אתם יכולים לדבר על אוכל, על שילובים מפתיעים, על עונה עם מתמודדים מעולים, על הכישרון של עמיחי, המופע המופרע של אייל שני בפרק המנטורים או על כמה טוב שאהרוני איתנו. על הכל אפשר לדבר ולכתוב לא מעט. אבל אני, ברשותכם, רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לדבר על בר אילון, זו שידועה גם בתור שמעון, ומי שכבר בשלב האודישנים הפכה למתמודדת הכי מסקרנת של העונה ואז החליטה לעשות את מעשה ה"יובל דיין", לתלות את הסינר הלבן ולפרוש בשיא. ללכת הביתה אחרי שהעמידה לאהרוני את הגבות מעצבים. כמה חבל.

פייר? אני לא מאמין שעשית לנו את זה בר. לירון לא מאמינה שעשית את זה, איציק עדיין מתקשה לעכל שהחלטת ללכת על דעת עצמך שבוע אחרי שהודח והוא בכלל היה יכול להישאר, וכנראה שזה בעיקר אייל, מי שבשלל עסקיו נוטה להעסיק אנשים בעלי אותה רוח ואווירה כמוך שכנראה לא מאמין שהלכת לו. אין לי ספק שהוא בנה עלייך לתפוס את המושכות באחד המזנונים שלו. האמת היא שכנראה לפני הכל הוא האמין וקיווה שתיקחי את העונה הזאת, אבל אם לא, אין לי ספק שהוא היה מייעד אותך לפתיחת סניף של המזנון בפלורנטין, כי בואי – את מתאימה לזה כמו שמדרכה שבורה מתאימה לדרום תל אביב.

ואולי לא. אולי את באמת לא מתאימה לשום מסגרת בשלב הזה של החיים שלך, וזה די חבל שהחלטת להבין את זה בשיא העונה, כשלא מעט אנשים בבית כבר נקשרו אלייך, חיכו לראות איך תבריקי בכל שבוע וכבר תפסו כורסא נוחה בתוך המוח המשוגע והמשגע הזה שלך. ברור לי שזו בחירה שלך ואין לנו אלא לכבד אותה, לקוות שתלמדי לא מעט בטיול הזה שלך למרוקו ואלג'יר, לחכות שתחזרי, תעברי בין קורס פיסול לצילום, ואז תביני שבישול הוא באמת מה שההוא שם למעלה כתב לך בספר הגורל. את חייבת לחזור לבשל לאנשים בר – אני בטוח שיחד איתי עוד לא מעט אנשים נשארו די בשוק מהבחירה שלך ללכת, אבל אז נופפו לשלום, שיחררו, ורשמו לעצמם ב-Notes לעקוב אחרייך בעתיד, ולראות אם יגיע היום בו תחזרי לעמוד מעל סירים ומחבתות כדי להכין להם אוכל. הפעם בתשלום. הפעם בלי מצלמות והדחות. אני מבטיח לך בר, שאם אי פעם תחזרי, לבייק אוף או לסתם סרוויס בכל מסעדה בארץ, אני אהיה הראשון שיבוא בריצה לראות מה הכנת.

בר איילון מרגיזה את אהרוני (צילום: מתוך "מאסטר שף 7", קשת 12)
למה לא הקשבת לו? למה הקשבת לעצמך? | צילום: מתוך "מאסטר שף 7", קשת 12

אה כן, היה לנו גם אוכל. ואיזה אוכל. משימת המנטורים היא לגמרי המשימה לה אני מחכה כל עונה בדיוק כמו המנטורים עצמם. הרגע הזה בו שלושת השופטים מסירים את הבגדים הנקיים וחולצים את הנעליים הנוחות הוא רגע נהדר. הרגע בו הם עולים על חולצות השף ומתחילים להזיע בעצמם, הוא הרגע בו אנחנו נזכרים מי אלה בעצם אייל שני, חיים כהן וישראל אהרוני. איזה שלושה שפים מופלאים צמחו להם כאן אחרי 70 שנות ישראל ואיזה תרבות קולינרית מופלאה התפתחה כאן במדינה הקטנה שלנו. קולינריה שבימים אלה משגעת בלוטות טעם מעבר לים, אבל התחילה בימי שישי בערוץ הראשון, במסעדות גדולות וקטנות בירושלים ותל אביב, וכן – גם במשימות המנטורים השונות ב"מאסטר שף".

זה התחיל עם העוף בלדר של אהרוני, מנה שאם הייתי מקבל לשולחן בערב שבת הייתי מחבק ובחיים לא חושב שהיא יצאה תחת ידיו של אחד השפים הכי מוערכים במדינה; הייתה בה פשטות, היה בה חום של אמא, היא הייתה שילוב של בישול עילי ומטבח ביתי. בקיצור, אפשר עוד קצת מהמיץ הכתום עמוק הזה שטפטפת על העופות? כנראה שלא, כי את כל מה שנשאר לקח אייל למנת ה"צ'יקן שפכטל" שלו. איזה מנה מופרעת! רק ראש כמו של אייל (ואולי גם הראש של בר) יכול לחשוב על ריסוק מוחלט של עוף, ואז שיטוח שלו כדי ליצור שטיחון עוף טחון שנכנס לסנדוויץ' שמוצאים בדרך כלל רק בתחרויות אוכל הזויות בדרום ארה"ב. ח-ג-י-ג-ה. הספיחה של חיים, ובכן, הייתה הספיחה של חיים. זו בדיוק התמונה שמייצגת את אותם ימי שישי בערוץ הראשון. הסיבה שבגללה התאהבתי באוכל ותכניות בישול עוד לפני שצמח לי שפם.

השופטים טועמים את המנה של עמיחי (צילום: מתוך "מאסטר שף 7", קשת 12)
כדאי שתצפה לטלפון מכל גני הילדים בישראל. עמיחי | צילום: מתוך "מאסטר שף 7", קשת 12

תחת העיניים הבוחנות ושלל העצות של השופטים היו לנו עוד כמה מתמודדים בולטים בפרק המנטורים; הראשון, כמובן, עמיחי. עוד הברקה נהדרת, שוב פעם עם חומר גלם שהוא בכלל לא אוכל, והפעם גם לא היה שם תחכום יוצא דופן או קפיצה מעל הפופיק. זה היה פשוט. פשוט וטוב. שניצל ממולא בפירה ושלושה רטבים שהיו יכולים להישאר במזווה במצבם הגולמי. מישהו צריך יותר משניצל ופירה? כנראה שלא. ואין לי ספק שלא מעט הורים ברחבי הארץ הולכים לאמץ את המנה הזאת בחום ולזכות לכמה שעות של שקט מילדים צועקים – כי ילד שמקבל את השניצל של עמיחי הוא ילד מאושר. יודעים מה? כל אדם שיקבל את השניצל הממולא של עמיחי הוא אדם מאושר. מישהו כאן עלה שוב על הסוס ונראה שנקודת העצירה הבאה שלו תהיה רק בסוף אירוע הגמר.

ובסוף נפרדנו מנדיה. אני מודה שעד לרגע האחרון בפרק אתמול באמת שלא היה לי מושג מי יעזוב. זה היה קרב קשה, קרב מלא פחמימות מופלאות שהוציא את המיטב מארבעת המתמודדים; המאפים המלוחים של יהודה ויהוידע היו מהממים – בדיוק מסוג המאכלים שפותחים רק בשבילם דוכן במקום לא ידוע בארץ והמוני אנשים עומדים בתור. הבורקסים של בר פינס נראו לא רע בכלל, והפיצה של נדיה, ובכן, ברגע שהיא יצאה מהתנור היא הרגישה כמו כרטיס החזרה שלה הביתה. וכך אכן היה – אחרי דקות ארוכות של מתח, השופטים החליטו בסופו של דבר לשלוח את נדיה לביתה, ונתנו לבר פינס שבוע נוסף בנבחרת. מבאס? תלוי את מי אתם שואלים, כי מבחינת ייצוג ראוי של המטבח הערבי תמיד יהיה לנו את יהוידע. המתנחל מעמונה. מי היה מאמין.

פחמימות:

"אני עף על העוף" – יהוידע. זה קצת "לימון מוסיף המון" לא?

"בוא נעזור אחד לשנייה" – בר אילון לאהרוני. הלוואי והיית נותנת לו לעזור לך

"אלוהים נתן לך נשיקה בתוך הלשון" – ויקטוריה לאדי. רומנטיקה טעימה

 "זה עשה לי פודגזמה רצינית" – עמיחי. זה בערך מה שאתה עושה לנו כל שבוע חבוב

"אני מבין עוף דרך הכנף שלו" – אייל. אז אל תעוף גוזל אה?

"איך הייתי מת לבוא לפתוח איתך ביד עכשיו" – אייל ליהודה. רגע, מה?

tvbee בפייסבוק