באחד ממעברוני הפרסומות בעונה הנוכחית של "מאסטר שף" (חצי הגמר ישודר ברביעי ב- 21:00, קשת 12) , חוזר בלי סוף המשפט "פעם אחר פעם". אני לא ממש זוכר איזו פרסומת זו ולאיזה מוצר מתכוונים שם, אבל זה לחלוטין מרגיש כמו המשפט שיכול לסכם את כל העונה הזאת רגע לפני חצי הגמר שייערך ברביעי: פעם אחר פעם עמיחי. פעם אחר פעם עמיחי מוכיח שהוא החלום של כל מאסטר – לחלוטין שני קילומטר מעל כל היתר. זה קרה אתמול – עם המחווה למאיר אדוני, וזה קרה גם שלשום - כשיצר את הקיגל המופלא בעולם. פייר, מי היה מאמין שיגיע היום ואני אתאר קיגל כדבר מופלא? ויסלחו לי חבריי לקו 82 לבני ברק.

אבל לפני שנגיע לעמיחי ומאיר אדוני, בואו ניפרד לשלום מבר פינס, מי שלדעתי הפתיעה אפילו את עצמה כשהגיעה לשמינית הגמר וסיימה במקום השישי של העונה השביעית. תראו, אני חלילה לא מערער על כשרונה של בר, מי שהפכה תוך רגע לאחת המתמודדות הכי אהובות עליי בעונה, אבל בכל זאת, צריך להגיד את זה: מדובר בבשלנית ביתית ברמה גבוהה, אבל לא בטוח שהיא קורצה מהחומר ממנו עשויים אלו שהפכו למאסטר שף בכל העונות הקודמות; קשה יהיה להשוות אותה לנוף, אין דרך שהיא יכולה לשבת באותה סקאלה עם טום ותום, ובגדול – לסיים במקום השישי מבחינת בר זה הישג מדהים. לא פחות.

השופטים טועמים את המנות של בר (צילום: מתוך "מאסטר שף 7", שידורי קשת)
קיבלה את הליטוף - בר פינס | צילום: מתוך "מאסטר שף 7", שידורי קשת

עמיחי השאיר את הקופסא בבית

משימת חומרי הגלם וחומרי הפרימיום בפרק ששודר במוצאי שבת הייתה אחת המשימות המסקרנות של העונה. בטח כשאתה נאלץ לעשות פלאים מקרפיון וקורקבנים. כי בואו, מדובר בשני חומרי גלם שמככבים במטבחים של כולנו, אבל לא בכאלה שהייתם מצפים להזיל ריר מולם. מדובר בחומרי גלם פשוטים, "מנחמים" וממלאים חוסרים – אבל לא כאלה שאמורים לייצג מטבח עילי. ובכל זאת – תראו מה אדי, יהודה ועמיחי עשו שם: כבר כשפנה לשלב הפילוט, אדי גרם לקרפיון להפוך לדג זהב – זה נראה טוב, וציפוי הפנקו והצלילה בשמן העמוק רק הפכו את המנה שלו לכזו שאי אפשר לסרב לה. אותו דבר קרה עם יהודה: אני לא מכיר הרבה אנשים שאוהבים קורקבנים, אבל מכיר מספיק אנשים שהיו שמחים לצלול עם חלה טרייה למחבת הקורקבנים האדומה של יהודה. ועמיחי? אתם ראיתם מה הוא עשה שם? אם הייתם מקבלים את העוגה הזאת מתרשמים מיופייה ונוגסים בה בעיניים עצומות הייתם משערים שחומר הגלם המוביל שם הוא אטריות ביצים? בחיים לא. עמיחי שוב יצא מחוץ לקופסא למרות שלדעתי הוא בכלל השאיר את הקופסא הזאת בבית עוד לפני האודישן הראשון. כמה מקוריות באדם אחד? מדהים. עמיחי, למעשה אימץ את המשפט האיקוני מ"מבצע של סבתא": "אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט מגביר קצב". הוא לא עוצר הבחור הזה. וזה כל פעם שומט לסתות מחדש.

הפרידה מבר פינס הגיעה אחרי מרק העדשים הכתומות שלה שנראה הכל חוץ מ... ובכן, מרק ועדשים כתומות. אין לי ספק שמדובר במנה שהייתי שמח לקבל בכל יום חורפי, אבל לא כזו שהייתי רוצה לשפוט ברבע הגמר של "מאסטר שף". חיים ביטל את המרק מיד ועוד ניסה להחמיא לסלט העדשים השחורות שהצטרפו בחלק הפרימיום של הפרק. בשלב הזה אני מניח שבר עוד חשבה שיש לה סיכוי - אבל אז הגיע ישראל אהרוני. תראו, בשני הפרקים האחרונים בלטו יותר מאי פעם הכנות ו"החיתוך" של אהרוני. הוא יכול להקשיב לשאר השופטים מנסים לרכך את הביקורת כלפי מנות המתמודדים, לחייך ולשחק עם הצמה, אבל אז כשמגיע תורו הוא לא מתחשב בכלום; לא במי ובמה שמולו, ובטח שלא במה שאמרו לפניו. הוא מעיר, הוא חותך, הוא קובע, הוא אחד ויחיד. וכמובן, כמו תמיד אצל אהרוני – הכל בנועם ובצורה סופר מלטפת. הליטוף הזה של אהרוני היה זה שנפרד לשלום מבר, וזה בסדר גמור. מישהו היה צריך לעשות את זה.

השופטים טועמים את המנות של עמיחי (צילום: מתוך "מאסטר שף 7", שידורי קשת)
התחיל הכי מהר שלו - עמיחי | צילום: מתוך "מאסטר שף 7", שידורי קשת

אדוני צבאות

36 מרכיבים מכיל הקינוח של מאיר אדוני שחמשת הגדולים שנשארו היו צריכים לשחזר. מטורף לא? עזבו רגע את הצלחות, הצבעים, והדרך לשם – 36 מרכיבים ו-4.5 שעות עבודה על מנת קינוח? מה קרה? למה לא להסתפק בקסטה של בן אנד ג'ריס או מילקי? וואו, אני בעצמי חטפתי התקף חרדה קל כשהבנתי את גודל המשימה, ובעיקר חיכיתי לראות איך ויקטוריה תגיב – בכל זאת, לא מדובר במתמודדת הכי יציבה באולפן, ובדיוק כמו שצפיתי, באמצע הדרך הגיע המשבר הקבוע שלה. זה מאוד קל לראות על ויקטוריה מתי יושב עליה משהו - צריך פשוט להסתכל לה על הפנים בלי שהיא תוציא מילה; כשהיא שמחה כל האולפן באוויר וכשהיא במשבר אתה שוכח בקלות שהאישה הזו חייכה פעם. ההדחה שלה הייתה אחת ההדחות הכי צפויות של העונה, בטח כשאתה מביט סביבה ורואה מי נשאר לעמוד מולה. בהתחלה עוד חשבתי שאלי יהוידע יהיה זה שיעזוב, אבל מה הסיכוי שהמתנחל מעמונה יילך בספיישל ירושלים? בערך כמו הסיכוי ששגרירות ארה"ב תיפתח שם בעוד 90 יום. וכך, בלי יותר מדי הפתעות, נפרדנו מוויקטוריה ונשארנו עם ארבעה מתמודדים. כולם גברים. קצת מבאס.

אבל עזבו רגע מתמודדים, רבע גמר ועבודה על קינוח שנראית כמו קורס רוקחים או המעבדה של פבלו אסקובר - בואו נדבר רגע על מאיר אדוני. אני חושב שהדבר הכי טוב שקרה בעונה החדשה של "בייק אוף" הייתה האופציה להביא את אדוני לפרק מיוחד של "מאסטר שף". אתם ראיתם את זה? השף הנהדר הזה מתאים לפורמט כמו כפפה ליד. בדיוק כמו התחושות שליוו אותי בפרק הראשון של אהרוני, כשגם אז הרגשתי שמדובר בליהוק הכי טבעי אי פעם, גם כאן זה הרגיש כאילו מאיר אדוני והפורמט הזה הולכים יחד כבר שנים ומדובר בביקור הקבוע והשנתי שלו. עם כל הכבוד ל"משחקי השף", דמות כמו של אדוני מתכתבת הרבה יותר עם פורמט פמיליארי כמו מאסטר שף. רבאק! גם כאן הוא הזיל דמעה (וגם אני, יחד עם יהוידע, מודה). מאסטר היא תכנית שהרגש בה הוא חלק לא פחות חשוב מהאוכל, ומאיר אדוני? זה בערך אותו דבר: 50% רגש ו-50% אוכל. איזה ביקור מרענן.

בכלל, לראות את מאיר וחיים מסתובבים בין המתמודדים, מחלקים עצות ומדברים ביניהם היה "מיינד בלואוינג". יודעים מה? זה אפילו הרגיש קצת כמו המשימה במוצאי שבת של חומרי הגלם מול מרכיבי הפרימיום; חיים כהן – אחד מחומרי הגלם הכי בסיסיים של המטבח הישראלי מארח את מאיר אדוני – ללא ספק אגף הפרימיום של הקולינריה הישראלית העכשווית. כמו אבא ובן, כמו מדריך וחניך. יש כאלה שאומרים שלפחות טלוויזיונית, מאיר אדוני הוא היורש של חיים כהן וזה פחות או יותר אותו הסרט בשינוי אדרת. יודעים מה? אני האחרון שאתווכח איתם. אגב, עוד משהו שלא מעט אנשים אומרים הוא שעמיחי יהיה זה שצפוי לקחת את העונה הזאת ודי בהליכה. יודעים מה 2? גם איתם די קשה לי להתווכח.

פחמימות:

"מה אתה לא מבין במה שאני אומר?" – אייל. אתה באמת שואל?

"לא חשבתי בחיים שלי שאני אעבוד עם משקל" – אדי. ברוך הבא ל"מאסטר שף" חבוב

"הם יקבלו ממני מרק של מאסטר שף" – בר. פחות, ברבור, פחות

"איך אני אוהבת את העבודה שלי" – מיכל. ברור, עם מתמודד כמו עמיחי

"אתה צריך תקרת זכוכית כדי לשבור אותה" – עמיחי. אל תניח את הפטיש לעולם