שירין פרידה: פרק 8 של "פאודה" הצליח לשבור לבבות
מסע הפרידה של שירין מדורון, ומ"פאודה" בכלל, היה אמנם קיטשי אבל הצליח גם לרגש בכנות. וגם: דיון פוליטי מורכב על זהות פלסטינית, סיום בסגנון משחקי הכס וקריאה מודרכת בסלסלת מאפים. פרק 8, ריקאפ

היה היה, לפני הרבה פרקים, נסיך. ולנסיך הייתה ממלכה יפה ואישה יפה וילדים נאים, ושקט נפשי יחסי. יום אחד נקרא הנסיך למילואים לתפוס את הפנתר הרשע ומיד נענה למשימה. המסע בממלכת הפנתר היה כמובן מסוכן מאוד ורצוף ברגעים קשים (פיצוצים, חטיפות, עניינים), ובאופן כללי הצלחתו מוטלת בספק עד היום.
אבל מה שחשוב באגדות זו האהבה - ואכן במהלך מסעותיו בממלכת הפנתר (הידועות גם כ"פאודה" העונה הראשונה) נתקל הנסיך בנסיכה יפהפייה, וחמודה בקטע אחר יעני, והשניים התאהבו. אך כיצד יממשו את אהבתם? הרי הם מגיעים ממלכות אויבות, והוא שיקר לה לגבי הזהות. שלא נדבר על העובדה שבכרך 2 היא כבר נשואה לשר המלחמה והוא גרוש (בגוד) פלוס שניים ונסיך-לוחם בעצמו.
באופן כללי נושא הזוגיות חוזר בפרק מספר פעמים, אם זה בסצינות התלושות של סטיב וענת מורנו עם התרנגול כמתנת ולנטיינס והתקף הזעם בחניית הנכים (הסצינה היחידה כמעט בפרק בה נשלף אקדח) או במפגש מלא הגעגועים של סמיר עודאללה (אח-של) ואשתו מרווה ("מה תקעת אותי לבד עם אמא שלך?!") בחנות הצעצועים.

TVbee בפייסבוק
אחרי שהוא מכשיל את נאור במבחן הקולינרי הוא מחזיר לו באותו מטבע פסיכולגי ומציף אותו בזכרונות ורגשות מהעונה הראשונה. נאור לא עומד במבחן הפלאשבק: הוא מתפוצץ על וואליד, נשרף ושורף את החקירה כולה. מפוצץ ממכות ומתפוצץ מצחוק, לוואליד נשאר עכשיו רק להחליט איזה תואר הוא הולך לעשות בכלא (הנדסה? ככתוב, לא טיפש) בכל מקרה נראה שכרגע תפקידו של ליצן הגדה באגדה הגיע לסיומו.

ובין כל הסיפורים "המשניים" האלה, מסע הפרידה משירין נמשך. לאורך הפרק אנחנו מקבלים רגעים דביקים של אהבתם המחודשת, הפורחת והמתקרבת לקיצה של הנסיך והנסיכה. הנה הם מפנטזים על אכילה משותפת של קרואסונים בפריז, והוא כבר בדיוק יודע איך היא שותה את הקפה, אחר כך הם שוב הם באותה מסעדה מיתולוגית משלשום והוא עונד לה תליון, ולסיום נוסע הזוג המלכותי אל עבר הגבול/השקיעה ומחליף מבטים נוגים.

כל הסצינות האלה הן (לא בציניות) יפות ונוגעות ובעיקר בעיקר - מלווות באווירה מותחת ודרמטית. אנחנו יודעים הרי שאל מקדסי בסביבה וכתוצאה מכך הרגשה הזו של "על סף פיצוץ" מורגשת באופן ניכר בכל רגע ורגע ממש עד הסוף המר מ"סאדה".
הסוף הזה מגיע בצורה של הפרק השני בוולוג של אל מקסדי, שאולי נעדר לאורך כל הפרק אבל דופק הופעת סיום אה-לה "משחקי הכס", שבהחלט לא תישכח. ולמרות התגובה הסופר מהירה של דורון (אם כי להביא את הנסיכה היישר אל הדרקון זה אולי לא כל כך חכם) ראשו של המלך האב נערף. אגב, אמנם זה היה רגע דרמטי ו"לא קל", אבל אני באופן אישי לא ממש הופתעתי ומאמין שגם אתם. כי הרי לא באמת חשבתם שיהיה לנו פרק אחד רגוע וחסר אקשן, נכון? ב"פאודה", גם אם תרצו - ברור שזו אגדה.