צריך להחמיא לסידני סוויני על חתונת האימים של "אופוריה"

אירועים כמו לידה, חתונה או מוות בדרך כלל נשמרים לסיום - סיום הסרט, סיום העונה, תלוי באיזה מדיום אנחנו נמצאים - אבל "אופוריה" החליטה לעשות דברים קצת אחרת: ממש כמו הספוילר הגדול ההוא באמצע העונה האחרונה של "יורשים", כך קאסי ונייט התחתנו בפרק השלישי לעונה האחרונה (כנראה) של "אופוריה". כמובן שאין מקום להשוואה בין שתי הסדרות, אבל אפשר לקחת את "יורשים" כדי להסביר מה פשר המהלך העלילתי הזה של "אופוריה". הרי כמו שהכדור ממשיך להסתובב אחרי מותו של אדם, הזוגיות ממשיכה להתקיים גם אחרי החתונה. ואם בסיפורים מסורתיים החתונה היא הסוף הטוב שאחריו אין כלום, כאן תפקידה של החתונה הוא לשחרר כאוס חדש.

אבל לפני שנדבר על הזוג שהתחתן, נדבר על האורחים שהגיעו לחתונה שלהם, כמו גם על שלל ההתרחשויות החשובות שקרו בפרק החדש (שזמין לצפייה ב-HBO מקס). נתחיל מג'ולס (האנטר שייפר), שקיבלה סוף סוף את זמן המסך שהיא ראויה לו, עם פלאשבק ששופך אור על ההיסטוריה שלה כשוגר-בייבי. אחרי כמה דייטים מתגמלים עם גברים מתחלפים, ג'ולס הכירה את אליס, מנתח פלסטי שהפך ללקוח היחיד שלה - ואם לתאר אותו במילה אחת, אפשר להשתמש ב"מפוקפק". ג'ולס עזבה את לימודי האומנות בשביל החיים האלה, ובמובן מסוים היא מוותרת על החלום שלה, אבל לבחירה הזו יש גם ממד מדכא נוסף: בסצנת הניילון הנצמד, ג'ולס משלימה את ההפיכה שלה מאומנית למוזה. היא כבר לא זו שמחזיקה במכחול, היא זו שאותה מציירים - ואין לה שליטה על האופן שבו היא תצויר.

אגב גברים מבוגרים ומפוקפקים: בחתונה ג'ולס פוגשת את קאל (אריק דיין), אבא של נייט, שניצל אותה מינית כשהייתה קטינה (ולכאורה בלי לדעת שהיא קטינה). עכשיו ג'ולס מקבלת ממנו סוג של התנצלות, אבל הנזק כבר נעשה. לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שג'ולס הבוגרת מנסה להפוך את היוצרות: את המשאב שנלקח ממנה בנעוריה היא הופכת עכשיו למקור הכוח (והכסף) שלה. היא מנסה להחזיר את המושכות לידיים שלה - אבל בפועל היא רק משחזרת את הטראומה. ודבר אחרון: אני לא חושבת שג'ולס ה"אמיתית" הייתה מגיעה לחתונה בשמלה *הזאת*, אבל הדמויות של "אופוריה" הן כבר מזמן לא בנות אדם בעלות ריבונות, אלא נתינות של היוצר סם לוינסון ושל מחלקת ההלבשה. ואם כבר מדברים על שמלות מחורפנות, אי אפשר בלי כמה מילים על מאדי (אלכסה דמי), האישה השנייה הכי מסכנה בחתונה (הראשונה היא הכלה) - שחטפה עלבונות מאם החתן, ולצערה גם עזבה את המקום בדיוק לפני שהדרמה האמיתית התחילה.

עוד אחת שעזבה באמצע: רו (זנדאיה), שנאלצה לטפל בענייני עבודה דחופים - ופספסה, למזלה, את ריקוד החתונה המחריד. כידוע, רו מצאה את עצמה באמצע הסכסוך בין לורי (מרתה קלי), הבוסית הקודמת שלה, לבין אלאמו (אדוואלה אקינואויה-אגבאג'ה), הבוס הנוכחי. החזיר שאלאמו שלח ללורי בפרק הקודם נשלח אליו בחזרה, היישר למועדון החשפנות שלו. הוא מחליט להגביר את העוצמה, ובעצת רו שולח את בישופ להרוג את פלאדין, התוכי האהוב של לורי. ובזמן שבישופ ולורי מתחרים על התואר "האדם בעל הדיבור המונוטוני ביותר בעולם", הצופים נשארים עם התהייה: האם הטיפ שנתנה רו לאלאמו משמעותו הצהרת נאמנות אותנטית, או שמדובר בסך הכל בצעד הישרדותי נוסף? וגם: מי יסבול בעקבות הריגתו של התוכי, והאם זו תהיה רו? כמו כן, צריך להתייחס גם לשיחה של רו עם פזקו - לכאורה רגע מרגש, ובפועל רגע שמעורר אי נוחות. למעשה, אולי הרגע הכי קשה בפרק. הרי כולנו יודעים שאין אף אחד בצד השני של הטלפון.

ובמעבר חד, הגיע הזמן לדבר על החתן והכלה. הפרט הבולט הראשון בחתונה של נייט (ג'ייקוב אלורדי) וקאסי (סידני סוויני) הוא כמות הפרחים. בפרקים הקודמים נייט התנגד בתוקף לסידורי פרחים ראוותניים - כי הוא לא חושב שזה נחוץ, ובעיקר כי הוא לא יכול לשלם על זה. כמובן, זה מעלה את הסברה שלפיה קאסי היא זו ששילמה על הפרחים בעזרת חשבון האונליפאנס המתפתח שלה. האם מדובר בשלמות אסתטית? כן, אבל כזו שנועדה מראש לחיים קצרים במיוחד: כמו שפרחים מתים מהר, כך יקרה ככל הנראה גם לנישואים של קאסי ונייט. אמא של קאסי אומנם ניבאה עבור בתה את העתיד העגום שצפוי לה, בנאום ה"מוטיבציה" המשונה שהיא נתנה לה בעודה מלווה אותה לחופה; אבל אף אחד - לא קאסי, לא אמא שלה ולא הצופים - היו יכולים לדמיין שהעתיד המדובר הוא העתיד הקרוב, ושזרת כרותה תהיה חלק ממנו.

בקצרה: נאז הגיע לביקור פתע בחתונה, והודיע לנייט - מול כולם, ומול קאסי - שהוא עומד להפוך לסיוט הכי גדול שלו. הרי אם נייט יכול להרשות לעצמו חתונה כל כך ראוותנית, איך זה שהוא טרם החזיר לנאז את הכסף שהוא חייב לו? זה הרגע שבו קאסי מגלה לראשונה על גודל החובות של בעלה הטרי, אבל היא לא כל כך דואגת לנייט, אלא בעיקר לסטטוס של עצמה. נייט, ברגע הזה, הוא לא אדם אהוב שנמצא בסכנה ממשית, אלא שותף שלא מילא את חלקו בעסקה: הוא אמור להיות המפרנס, והיא אמורה להיות ה-trophy wife שלו. הוא גזל ממנה את החיים הנוחים שהוא הבטיח לה, וזו סיבה טובה מספיק לשגר לו פקק שעם לתוך הפרצוף.

וגם כשנייט וקאסי מצליחים איכשהו להתפייס, הם מגיעים הביתה ומוצאים שם את נאז ואת הסיידקיק שלו, שמפוצץ את נייט במכות בזמן שנאז אוכל ארוחת ערב וקאסי צורחת ברקע. שוב, לא חוששת לחייו של נייט אלא מתאבלת על הנרטיב ההרוס של חייה: חתונה ראשונה יש רק פעם אחת, והחתונה הראשונה שלה נגמרה בעילה לגירושים. "זה כל כך לא פייר", היא בוכה, "זה ערב החתונה שלי". היא צודקת, זה לא פייר, אבל זה גם נורא מצחיק. בהקשר הזה צריך לומר שהרגעים הכי טובים (ואולי הרגעים הטובים היחידים) בעונה הזו של "אופוריה" הם הרגעים הקומיים - הפינג פונג של נייט ועוזרת הבית מהפרק הקודם, וההתמוטטות של קאסי מהפרק הנוכחי. ואומנם אני רחוקה מלהיות מעריצה של סידני סוויני, אבל אין ברירה אלא להחמיא לה על הופעת המשחק הזו.

נוסף לכל, הפרק הזה של "אופוריה" - שסובב כולו סביב חתונת האימים - הוא בעל תפקיד חשוב, שכן הוא משיק באופן סופי את הז'אנר החדש שבו מתמקמת הסדרה: כבר לא דרמת תיכון, אלא דרמת פשע. נכון, חלק מהדמויות שלה תמיד היו באזורים האלה, אבל עכשיו, עם הכניסה של קאסי ונייט לצד האפל, "אופוריה" ממש מנסחת הצהרה רשמית. אם בעבר התיכון הוא מה שאיחד בין הדמויות השונות (והצדיק את הדחיסה של כולן תחת קורת גג סיפורית אחת), עכשיו הפשע הוא שממלא את התפקיד הזה. בפרק הבא בוודאי נגלה מה קרה אחרי המעצר של רו על ידי המנהל לאכיפת הסמים, ואולי גם נשמע מה שלום הזרת האבודה של נייט.