעתכם) יודע שכיתריה פאוץ' היא כוח מוזיקלי משוגע שנעצר רק בגמר (ולא בצדק, אבל למי מארבעתכם אכפת?), אבל נראה שאיכשהו, לכוכב הבא היא הגיע פי מוכנה פי כמה ונתנה ביצוע מצמרר ל-"Mirror" של ג'סטין טימברלייק, שזיכה אותה בשיא עונתי של 95 אחוזים.

בשלבי האודישנים מחפשים לרוב ניצוץ או חומר גלם איכותי שניתן לעבוד איתו, אבל הזמרת הצעירה מקהילת העבריים הציגה חבילה שלמה של יכולות – קול, רגש, אנרגיה, כריזמה ודיוק – ברמה שכבר עכשיו, בשלב האודישנים, מתאימה לבמות הגדולות ביותר. הרבה יותר גדולות ממה שיש בישראל. העבריים מדימונה הם קהילה מוזיקלית באופן בלתי רגיל שמכניסים למוזיקה הישראלית את שורשי הגוספל והסול, ואם כיתריה תצליח להביא את אותה הנשמה גם לשירים בעברית (ואין סיבה שלא), יש לנו כאן מתמודדת שתגיע בוודאות עד לגמר, ועם הסיכוי הגבוהה ביותר לניצחון בתכנית כולה.

מתמודדת כזו עושה את עבודת השופטים לקלה במיוחד מצד אחד (כי נו באמת, רק הלן קלר לא תעביר אותה), אבל גם לקשה במיוחד בכל הנוגע לשיפוט אחרים. הרמה הגבוהה מהרגיל של המשתתפים דורשת דיוק גם בהחלטות השופטים, ומחדדת את תפקידו של כל שופט בפאנל. בשלב הזה כבר אפשר לראות את התפקידים שכל שופט מגלם ולזהות דפוסים חוזרים - כך למשל, מתגלה שקרן פלס היא לא שופטת - אלא חותמת גומי של הבירוקרט הנחמד בעולם, כזה שלא בודק אפילו אם כל הטפסים אצלך, אלא מעביר אותך כי היית נחמד. נדיר לראות ממנה אדום, אפילו בביצוע בינוני כמו עם המתמודדת ירדן שי, שנתנה גרסה אנמית ל-"אלבי מעאק" של נסרין.

הסלחנות של פלס לבינוניות הופכת אותה לשופטת הקלה ביותר לשכנוע. היא תהיה הראשונה להעביר והאחרונה לבקר – היפוך גמור מאמדורסקי, שתופס בטבעיות את תפקיד הסיימון קאוול הנבזה שמתעקש שהמתחרים יהיו, נו איך קוראים לזה? טובים. על אף שטכנית, הקול שלו שווה לשאר השופטים, ברור את מי המתמודדים באמת רוצה לרצות. למתמודד מני גרוס, למשל, כמעט לא היה אכפת שהוא לא הצליח לעבור. חבריו התרגשו ש"קרן פלס עפה עליך", אבל הוא בכלל היה "מבסוט על מה שאמדורסקי אמר". שיעור מזורז באינפלציה.

דווקא השופטת החדשה ביותר בפאנל (ועם זאת גם המנוסה ביותר), שירי מימון, הפכה במהרה למניה בטוחה והשופטת היציבה ביותר מהשישה. מימון מצביעה על בסיס ניתוח מדויק של הביצוע והעבודה הווקאלית, (או כמו שאסי אמר: "היא מורה לפתוח קול לעתיד"), ובאמת שקשה לעבודה עליה גם כששאר השופטים נופלים בפח הכריזמה, הדמות או הגימיק. כך היה עם להקת וואנה וואנה, שאמנם הצליחו לסחוט ממנה כחול, אבל גם זכו ממנה לביקורת מדויקת. לא פלא שסקעת פשוט משכפל כל הצבעה שלה (כשהוא לא נסחף בהתלהבות המוגזמת של פלס).

הקלף הפרוע על שולחן השופטים היה ונשאר סטטיק ובן אל – לא רק בגלל שהם שופט מפוצל לשניים, אלא כי למרות שהם שופטים על סמך הרגשה אמורפית, הם די קולעים למטרה ברוב המקרים. סטטיק מפתיע בידענות המוזיקלית שלו (שמענו אותך אומר קוורטט יא ממזר) ובן אל אמנם יותר גחמתי, אבל יודע לדחוף לאדום ברגעים שהוא באמת נדרש. היה נחמד לגלות שגם כשמתמודד כמו עמנואל שמואל מספק חיקוי מושלם ל"שלך באהבה" של שימי תבורי, בן אל יכול להתמוגג מהמחווה האישית ("אחד לאחד אבא שלי כשהיה צעיר") ועדיין להצביע באופן מקצועי, כי בכל זאת, זה רק חיקוי. הצמד הטוב בתכנית, קללל.

הצמד השני והאחרון, רותם ואסי, מתחילים לעלות על העצבים הקולקטיבים. זה לא רק חשיפת היתר, אלא גם חוסר היכולת לזהות זמרים בינוניים גם אם הם יכו להם בפרצוף עם זיוף קומפלט. נותר רק לחכות שיגמרו להם כפתורי ההצלה, ונוכל לוותר על מתמודדים כמו טל ורסנו, שנתן ביצוע קריוקי לשלמי שבת וניצל אך ורק בזכות הפנים היפות שלו. מזל שאת החקיין של שימי לא יכלו להציל. וביננו, עם זמרת ברף של כיתריה בתחרות, אין טעם לבזבז את הזמן על זמרים שלא נותנים את החבילה השלמה כבר בשלב האודישנים. איך סטטיק ובן אל היו אומרים? התחלנו.

הכוכב הבא משודרת בקשת 12