1. מי ישמור על חברי הפאנל?
    השבוע, בעוד תוכנית לפנתיאון של "פגישה עם רוני קובן" (כאן 11), המראיין הטוב בישראל היטיב לפרק את השיחה עם מיקי חיימוביץ' לשלוש תחנות שבהן בעטה בציפיות: הפרישה מהגשת החדשות, "ליל החניונים" בכנסת - ופצצת המצרר שהטילה יום אחד על ישראל כשעברה מערוץ 2 לערוץ 10. המעבר הזה הדהד השבוע, גם אם בקנה מידה קטן יותר (אך בווליום דומה), כשאילה חסון הודיעה על עזיבת חדשות 13 והצטרפות לכאן 11. אמנם אי אפשר להשוות את הצעד של חסון לזה של חיימוביץ', שהסתכנה וצנחה מרייטינג של 30% לרייטינג של 3%, אבל בהתאמה לאינפלציה הטלוויזיונית שהתחוללה מאז עדיין מדובר ברעידת אדמה. אפילו כשמתחשבים בעובדה שחסון עברה לטריטוריה בטוחה ומוכרת, אחרי עשורים ברשות השידור ועם מנכ"ל תאגיד שהלך איתה דרך ארוכה.

    קצת כמו הילדה ההיא מהפריים המפורסם ההוא, אילה חסון עוברת לתאגיד בעודה מישירה מבט למצלמה, כשמאחוריה בית בוער. עוד לא מדובר באדמה חרוכה, אבל רשת 13 נמצאת בסכנת קריסה מובהקת. שרון גל, שכמה ימים לפני חסון הודיע על מעבר לערוץ 14, היה זה שזרק את הגפרור. היא נטשה ברגע האחרון את הספינה הטובעת, זו שמצליחה להחזיק על הרגליים רק בזכות גיא לרר וכמה מותגי ריאליטי טובים, עם כל הכבוד לתמר איש שלום ורביב דרוקר שלא משנעים קהלים. מאחוריה נותרו גם "חברי הפאנל" המיתולוגיים והכה מיותרים, ואפשר רק לקוות שלא נצטרך להתמודד ברצועה החדשה עם איזו נעמה סיקולר או עוזי רבי. והרצועה המרכזית של חסון, שלפי שעה אמורה להיות בכל יום ב-19:00, היא הדבר היחיד שמוזר פה: למה שהטאלנטית הכי משלהבת של ערוץ אחד תעבור לאותה משבצת בערוץ אחר? כשהבאזז סביב ערוץ 14 ו"הפטריוטים" רק עולה ועולה, וכשהדיווחים מדברים על הכנות בתאגיד ל"פופוליטיקה" מעודכנת, חסון ראויה למשבצת מאתגרת בהרבה - אולי אפילו אחת בין החדשות לפריים טיים, שתביא לקיצור המהדורה המדשדשת של התאגיד. בהשאלה מהציטוט ההוא של חיימוביץ' מראשית המילניום, על כך ש"לדרבי חוקים משלו", השיבוץ הראשוני של חסון מאפיין שחקנית הגנה, לא התקפית. מגיע יותר מזה לאישה שכל מהותה היא להיות קפטנית.


    מה לראות?
    את "אהובתו של שודד השעונים" (יס), הדוקו החדש והלא רע בכלל של נילי טל על נעמן דילר - ובעיקר על נילי שמרת. דילר הוא האיש שעומד מאחורי השוד הגדול בתולדות המדינה, ושמרת היא האישה שלצדו שגילתה על האירוע רק שנים אחר כך (לכאורה, לכאורה). כמו בכל דוקו טוב, יש כאן גם כמה דמויות מעניינות וצבעוניות הרבה יותר מהפרשה עצמה. לביקורת המלאה.

  2. מעקב "מחוברים": השבוע השלישי
    טוב, אולי זה היה קצת יומרני לחשוב שיהיה טעם למעקב כללי אחר "מחוברים" (הוט), ובדיעבד היה עדיף לכנות אותו "מה המיקי בוגנים שלכם עשה השבוע". בזמן שאורנה בנאי העמיקה את העיסוק ביחסים עם הוריה, כולל אבא שבטעות מאחל לה בעל במקום להבין עד כמה היא מאושרת במקום שבו היא נמצאת כרגע, אמא של מיקי הראתה איך צריכה להיראות קבלה הורית לבן להט"ב - גם כשהיא מגיעה ממקומות שלא נהוג לחשוב עליהם כליברליים כל כך. אמנם לקח למיקי זמן להבשיל עם עצמו, בטח כשמפגש מקרי עם ילדים עדיין יכול להציף טראומות, אבל אי אפשר להקל ראש במפגש ששודר השבוע, ובמסגרתו הוא הגיע להרצות לנערים במרכז "מרשה" והתחיל להבין עד כמה הכוחות (האישיים והביתיים) שלו יכולים לעורר השראה. בעונה שמלאה באנשים שבאו לספק סחורה, נראה שמיקי מחוייב לפורמט הרבה יותר מכל השאר.

    והיה גם את קרן פלס, שאפילו קיבלה פרק שלם לעצמה. לא בטוח שזו הבחירה הנכונה. אמנם מתבקש להניח לרגע בצד את הצרות הרפואיות ולשרטט במשך 20 ומשהו דקות את הדרך שעברה בעיני הציבור - מביקורות על "ביטחון עצמי של מינימום אלטון ג'ון" ועד הופעה ראשונה בהיכל התרבות - אבל היא לא הצליחה לפתור את המורכבות הכי גדולה שמסתתרת שם: קצת קשה איתה, מאוד אינטנסיבי איתה, ולפעמים היא נעדרת האותנטיות שעומדת בבסיס הפורמט. ראוי לשבח את הבחירה שלה ושל התוכנית לבחון מחדש את האופן שבו היא נבחנה לראשונה, לרבות התמונה ההיא עם ביקיני הפסים, רק צריך לשכלל את זה עם איזשהם חומרים חדשים. כשקרן עומדת לעלות לבמה, והפריים כבר מרצד מרוב הפלאשים של המצלמות שמלוות אותה והנצנצים שעל הג'קט שלה, מתבקש לתהות אם נכון להביא ל"מחוברים" אישה שכל החיים שלה הם "מחוברים". אם לסכם את זה במשפט, זה מרגיש כמו אובר-חשיפה לדמות אובר-חשופה, וזה קצת מתיש.

    גיף אחד למזכרת
    קייסי זפטה פולטת את פרי הדוריאן במהלך משימת האוכל המסורתית של "הישרדות" (רשת 13).


  3. רותם נגד הרושם
    בקיץ האחרון נכבש השער של "גלריה" על ידי יצור כלאיים מוזר: מה שנראה כאילו יצא לדרך כתחקיר על נסיקתה של רותם סלע והשתלטותה על התודעה, הפך לאוסף בלתי נגמר של אנשים שעבדו לצדה והבהירו שלא נותרה ברירה חוץ מלהודות ש"אין בה פגם". התלונות הצפויות נשמעות שוב כעת, גם עליה וגם על יהודה לוי, עם עלייתה של הדרמה "גוף שלישי" (קשת 12). אנשים מתקשים להבין איך אותה אישה, מהמפורסמות והאהובות בישראל, משחקת בעלת מסעדה ב"הטבח", שוטרת ב"ירושלים", רופאה ב"בלאדי מורי", מפקדת להקה ב"עולה לראש" ועכשיו רעיה שפונה לפונדקאות - כשמקביל היא מככבת בקמפיינים עבור סכומים אדירים, מנחה שתי תוכניות ריאליטי עם אסי עזר, נבחרת ביחד איתו להוביל עוד ריאליטי עתידי ומלוהקת על ידו לסדרת ילדים שכתב. אבל "אהובה" ו"עסוקה" אין פירושם "מוערכת", ונראה שהלך הרוח הוא שהיא לוהקה לכל התפקידים האלה לא בגלל שהיא באמת טובה אלא בגלל שהיא מאוד מפורסמת.

    לרושם הזה יש כמובן שם, וקוראים לו פריבילגיה - מילה שחוזרת על עצמה לא מעט בשיח סביב סלע אפילו אם היא לא נאמרת במפורש. הפריבילגיה הזאת נוכחת כשראיון לדנה ויס הופך לדיון ציבורי על הסכומים שהיא דורשת עם החתימה על חוזים, כשפניקה הורית באמצע טיסה מומרת להתקשרות פתאומית וחריגה בין האוויר לקרקע, וגם כשסתם מתבוננים בה: היא מאוד יפה ומאוד רזה, מאוד בלונדינית ומאוד מטופחת. וכן, עשירה, הן בזכות ההישגים של עצמה והן בזכות המשפחה שנישאה לה. רק שהפריבילגיה של רותם סלע היא לא משקולת, אלא הנשק הסודי שלה. היא הייתה יכולה לדגמן לנצח, אבל בחרה ללמוד משחק (נכון, באופן פרטי במקום בבית ספר מוכר, אז מה?). היא הייתה יכולה להישאר בבית ולחיות כמו מלכה, אבל בחרה להיות אחת הנשים הכי עסוקות וחרוצות בתעשייה. היא הייתה יכולה להתחמק באלגנטיות כשהשיחה איתה הגיעה לאזורי הכסף, אבל בחרה לעמוד על הרגליים האחוריות ולהעביר מסר - שאולי קצת התפקשש בדרך - לבנות הפרטיות שלה ולבנות קטנות בכלל. וכשהטייס נענה לבקשתה לשגר מסר מיוחד למגדל הפיקוח? זו לא פריבילגיה, זו אמא מודאגת שניסתה את מזלה. כל אמא אחרת במטוס הייתה יכולה לפנות לצוות עם בקשה דומה, ואם רותם סלע היא היחידה שקיבלה יחס כזה רק בגלל שהיא רותם סלע זו ממש לא אשמתה.

    על פניו, דווקא אפשר לטעון שהמצב הזה הוא חיובי: מי היה מאמין שהבלונדינית הרזה, אהובה ככל שתהיה, תמצא את עצמה פעם אחר פעם במבחן תחת העיניים הביקורתיות ביותר בישראל? אבל הפריבילגיה של רותם סלע השחקנית, בדיוק כמו של רותם סלע המנחה, הורווחה הכי ביושר שיש: היא זו שהצילה את "בלאדי מורי" מנפילה מוחלטת לקלישאות, היא זו שענתה לכל הספקנים עם אחלה תפקיד דרמטי ואקשני ב"ירושלים", והיא זו שמוכיחה בכל שבוע מחדש עד כמה הליהוק שלה ל"גוף שלישי" נבע מכישרון, לא מתהילה. בפרק ששודר השבוע, סלע אפילו פלירטטה עם הפריבילגיה של עצמה - חן (גל מלכה) התפוצצה על אלי (סלע) בגלל שלל סוגיות קטנות ששיגעו אותה, מהניסיון לכפות עליה עזרה בתחזוקת הבית ועד התשלום במקומה על קניות בבית המרקחת. אלי לא הבינה עד הסוף את העמדה הפטרונית שהיא נמצאת בה, ומעידה קלה בלשונה פתאום גרמה לה להיראות הרבה יותר חצופה ופריבילגית משהיא בפועל. אי אפשר שלא לראות את נקודות הדמיון בין אלי לסלע, והמודעות העצמית הזאת (שתמיד אפיינה אותה) מראה עד כמה היא ערה לתדמית שלה ודואגת להוכיח לקהל את ההפך המוחלט. הישראלים לא מסוגלים להכיל עד הסוף את האישה שהם כל כך אוהבים לאהוב, וזו ממש לא פריבילגיה. זה אתגר, והוא קטן עליה.

    בשבוע הבא
    שנה לאחר הסטירה ההיא, כריס רוק חוזר עם "זעם סלקטיבי", מופע הסטנדאפ הראשון שמועבר בשידור חי בנטפליקס (נטפליקס, 5.3); הריאליטי "טיול לחמישה" של ערוץ הטיולים, שכבר הפך לקאלט בקרב יודעי דבר, חוזר לעונה חדשה - הפעם בתאגיד (כאן 11, כנ"ל); ורגע לפני העלייה הרשמית, הדוקו-ריאליטי "דנה קמה" על דנה אינטרנשיונל יוצא לדרך עם ספיישל ליום האישה (יס, 8.3).

    צילום אילה חסון: מתוך "אזור בחירה", רשת 13 / צילום מיקי בוגנים: מתוך "מחוברים", הוט / צילום קייסי זפטה: מתוך "הישרדות", רשת 13