1. תם עידן הוועדים
    ההדחה של גל קספרס מ"האח הגדול" (רשת 13) כבר הייתה מספיק מפתיעה בפני עצמה - היא בהחלט הייתה הימור לגמר - אבל היא הופכת למשמעותית כשמשקללים אותה עם ההדחה של רוי רייניש (דייר מהסוג שתמיד הגיע רחוק), ואפילו עם זו של מאיה גרוסמן (לטובת יובל לוי, שבאותה תקופה עוד נחבאה אל הכלים). וכשמנסים לפצח את הסיבה לכך, מתבקש לחשוב שזו פשוט גל שהמאיסה את עצמה. זה הגיוני: היא דיברה מלוכלך, התנהגה מסוכסך וגערה באחרים, או לכל הפחות קיבלה עריכה שיצרה רושם של כל הנ"ל. רק שהעניין הוא שההצבעות ב"האח", אז כמו היום, נועדו לדיירים שרוצים להשאיר, לא לאלה שרוצים להדיח. מי שמעוניין להיפטר מגל לא יכול לעשות את זה בכזאת קלות, ולכן ההדחות המוקדמות שייכות לרוב לדיירים הכי נשכחים. אז איך זה שאחת המשתתפות הבולטות של העונה בכל זאת נשלחה כל כך מהר הביתה?

    המצב הזה, שבו הצבעה נגד דורשת מאמץ גדול יותר מהצבעה בעד, מערבב מעט את התעלומה - ובעוד שאף אחד לא חשוף לנתונים הרשמיים, נשמע שאחד הגורמים לכך הוא מה שקורה בטיקטוק. אם העונה הקודמת של "האח" הייתה עונת הטיקטוק הראשונה, העונה הזאת היא העונה שבה האלגוריתם חשוב לתוכנית לא פחות מלירון ויצמן. ואם בעונה הקודמת הפיד התמלא בממים וקליפים קצרים של "פיפי חרטטנית" ו"שים לי במבה", הפעם כבר מדובר בכוח להנעת מצביעים שצריך לתת עליו את הדעת. הפיד היה מלא בסרטונים נגד גל בימים האחרונים, ולא נראה שזו תוצאה של איזושהי התאמה אישית. גם סביר שזה לא בגלל האמירות בעלות המטען הגזעני והבריוני שלה, אלא פשוט בגלל שהלכה על הראש של אברהם אקלום וסתיו קצין יקירי הצופים. נדמה שהעונה טיקטוק הוא נשק מהסוג שלא הכרנו עד עכשיו, כזה שתופס בבטחה את מקומו של צבא האמת המיתולוגי (שהסיר באופן חריג את תמיכתו בגיא איתן ועבר ליענקי גולדהבר). כי אם צבא האמת היה כמו התעשייה האווירית בפריימריז של הליכוד, כעת תם עידן הוועדים. מעתה זה הזמן של המצביעים החופשיים, שגם הם מאוד מאורגנים בדרכם. מאורגנים, מסיביים ועם חיבה מיוחדת ל"רונדלים" ו"תיק קטן".

    מה לראות?
    את "אני מזל בתולה" (אמזון פריים), קומדיה קטנה, יצירתית ואבסורדית על קוטי - נער בן 19 שמתנשא לגובה של ארבעה מטרים. עם הרבה רעיונות מקוריים וגם קצת אג'נדה, היוצר בוטס ריילי מביא למסך סדרה מוזרה ומרעננת שמן הסתם לא דומה לשום דבר שראיתם בעבר. כמו סיפור על פיל בחנות החרסינה שהיא העולם, אם הפיל הזה היה מגולם על ידי ג'ארל ג'רום הנהדר. לביקורת המלאה של מיכל ישראלי.
  2. האחר הוא עני
    מי שמחפש עכשיו סאטירה טובה על התעשייה ההוליוודית יכול למצוא אותה בשני מקומות: או בקטעים מאוד ספציפיים של "איידול" - שגם הם הולכים ומתמעטים - או ב"שני האחרים" (מקס). אז נכון, קומדיות על עולם התהילה מעולם לא תפסו פה יותר מדי (לכן הישראלים העדיפו לראות שוב את "חברים" במקום לתת צ'אנס ל"רוק 30"), אבל זה עדיין לא מצדיק את העובדה שאחת הסדרות הכי קורעות בטלוויזיה מסיימת השבוע את עונתה השלישית והאחרונה וטרם נרכשה על ידי שום גוף ישראלי. ועל רקע העדויות מחדר הכותבים והתזוזות הטריות בתעשייה האמריקאית, אלה שהפכו את HBO מקס למקס בלבד, הסיכויים שנראה עוד מבני משפחת דובק בזכות איזושהי החייאה ממש לא לטובתם. זה מצער לא רק בגלל שמדובר בקומדיה יוצאת מן הכלל, אלא גם בגלל שהפעם "שני האחרים" פילסה את דרכה למחוזות הדרמה הקומית, והתמודדה עם זה בהצלחה.

    "שני האחרים" - שמבוססת, בקצרה, על שני מילניאלים כושלים שאחיהם הצעיר הופך פתאום לדמוי ג'סטין ביבר - היא מעיין נובע של רפרנסים לתרבות פופולרית ופרודיות עליה (כשההומאז' ל"פלזנטוויל" העונה באמת שבר שיאי יופי). למעשה, היא כל כך קטנה וקטנוניות, שסביר שכל מי שהיא מיועדת לו כבר מכיר אותה וחוגג עליה. אבל העונה, בזכות ההחלטה להגיד משהו על המקום של הדמויות שלה בעולם, ועל המקום שלה עצמה, הבחירה היצירתית שנראתה תמוהה הפיחה בה רוח חיים של ממש. קארי (דרו טארבר) נאלץ להבין שההצלחה של אחרים לא באה על חשבון עצמו, ברוק (הלנה יורק) למדה שלא כולם נועדו "לעשות טוב", וראש השבט פאם (מולי שאנון) גילתה שכלוב הזהב הוא לא מקום שאפשר לברוח ממנו. היסודות האלה העלו את הקומדיה של "שני האחרים" לגבהים חדשים (מי ידע שההסתערות על הקפיטול היא מעשה ידיה של שולי? ושהיא Q?), והביאו את הסאטירה שלה גם למחוזות תרבות האינסטגרם והאקטיביזם. היא עשתה את זה ברגישות ומבלי ללכת על ביצים, איזנה בין סוריאליזם לריאליזם, והפכה למחזיקה הטרייה בתואר הכי מעצבן שיש: הסדרה הכי טובה שאתם עוד לא רואים.
    פריים אחד למזכרת
    הבית ה… מיוחד? של דוד של רז איתן מ"חתונה ממבט ראשון" (קשת 12). וזה לא כל מה שהולך שם.

  3. כבר לא על הגריל
    בהיעדר תוכן קולינרי אחר לדבר עליו כרגע - בחו"ל כבר יש את העונה החדשה של "הדוב", והיא מופתית עוד יותר מהקודמת, אם כי ייקח עוד קצת זמן עד שהיא תגיע לישראל - "ארוחה של החיים" (כאן 11) מנסה למלא את החלל. השף ענר בן רפאל-פורמן, שעד עכשיו לא השתייך לארסנל הטבחים הטלוויזיוניים, נפגש עם אורח מפורסם ומכין לו "מנות בהשראת סיפור חייו". מה זה בדיוק אומר? בעיקר הרבה נימוקים שקשה לקחת ברצינות, מעין פרודיות אקסטרים לשיפוט הציורי של "מאסטר שף". אבל האוכל נראה מעולה, וחלק גדול מהמנות לא מציע פרשנות מילולית מדי לחייהם של האורחים, אז יש על מה לדבר.

    יש על מה לדבר, ובעיקר יש עם מי. כי בן רפאל-פורמן מגיע ל"ארוחה של החיים" לא רק על תקן השף - אלא גם על תקן המראיין. הוא צריך לחשוף טפח כדי שהאורח שלו יחשוף טפחיים, והוא צריך לשמור על השיחה חיה בעודו פורס נתח בקר מדמם. ניכר שמדובר במראיין לא רע בכלל, כזה שמצליח לעורר נוחות בקרב האורחים שלו ובמקביל לגרום להם לצאת מאותו אזור נוחות מתבקש. וכשהשף הוא מספר-סיפורים שנראים כמו יצירות אומנות, ולא סתם עוד בשלן מחונן, פתאום לא מפתיע לגלות איזה חיים מורכבים עומדים מאחוריו: גבר בן 40 שהתאלמן בגיל צעיר, שף מוערך בקרב מקביליו שמעיד על עצמו כ"סוגר מסעדות סדרתי".

    את העונה הכנראה-לא-יחידה שלה, "ארוחה של החיים" בחרה לפתוח עם מאיה ורטהיימר. זוהי בחירה מצוינת לפרק בכורה - וזה לא שחסרים עוד שמות מבטיחים במורד הדרך, כמו אקי אבני, איילת שקד ופאולה רוזנברג. ואיזו מאיה ורטהיימר יוצאת משם? כזו שאפשר להזדהות איתה, שונה בתכלית ממי שנשקפת דרך הרשתות או חלק מתוכניות הטלוויזיה. אישה שניכר כי הרצון שלה להיות שווה בין שווים הוא לא דמי רצינות מילוליים, אלא דבר שבאמת מניע אותה בחיים. ובן רפאל-פורמן מנסה לתרגם את זה, בדרכו, למנות בתפריט: לפעמים זה מופשט מדי (ורטהיימר היא בייגל כי היא "גבוהה ומורמת", "חסרת מלח עם טעם שנמצא באדמה"), ולפעמים זה יותר מדי אין יור פייס (לא צריך להגיש לה כפית זהב בשביל שנבין שהיא נולדה עם אחת בפה). אולי זה בכלל הדימיון בין השף לבין אסף זמיר שהופך את הריאיון הזה לכל כך מרענן, אבל זה לא משנה. כי למרות הכל ואחרי הכל, מאיה ורטהיימר היא דמות חשובה בתרבות שלנו. וכשהיא מסבירה למה גם פציעה בתאונת דרכים הופכת במורד הדרך לפריבילגיה, "ארוחה של החיים" מנגישה אותה כמעט כמו שהיא מנגישה עוד מנה פוטוגנית. אם בארוחת גורמה רגילה נהוג לשלם לשף, פה גם הלקוחה וגם המארח יוצאים עם רווח נאה.
    בשבוע הבא
    שרון הורגן האהובה מ"קטסטרופה" ו"אחיות רעות" חוזרת בדרמה "הכל בשבילה", הפעם כשחקנית בלבד (הוט, 2.7); פרק הסיום של "איידול", שבהתאם לכאוס המתמשך סביבה נגמרת שבוע לפי התכנון המקורי (יס, הוט וסלקום, 3.7); הסיפור המוזיקלי של ג'ורג' מייקל ואנדרו רידג'לי זוכה לכבוד בסרט הדוקו "וואם!" (נטפליקס, 5.7); ובהיעדרו של מודי בר-און, שהספיק לעבוד עליה לפני מותו בטרם עת, יהודית רביץ מקריינת בקולה את הסדרה התיעודית "חילוניות" (כאן 11, 8.7).
    צילום אברהם אקלום וגל קספרס: מתוך "האח הגדול", רשת 13 / צילום "שני האחרים": מתוך "שני האחרים", מקס / צילום "חתונה ממבט ראשון": מתוך "חתונה ממבט ראשון", קשת 12