"סיפורה של שפחה" נכנסה העונה לטריטוריה בעייתית: עלילת הספר מאחוריה, והסוף - לא ידוע. לא מעט סדרות נופלות בפח הזה, בעיקר אלה שיש להן סוף בלתי נמנע. הספר מסתיים בסוף בסגנון החתול של שרדינגר, כשג'ון ספק נמלטת ספק נלקחת אל מותה. אנחנו לא יודעים מה עולה בגורלה, וגם לא מה עולה בגורל האנושות. אבל הסדרה, ברגע שלקחה על עצמה להמשיך את המסע של ג'ון ובכלל של גלעד הלאה, לקחה על עצמה מעין התחייבות - הצופים מצפים לרגע של זיכוך ולמפלה של שלטון גלעד איפשהו שם באופק. הבעיה? לא ברור מתי הסוף הזה יגיע ובדרך צריך למלא אותו. ואיך עוד ניתן למלא אותו מאשר בזוועות?
אפשר רק לקוות ש"שפחה" לא תחזור על הטעות המפורסמת של "אבודים" ותדע לפרוש בזמן, אבל כרגע נדמה שהעלילה שלה לא מתקדמת לעבר פתרון, אלא רק מעמיסה עוד ועוד זוועות שירדפו אותנו בעונות הבאות, ואנחנו רק נתחנן שזה כבר יגמר.
הפעם, הקורבנות הם אייזק ועדן. עם כל הכבוד לדגדגן של אמילי, זצ"ל, עדן היא הקורבן הטרגי ביותר של גלעד. היא גדלה לתוך העולם הזה עם הבטחה - היא תקדיש את חייה לאלוהים ולרצונות שלו, ובתמורה תקבל אהבה, משפחה ואת הסיפוק שבהבאת ילד לעולם. היא אמנם דתיה, אבל היא גם רומנטיקנית, ושני אלה חיים אצלה זה לצד זה. בעולם אחר יש סיכוי שהיא אפילו הייתה תומכת בנישואים חד מיניים. אבל עדן מגלה שבעולם בו היא חיה, אלוהים - כפי שהיא תופסת אותו - לא באמת מנהל את העניינים, אלא אנשים, ואהבה היא ערך לא רלוונטי עבורם. עדן מעדיפה ללכת עד הסוף עם האמונה שלה באהבה מאשר להמשיך להתקיים בעולם בו מימושה הוא פשע. היא צודקת, כמובן, ובכל זאת היה קשה מנשוא לראות אותה צוללת את מותה. רק תשאלו את סרינה.
ובאמת, האירוע הזה מטלטל שוב את סרינה. אחרי שכבר פתחה את לבה אל ג'ון בזמן שעבדו יחדיו ואז חזרה לעמדה הקשיחה של אשת המפקד האדוקה, היא כאילו שומעת בעצתה של ג'ון לעדן. "במקום הזה, נאחזים באהבה איפה שרק ניתן למצוא אותה", אומרת ג'ון לעדן, וסרינה מיישמת. היא נאחזת באמפתיה של ג'ון ונזכרת שהיא הראתה יותר אדיבות כלפיה מאשר בעלה, ונותנת לה להניק את בתן המשותפת. והרי על כך מבוססת הסדרה כולה - המאבק התמידי בין אהבה לכוח.
אצל פרד המאבק הזה לא מתקיים. הוא בחר בכוח ממזמן. באחד הרגעים המצמררים בפרק, הוא שואל את ג'ון "זו כל התודה שאני מקבל?", לאחר שהוא מזכיר לה שהוא יזם את הפגישה שלה עם האנה, הדבר היחיד שהיא רצתה. אם חשבנו לשנייה שהוא עשה את זה מתוך חמלה, הוא מבהיר כאן שהוא פשוט רצה שג'ון תהיה חייבת לו טובה, והוא הגיע לגבות אותה. הוא כמובן מתכוון לסקס, אבל ג'ון מנצלת את העובדה שסקס ביניהם הוא למעשה חטא בגלעד ומזכירה לו שגם לכוח שלו יש גבולות. "אנחנו יכולים לשחק 'שבץ נא' בהזדמנות", היא עונה לו ונראה שהאופציה לסרב לגבר מזכירה לה מעט את החופש שהיה לה לפני גלעד.
אבל מה שמעניין יותר בסצנה הזו הוא שנדמה שפרד, לא אדם טיפש סך הכל, מאמין שג'ון באמת ובתמים מעוניינת לשכב איתו. זו דוגמה מעולה לאיך כוח יכול לעוות מחשבה. למרות שרוב עלילת "סיפורה של שפחה" רחוקה בפועל מהחיים המערביים שלנו, פה ושם היא מספקת הצצה לדפוסי מחשבה ונורמות שקיימות גם היום. למשל - גברים שמספרים לעצמם שהנשים שהם כופים את עצמם עליהן רוצות אותם באמת, ופשוט משחקות איתם משחק. אין לא רוצה, יש רק "קשה להשגה", אין לא רוצה, יש רק "למה את מתכוונת כשאת אומרת לא?". זה לא בהכרח מגיע מרוע, אלא משנים של שטיפת מוח בנוגע לאיך נשים רוצות להיות מחוזרות - בכוח ואגרסיביות.
בעוד פרד הופך לדמות נלעגת יותר ויותר וכמעט מיותרת, גבר חדש נכנס לתמונה - המפקד לורנס המסתורי שמסכים להכניס אל ביתו את אמילי, השפחה הסוררת. אנחנו לומדים שהוא האדם שתכנן את המושבות ושאשתו, מרצה לאמנות בעברה, איבדה את שפיותה נוכח העולם הזוועתי שהיא חיה בו. וזה מה ש"שפחה" עושה היטב - מביאה את הצופה לקצה גבול היכולת שלו ואז נותנת טיזר לקו עלילה חדש ומעניין, כדי להזכיר שהסבל לפעמים משתלם.
"סיפורה של שפחה" משודרת בימי חמישי ב-22:00 ב-HOT HBO