בוויכוח בין אור ליותם, כל כך ברור מי צודק

אחרי שכבר נקשרנו לשבעת הזוגות הראשונים של "המירוץ למיליון", בשבוע שעבר הכרנו את שבעת הזוגות החדשים - ועכשיו אפשר להכריז באופן רשמי: זו לגמרי עונת היפים והצעירים. הרי אחרי ההדחה העצובה של ראובן וגלי, אזי - במילותיה של דני - הוא אכן החטיאר היחיד בקאסט. וחבל שכך. הייתי שמחה לראות לפחות מאמא אחת עושה את המירוץ (ואפילו זוג מאמות, אם אפשר) - אבל לפחות יש את הדינמיקה המושלמת של שלומי ואסף להתנחם בה.

היום הראשון של הזוגות באלבניה לא היה קל, אבל מי שצלחו אותו בצורה המרשימה ביותר הם כמובן איתי ועמרי, האחים בכתום. נדמה שאין צופה שלא התרגש מעמרי השאפתן שעושה את המירוץ עם פרוטזה, ומן הסתם גם מאיתי שתומך בו לאורך כל הדרך. לא יודעת מה אתכם, אבל אני באופן אישי התרגשתי גם מהעברית הרהוטה שלהם (איפה תמצאו עוד אנשים שאומרים "לאחר מכן" כבדרך אגב?). בכל מקרה, ומכיוון שאת הסיפור הקשה של עמרי כבר הכרתם, אני רוצה לדבר דווקא על משהו אחר: על הגישה מעוררת ההתפעלות שלו למשימות. עמרי תמיד חושב עשרה צעדים קדימה, חוזה מראש את הקאצ' האפשרי או מוודא מראש מה הטכניקה הדרושה. ובגלל שהוא ואחיו מגיעים ראשונים לכל מקום, הם גם מציבים רף גבוה למדי עבורנו הצופים (ובגדול, גורמים לשאר הזוגות להיראות לא משהו).

מי שהגיעו במקום השני לנקודת הסיום הן מיכל ונוני, החברות הטובות שרוצות לעשות לי ואן ולהראות לכל המדינה שלא כדאי להסתכל בקנקן. ובכן, נראה שבינתיים זה הולך להן לא רע בכלל. נכון, אומנם הוורודות הסתובבו 40 דקות בכיכר וחיפשו אחר כלב שלא קיים, אבל גם את הפשלה הזו הן לקחו בהומור - וכמו שהניסיון במירוץ לימד אותנו, זו יכולת חשובה (התקרבנות היא בזבוז זמן!). כבר מעכשיו אפשר להבין שמיכל ונוני יהיו טובות במשימות הפיזיות (בגלל היוגה) וכנראה גם במשימות החשיבה (בכל זאת, התחברו על בסיס עניין משותף בפסיכומטרי). אבל יש להן יתרון נוסף שאולי לא חשבתם עליו: הצבע שבו הלבישו אותן. במשימות עתידיות שידרשו גיוס של קהל, הוורוד הבוהק בוודאי ינצח צבעים כמו ירוק זית או שחור בקרב על תשומת הלב של עוברי האורח.

ואם כבר הזכרנו את הצבע השחור, זה הזמן לדון בשלומי ואסף - הזוג האהוב עליי מהקבוצה השנייה (ואולי אפילו משתי הקבוצות יחד). השחקנים כבר הספיקו להוכיח שהם ליהוק מושלם, וזה בעיקר בזכות העובדה ששניהם אנשים נורא מצחיקים (כל אחד בנפרד, ועל אחת כמה וכמה ביחד). אבל האמת, זה גם בגלל שהם סיפקו לעונה הזו של "המירוץ" משהו שהיא כבר הייתה זקוקה לו: ריב עסיסי. כן, המשבר הזוגי של השחורים במשימת הפירמידה נראה בתחילה כמו אירוע שקשה יהיה להשתקם ממנו. אבל בזכות היכולות המרשימות של אסף על השטיח המעופף (סירייסלי, מה זה הדבר הזה), הוא ושלומי הצליחו לצמצם את הפער שהם פתחו וגם לסיים את קטע המירוץ במקום השלישי והמכובד.

למקום הרביעי הגיעו דני ואזי (איש שלקח לי יותר מדי זמן להבין מה השם האמיתי שלו), והאמת שאני מופתעת. מופתעת ושמחה, יש לציין (כאמור, נוכחותם של החטיארים בעונה הזו גם ככה דלה במיוחד). האבא והבת אכן נמרחו קשות במשימה הראשונה של קטע המירוץ, אבל הם לא נתנו להתחלה הקשוחה הזו לשבור אותם (טוב, אולי קצת) - והם המשיכו להשתפר ממשימה למשימה. למרות הרדמפשן שלהם, משהו אומר לי שהזוג הסגול הם הזוג הבא שיודח מהתחרות, ואני מאוד מקווה שהתחושה הזו תתגלה כשגויה.

אם כבר צריך להיפרד מזוגות בשלב כל כך מוקדם, אז אני מעדיפה להיפרד דווקא מאמונה ונריה - לא כי יש איתם בעיה, אלא כי הם קצת פחות מעניינים משאר הזוגות. הדבר הכי מעניין לגביהם הוא שהם הילדים של חוה זינגבוים (כן, אימפריית הקוסמטיקה), וגם סיפור הגמילה של נריה מסמים שראוי לזמן מסך - אבל ב"המירוץ למיליון" אין יותר מדי מקום לחוויות קשות מהעבר. אם ב"מאסטר שף", למשל, טראומה מהסוג הזה יכולה להיתרגם למנה - כאן אין בדיוק לאן לתעל אותה (או הזדמנות לדברר אותה), כי כל מה שעושה את התוכנית הזו זה מה שקורה בכאן ובעכשיו. אבל היי, האחים התכולים עדיין איתנו - הם הגיעו הפעם למקום החמישי - ואולי בפרקים הבאים הם יעשו משהו שיגרום לי לשנות את דעתי.

הגיע הזמן לדבר על הזוג הלבן, אור ועדי - וזה לא יהיה פשוט, כי לאורך שלושת הפרקים האלה כבר הספקתי לשנות את דעתי על אור כ-62 פעמים. הנה דברים שגרמו לי לאהוב את אור: הסבלנות שלו כלפי אשתו העייפה במשימת הכדים, הצורך שלו לקבל מחמאה מנשים זרות שהחמיאו קודם לכן לאשתו, הסירוב שלו לפנות לאיש עיוור רנדומלי במשימת מאמא תרזה (כי זה באמת כל כך מביך). ועכשיו, דברים שגרמו לי להתעצבן על אור (ופה, ברשותכם, אני רוצה לפרט קצת יותר). הדבר הראשון הוא היהירות שלו בכל מה שנוגע להגעה ליעדים. בשני מקרים שונים, אור היה משוכנע שהוא מבין בדיוק לאן צריך להגיע, וזה בלי לבצע בדיקה בסיסית בנושא... וול, המקום שאליו צריך להגיע. הדבר השני, איך לא, הוא הכעס הלא פרופורציונלי של אור כלפי הזוג האדום. ניישב את הסוגיה אחת ולתמיד: אין צורך לקחת את הפרסה באופן אישי, בטח שלא בשלב הזה של התחרות. כמו שיותם הבהיר, אלה הם חוקי הפורמט - מה שנקרא, דונט הייט דה פלייר, הייט דה גיים.

לשמחתם של אור ועדי, התוכנית הזדונית של יותם ונופר להיפטר מהם (תוכנית שמעולם לא נרקמה, חשוב לומר) לא צלחה. משימת ה"לייצב" הייתה מאתגרת במיוחד עבור עורכי הדין; לא רק הכדים נשברו, אלא גם הרוח שלהם - ובמשימת בקבוקי היין, משימת מזל מובהקת, המזל לא היה לטובתם. בסופו של דבר, הלבנים הצליחו להינצל מהדחה והגיעו למקום השישי, והאדומים הגיעו למקום האחרון וסיימו את דרכם בתחרות. מפתיע? לא מאוד, אבל די מבאס בהתחשב בפוטנציאל שהיה להם (ואני חלילה לא מדברת על פוטנציאל לזכות, אלא על פוטנציאל לשעשע). עם זאת, הזמן של יותם ונופר במירוץ היה רוויי בסבל, אז אולי זה טוב שהוא היה כל כך קצר. ודבר אחרון: ההדחה שלהם סמלית באופן שאולי לא הבחנתם בו. גם בעונה הקודמת המודחים הראשונים היו הזוג האדום (זוכרים את מיכל ואלרום? גם אני לא), ככה שעכשיו הצבע הזה מקולל באופן רשמי. לא נעים.