לפני בערך ארבעה חודשים, כשהעונה השביעית של "מאסטר שף" יצאה לדרך (ואיתה הטור הזה), התלבטתי רבות מה יהיה אופי הטור - האם אתייחס יותר לאוכל? האם אתמקד באנשים? האם בשופטים? האם לזה ש"בייק אוף" עלתה אחרי חצי עונה תהיה השפעה על הספירה הקלורית שלי? רבות שאלות בראש איש, ולבסוף אני חושב שהתשובה ברורה: האוכל מדהים, אבל האנשים לא פחות, ומטור לטור שמתי לב שמי ששק התבלינים בידיו חשוב כנראה קצת יותר מהאוכל שהוא מגיש - קודם כל האנשים, ואז הטעמים. למה אני מתעכב על הסוגיה הזאת אתם שואלים? כי היום בחרתי לכתוב לארבעה - ארבעה מתמודדים שמסמלים יותר מכל את סוף השבוע הארוך שעבר על "מאסטר שף".

סיון

פייר? כמה התרגשתי שחזרת. הייתי בטוח שאת הולכת לרוץ עד הסוף. הספקתי לשכוח את התכונות שגרמו לך לעזוב (כי לבשל את מבשלת יופי, אין אפס), ואמרתי לעצמי שאם יש מישהי שכנראה תיתן פייט לעמיחי (עוד נגיע אליו כמובן) עד סוף העונה - זאת את. אז חשבתי. לא יודע, נראה שלא באמת היה בא לך סיון. כבר עם תחילת המשימה הראשונה שלך מאז שחזרת, משימת הארוחה הישראלית בפרק של מוצ"ש, התחלת ברגל שמאל; ננעלת, התבאסת על המשימה הקבוצתית, ובלבלת את כל חברייך לקבוצה עד שהחלטת ללכת על פאי הסלמון וקרם הבטטה, שגם הוא לבסוף נכשל בענק. לא טוב. לא טובה. וכך, יחד עם קבוצתך עברת למשימת ההדחה וגם שם כשלת ברגע האמת. להוציא עוגיות הולנדיות מוכנות? להגיש חטיף כמו שהגשת? פחות עבד, וזה כאב. באמת. כאב לי שהלכת רגע אחרי שבאת. אבל עוד יותר כאב לי לדעת שהיו מתמודדים שהודחו העונה והיו יכולים לחזור ולהבריק יותר ממך. את יודעת מה, אפילו לא להבריק - פשוט לרצות קצת יותר. חבל.

הקבוצות נסגרות על המנות העיקריות  (צילום: מתוך "מאסטר שף" עונה 7, שידורי קשת)
כמה התרגשנו, ככה התאכזבנו. סיון עמר | צילום: מתוך "מאסטר שף" עונה 7, שידורי קשת

מוזנא

הדחת הבזק של מוזנא, שהגיעה אתמול דקות אחרי הדחתה של סיון, בכלל חצתה לי את הלב לכמה חלקים לא שווים. מי שעוקב אחרי הטור יודע כמה הערכתי את עבודתה, כמה האישיות שלה כבשה אותי, ובעיקר איזה יופי היא עובדת תחת לחץ. היה תענוג לראות אותה מקשיבה לאחרים בצניעות כובשת, אבל גם יודעת לתת את העצה או החיבוק שהיו כובשים לא פחות. זה התחיל רע מבחינתה - עם נפילה במשימת השוקולד של איקה כהן. "ממתק של רופא שיניים" כינה אחד השופטים את עוגיית המרציפן שהיא הגישה, וכנראה שאין תיאור יותר מעליב מזה לחטיף שוקולד. איכשהו היא שרדה את המשימה, אבל לא הספיקה לחגוג וניגשה לראות מי יכין טבולה כרובית טוב יותר - היא או עמיחי? משימת הירק הנא הוציאה מהרבה מתמודדים את המיטב (רביולי סלק זה החיים יא יהודה), אבל הכשילה דווקא את מוזנא. מי שחיה בריא, אוכלת טוב, ואמורה להבריק בגזרת הפירות והירקות. גם כאן - לא קרה. ואז היא הלכה לי, הלכה מוזנא. אני כנראה אחלום בלילות הקרובים על גלגלי הצלה, ואז אתעורר לגלות שעמיחי הכין מהם מנה משוגעת.

מוזנא בשארה (צילום: אבישי פינקלשטיין)
מלכת האוכל הבריא ויתרה על הכס. מוזנא בשארה | צילום: אבישי פינקלשטיין

עמיחי

מה נשמע יא שד מוכשר? לפני הכל אני חייב להגיד לך שזה היה תענוג לראות אותך נכשל במשימת ה-70. ברור שלא שמחתי או חגגתי את הכישלון - אבל זה הראה לי סוף סוף צד שלא ראינו בך עד עכשיו - התעצבנת, עמדת על שלך גם אם זה לא היה נכון, הבנת מה קורה כשזה לא עובד לפעמים והמחמאות נשארות אצל אדם אחר. אבל לשחקן נשמה מוכשר שכמוך חייב להיות גם קצת מזל. והמזל שלך היה שניצלת ממשימת ההדחה בזכות יהודה ובר למרות מנה שבאמת נכשלה בגדול - כן, למרות מחמאות המרווה של השופטים. ואז ביקשו ממך להכין משהו נא, לא דג ולא בשר - משהו נא מירקות או פירות. אי אפשר היה לפספס את החיוך שעלה על פנייך כשהבנת את המשימה והיה ברור שאתה הולך לככב. כשהתברר שאתה מכין פחות או יותר את אותה מנה כמו מוזנא, הסיפור הפך למעניין עוד יותר. ועדיין - היה לי ברור שאתה הולך לתקוף את זה אחרת. וכך היה. עוד מנה לפנתיאון, עוד מנה שאייל שני שם עליה עין, עוד מנה שראויה להיכלל בספר המתכונים של סוף העונה. ספר שצריך להכיל פרק שלם שמוקדש רק לך. 

השופטים טועמים את המנה של עמיחי (צילום: מתוך "מאסטר שף 7", קשת12)
הרוויח פרק שלם על שמו. עמיחי שרפשטיין | צילום: מתוך "מאסטר שף 7", קשת12

אדי

אחד הדברים שאני הכי אוהב באדי זה רגעי ההסבר שלו בין סיר למחבת. כשהלהבות דולקות והוא מתרפק על טעמי הילדות שהוא מבין לאולפן. יש משהו באדי כשהוא מדבר על אוכל שמזכיר אוהד שרוף שמדבר על הקבוצה שלו; ערימות של התלהבות, ביטחון עצמי והמון מושגים מעולם התעופה. אה, וזה תמיד עם חיוך. לא משנה על מה אדי מדבר או מה הוא מבשל - זה תמיד עם חיוך. שלוש מנות הכין אדי מאז הפרק בשבת - כולל שתי משימות הדחה. האם ניכר עליו הלחץ? בדיוק ההפך. אדי זה פלייאוף עליון, חומרים של גמר, "תנו לאדי להניף את הגביע" הייתי שר לו אם הייתה לי גישה למרפסת. מנה אחרי מנה - אדי הפך לסוג של עמיחי - מבריק, שונה, מקורי וכנראה גם טעים. ממש טעים. במשימת השוקולד הוא זרח מעל כולם עם ממתק שנראה כמו פרסומת ל"שוויצריה הקטנה" (פרמזן ושוקולד. לא פחות מנפלא), ובמשימת ההדחה אתמול הוא בחר בכוסברה כחומר גלם מוביל. האם זה הצליח לו? ברור! "חכה, אתה תרגיש את זה, זה יגיע" אמר אייל לחיים כשהאחרון לא ממש הבין מתי הוא אמור להרגיש את נפלאות הכוסברה. ואני אומר: חכו, תרגישו את זה, זה יגיע - אדי יהיה בגמר. אין שום אפשרות אחרת.

פחמימות:   

"אני לא פורחת במשימות קבוצתיות" - סיון. אולי לא היית צריכה לענות לטלפון הזה

"כל גבר שנלחם בחציל - נפל" - אדי. בוא נראה אותך אומר את זה לעובד מהסביח

"זה כמו לאכול סיפון של נושאת מטוסים" - אייל. כבר יומיים אני מנסה להבין מה זה אומר

"הפטריות מדברות אליי" - יהוידע. אכלת אחת יותר מדי, חבר, אחת יותר מדי

"הוא יוצר גדול של אוכל" - אייל על עמיחי. מתי הוא מתארח אצל עומר אדם בנוקיה?