עדי ואור התעכבו, אבל לא מהסיבה שאתם חושבים

"המירוץ למיליון" מתקרבת לסיום, ונדמה שכל הזוגות ה"חזקים" כבר הודחו לפני חצי הגמר. ובכן, זה לא ממש נכון, כי אם הזוגות שנשארו שרדו במירוץ כל כך הרבה זמן - כנראה שהם ה"חזקים" באמת. לא ככה?

בכל מקרה, רק כדי להבהיר - לחצי הגמר באורוגוואי הגיעו ארבעה זוגות חזקים; שלושה מהם צלחו אותו והבטיחו את מקומם בגמר, וזוג אחד סיים את דרכו במירוץ. וכרגיל, אם אתם עוד לא יודעים מי נשאר ומי הודח, תשמרו את הכתבה ותחזרו אחר כך - כי יהיו פה ספוילרים.

נתחיל עם אזי ודני, שהגשימו את החלום שלהם (טוב, החלום של דני), והגיעו בפעם הראשונה למקום הראשון. בתחילת היום אי אפשר היה לשער שזו תהיה התוצאה - כי אומנם דני הפציצה במשימה הראשונה, אבל אזי התקשה להתניע את המכונית. זה יצר עיכוב לא קטן, ואיך לא, גם הכניס את דני למוד ברברת בלתי נגמרת. החלק האהוב עליי היה כשדני צעקה על אבא שלה מהמושב האחורי: "טוב אבא, לא להיכנס ללחץ!!! לא להיכנס ללחץ!!!!!!!".

אבל דני אף פעם לא נכנעת. מה גם שזה היה קטע מירוץ שמבוסס ברובו על חידות, ומהסיבה הזו הוא קטע מירוץ שמתאים לה בדיוק - בתור מי שלמדה את העונות הקודמות של "המירוץ למיליון", ומוכנה, בהתאם, לכל תרחיש. ואכן, את המקום הראשון הרוויחו השניים בעיקר בזכות המשימה האחרונה, שהיא משימה שמגיעה באופן מסורתי בחצי הגמר של התוכנית. עוד מישהו שם לב לזה שדני לקחה מאבא שלה את הקרדיט על זיהוי הפחית? רק בודקת. בכל מקרה, אין ספק שהמשימה הזו היא הגורם המרכזי בסיפור ההצלחה של דני ואזי, אבל יש עוד גורם ששיחק כאן תפקיד: צרות של אחרים, ובפרט - קשיי ניווט של אחרים. נדמה שהסגולים הם היחידים שלא נקלעו להתברברות רצינית בדרכים בקטע המירוץ באורוגוואי.

מי שכן הסתבכו עם הניווטים הם טום ואלמוג, שהגיעו בסופו של דבר למקום השני. סוף טוב הכל טוב, אבל היה להם יום רע. זה התחיל מהפזיזות במשחק המכוניות, והמשיך לתסכול במשימת "שניים לטנגו" (אגב, אני בטח לא היחידה שהיו לה פלאשבקים טראומטיים למשימה הארורה ההיא בהונג קונג, שבה הזוגות היו צריכים לאתר שלט לא-בולט מתוך רכבת נוסעת). אבל החלק הכי קשה ביום של טום ואלמוג הגיע רק אחר כך. הם טעו בדרך למשימת הלאסו, ואיבדו יתרון משמעותי; וגם כשהם יצאו משם במקום סביר, הם עדיין היו טעונים רגשית מהלחץ של קודם - מה שהוביל לפיצוץ. יש לציין שזה הריב הראשון שלהם העונה.

אז מי צדק ומי טעה? ובכן, טום צדק: עדיף לנסוע לכתובת המדויקת, ולא פשוט לעיר שבה הכתובת נמצאת: זה הלקח הישיר שצריך להילמד מהטעות שהם עשו רק כמה שעות קודם לכן. אבל גם אם טום צדק, זה לא אומר שום דבר עליו או על אלמוג. כי בעצם, זה היה ריב על כלום: לא היה לו סאבטקסט, רובד עמוק יותר, שמספר משהו על היחסים שלהם - הכל נבע נטו מהמתח. המזל הוא שטום ואלמוג מצאו את המרקו שלהם בדרך יצירתית במיוחד, מה ששיפר לשניהם את מצב הרוח. משם והלאה, הכל כבר חזר להיות (כמעט) רגיל.

הגיע הזמן לדבר על עדי ואור, שהיו על הקשקש לאורך כל קטע המירוץ באורוגוואי. הם התעכבו כבר בתחילת היום, בדרך לפסל של קרלוס גרדל; למזלם, וכנגד כל הסיכויים, הם מצאו איש מקסים ודובר עברית ששלח אותם למקום הנכון. אבל זה לא עזר להם לעקוף זוגות אחרים. הם יצאו מהמשימה הזו אחרונים, וכך גם ממשימת הלאסו - המשימה הפיזית המובהקת היחידה בקטע המירוץ הזה (אנחנו רק שאלה: איפה משימות האוכל המגעיל שמאופיינות עם המירוץ הזה?).

הלבנים היו גם הזוג שהתקשה הכי הרבה במשימת האיתור של מרקו, ולתחושתי, זה לא רק עניין של מזל: זה קשור ישירות לצבע הבגדים שלהם. כתמי הבוץ ממשימת הלאסו פחות בולטים על רקע הצבע הירוק, הסגול או השחור - אבל הם מאוד בולטים על רקע הצבע הלבן. הבגדים המטונפים גרמו לאור ועדי להיראות הרבה יותר מפוקפקים ממה שהם, ואני מניחה שזו אחת הסיבות שבגללה עוברי האורח ברחו מהם בזה אחר זה. לא נעים.

עדי ואור הצליחו להינצל מהדחה, והיו הזוג השלישי והאחרון שהבטיח את מקומו בגמר; מי שסיימו את דרכם במירוץ הם שלומי ואסף, כנראה ההדחה הכי מבאסת עד עכשיו. היא מבאסת קודם כל כי מדובר באחד הזוגות האהובים עליי (ועל רבים מהצופים), אבל גם כי השחורים נתנו בראש לאורך כל קטע המירוץ. התלונות של שלומי אולי הסיחו את דעתנו מההישגים שלהם, אבל בפועל, הם יצאו מרוב המשימות במקום הראשון או השני. תראו, בשלב מסוים גם אני התעייפתי מהסיפורים על הצלע, אבל צריך לזכור שכאב לא עובר דרך המסך. סביר להניח שלא מדובר בפציעה מסוכנת (אחרת שלומי היה נאלץ לפרוש), אבל כן מדובר בפציעה מעצבנת, שהופכת כל דבר לקשה יותר. אז כן, מתבקש לקטלג את שלומי כ"קוטר" - ומצד שני, הוא קוטר שלא מוותר.

את ההוכחה הרשמית למסירות של שלומי קיבלנו במשימה האחרונה, כשעל המסך הבהבו המילים "נסו שנית", ואסף קרס לרצפה מרוב ייאוש. כולנו יודעים - אסף הוא זה שהרים את שלומי לכל אורך היום, ותכלס, בתחרות בכלל. אבל ברגע שבו אסף התעייף, מהמשימה בפרט ומתפקיד המוטיבטור בכלל, שלומי לקח פיקוד. כמו דמות מסרט, הוא התייצב בדיוק ברגע שבו הוא היה הכי נחוץ. ואומנם זה לא הציל אותו מהדחה, אבל זה הציל אותו מתדמית התבוסתן.

האמת היא שהייתה לי תחושה שהשחורים יודחו. זו הדחה מדכאת, אבל כולי תקווה ששלומי ואסף ירוויחו את המיליון שלהם בקמפיינים. מעבר לזה, צריך לציין שהם הותירו אחריהם מורשת של ממש: הם שברו סטריאוטיפים, עשו צחוקים, הגיעו שלוש פעמים למקום הראשון, סיימו בהצלחה משימת קיצור דרך - ושרדו אפילו את משימת המדרגות הנוראית ההיא. מגיע להם כל הכבוד, וכמובן, איחולי החלמה לצלע הכואבת.