אחת הביקורות שנשמעו לא מעט כלפי "מאסטר שף" בשבע העונות מאז שעלתה לשידור הייתה הבחירה של ההפקה להתמקד בדמעות המתמודדים ופחות בסירים שהתבשלו להם תחת סיפורי הילדות, העזיבה ושאר הטלנובלות קורעות הלב. היו כאלה שזה הפריע להם והקפידו לשפוך את חמתם בטוקבקים, והיו אחרים שהבינו שאוכל לא יכול להגיע ככה סתם בלי סיפור קורע לב או פחות. בעונות האחרונות, אתם חייבים להודות, סיפורי הרגש קיבלו הרבה פחות פוקוס ועיקר העניין היה סביב כישרון המתמודדים ורמת הבישול שלהם. כל זאת ועוד היה נכון לפחות עד יום חמישי האחרון, אז הגיע פרק הדמעות הגדול.

תראו, מבחינתי לפחות, הפרק של יום חמישי היה סוג של תשובה אמיתית לכל אותן ביקורות שהושמעו בשנים האחרונות כלפי הפורמט; הרי התבלינים הכי בסיסיים בכל סוג מזון הם קודם כל רגשות וזיכרונות, לטוב ולרע. אין באמת שום דרך לנתק תבשיל בשר עמוק בטעמים מהאדם שגילה לך אותו, ואין דרך להפריד בין ריח מפתה של אפייה לזיכרונות ילדות במטבח של אמא. תסכימו או לא, אין דבר מרגש יותר מאוכל, ולכל צלחת יש סיפור. וכך, ברגע שהמתמודדים קיבלו את המשימה להתחבר למקום הכי עמוק אצלם ולבשל למישהו שהם רוצים לפייס (במשימה פתוחה בה כל אחד יכול היה לבשל ככל שעולה רוחו), הם קיבלו למעשה את אחת המשימות הכי קשות של העונה; לא מספיק שיש להם רק שעה וחצי ושעון לוחץ מעל הראש, אל כל זה הצטרף גם הלחץ הרגשי, והכל הפך לכבד וקשה הרבה יותר. תשאלו את ויקטוריה.

האם נדיה עויד תיכנס לנבחרת? (צילום: מתוך "מאסטר שף 7", קשת)
ריגשה באמת. נדיה | צילום: מתוך "מאסטר שף 7", קשת

שני המתמודדים שהצליחו לבלוט הרבה מעל כולם במשימת הדמעות היו ללא ספק נדיה ועמיחי. נתחיל בנדיה; קודם כל הסיפור עצמו – הדוד שהחליף את האב, הבחירה שלה להתחזק מבחינה רוחנית כדי לכבד את זכרו, והדמעות שלה במזווה ברגע שמוזנא פנתה אליה פשוט ריסקו את הלב. "מאסטר שף", כאמור, היא פורמט בו הכישרון האנושי הוא הרבה יותר מעניין מהאדם עצמו, ובפרק האחרון סוף סוף קיבלנו פוקוס אמיתי על האדם שבתוך הסיר. נדיה, אישה חזקה לכל הדעות, התגלתה בשיא רגישותה והלב באמת יצא אליה. יחד עם הלב גם הבטן התחילה להתעניין במה שקורה אצלה בעמדה אחרי שהיא סוף סוף ויתרה על כבשים ותבשילים מסורתיים והחליטה לצאת מהקופסא של עצמה. דווקא במשימה שהייתה אמורה לשאוב אותה באופן צפוי אל האזורים הקלים של כשרונה היא החליטה לשבור מוסכמות עם כנאפה טירמיסו מרהיב ששילב בין מזרח ומערב, בין חדש לישן, ובינה לבין הדוד שהיה בשבילה עוגן. כמה חיכיתי לרגע הזה בו נדיה תראה שיש לה את מה שצריך כדי לפרוץ את גדר המטבח המסורתי שלה, והתפלאתי לגלות שזה קרה דווקא במשימה הזאת. שאפו.

ומי איתה? מי אם לא עמיחי (וגם בר אילון המדהימה, שרק בגלל חסכון במילים לא אתייחס אליה הפעם). חברים, אם זה תלוי בי, אפשר לסגור את העונה. יש כאן מתמודד שזורח הרבה מעל כל השאר, שבוע אחרי שבוע, וקצת כמו ערן זהבי - הוא עושה את זה בקלות מעצבנת ומעוררת קנאה. מה לא היה לנו איתו? ספגטי עשוי קישואים, מח עצם עשוי זוקיני, ועכשיו גם את פאי הרועים הכי יפה בתולדות המאכל הזה. בתור אחד שפאי רועים הוא חלק מהתפריט השבועי שלו, הוקסמתי לא פחות מהשופטים למראה התוצאה הסופית, ויחד עם החיבור לסיפור האחות המרגש מאחוריו, קיבלנו מעמיחי עוד מנה לפנתיאון. אני יודע שבכל סוף עונה יוצא ספר המתכונים שמרכז את כל הניסים והנפלאות שבושלו בה, ובכן הפעם מרגיש לי שהעונה כדאי לצרף חוברת נוספת שתוקדש כל כולה לעמיחי. אני באמת לא זוכר מתמודד כל כך בולט, שמבריק שבוע אחרי שבוע עם מנות שמצליחות להעביר את החוויה כולה גם לצופה בבית שלא זוכה לטעום אותן. אם קודם לכן חילקתי שאפו לנדיה, אז שמישהו ימציא מילת פליאה ומחמאה חדשה לעמיחי. למרות שבמקרה הזה גם וואו אחד ארוך יעשה את העבודה. 

הרביעייה שלא צלחה את משימת הדמעות וכששאלה "מה? למה?" קיבלה את התשובה "תפוח אדמה", כללה את יהודה, איציק, אדי ולירון. רביעייה חזקה לכל הדעות שכנראה הרבה יותר מחוברת לצד הטכני שלה ופחות לרגש, וכך היא מצאה את עצמה מנסה להפיק נפלאות מאחד הירקות הכי שכיחים בעולם. ראשונים להתמודד ראש בראש היו איציק ויהודה, שני גברים די דומים במהותם ונראה שהם גם חברים טובים. יודעים מה? כנראה שהם כאלה חברים טובים שבאופן לא מודע יהודה החליט לוותר לאיציק ובחר להתחכם עם צ'יפס שנראו כמו הכל חוץ מצ'יפס, מה שהפך לאיציק את המשימה לקלה הרבה יותר, וגם אם היה בורח מהאולפן ומביא לשופטים צ'יפס בינוני של מקדונלד'ס, הוא כנראה היה מנצח. כן, זה לא שאיציק הבריק במיוחד, זה פשוט יהודה שהפסיד בקרב עוד לפני שהתחיל בו.

השופטים טועמים את המנה של יהודה (צילום: מתוך "מאסטר שף 7", קשת 12)
האם זה יספיק לו כדי להגיע לגמר? יהודה | צילום: מתוך "מאסטר שף 7", קשת 12

בצדה השני של המשימה חיכו אדי ולירון שהיו צריכים להכין פירה. מה? פירה? מי מכין פירה בשיאה של העונה? ובכן, אני מניח שלא מעט אנשים גילו אתמול שהדרך לפירה המושלם עוברת בתחנות רבות שכלל לא מוכרות לצופה הרגיל בבית, וכאן התגלה הערך המוסף של פרק ההדחה הזה. נכון שתפוח אדמה הוא ירק שקיים בכל בית, אבל לא כל אחד יכול להכין פירה מושלם. עובדה, תשאלו את לירון שלצערה הפסידה לאדי ונאלצה לקבל את יהודה לקרב אחרון כשהוא עם הגב לסיר. יהודה הרי לא היה יכול להרשות לעצמו להפסיד אתמול וללכת הביתה, מה שאי אפשר היה להגיד על לירון שדיברה יותר מדי על החיבור שלה לעצמה ופחות התחברה לשעון שבא נגדה פעמיים.

תפוח האדמה מלא הגבינות שלה היה חמוד, קצת כמוה, אבל נטול כריזמה ובאמת לא היה מסוגל להתמודד עם הסינייה/סופריטו של יהודה. נכון שהוא טען שזו הפעם הראשונה שהוא מכין את הפלא הזה, אבל ברגע שהוא הפך את המחבת והמעדן שלו התמקם בצלחת, זה היה כמעט בלתי אפשרי להאמין שהוא לא הכין זאת מעולם. וכך, במה שהייתה יכולה להיות השעה האחרונה שלו בתכנית, יהודה הבריק, בחר לוותר על ה"יצירתיות" והתחבר ללב, לרגש ולנשמה. את מחיאות הכפיים שקיבל מחבריו למרפסת הוא חייב לקחת איתו גם לשלבים הבאים, ויחד איתן גם את הנשיקה בין אייל לחיים שהגיעה בעקבות ויכוח סוער על המנה הנהדרת שלו. משימת ההדחה הזאת הייתה הדבר הכי טוב שיהודה היה יכול לבקש לעצמו בשלב זה של העונה, וכך, ברגע הכי חשוב שלה, לפחות מבחינתו, הוא שוב התגלה כבשלן אדיר, ואולי כאחד הבודדים שבאמת יכול לתת פייט לעמיחי. אולי.

פחמימות:

"אני לא סתם מתנחל מעמונה" – יהוידע. חבוב, אין דבר כזה סתם מתנחל מעמונה

"אנחנו מחזרים באמצעות אוכל" – מיכל. לא בטוח שאוכלי החמין שלך חושבים אותו דבר

"אל תעשה לי תנועות של יפני" – אייל לאהרוני. מה זה אומר בעצם?

"אה, אתה לא סיני?" – מיכל לאהרוני". הכל תלוי מאיפה מגיע הראמן

"בא לי להצליח" – לירון. אוי, לא נורא      

tvbee בפייסבוק