"אתגר הדיונון" שייכת לפסגת הריאליטי של כל הזמנים
מי הפכה לאחת הדמויות המכעיסות בתולדות "בואו לאכול איתי"? איך "בלאדי מורי" המשיכה לאכזב גם בפרק הסיום? ומאיפה מגיעה הסיבה הכי טובה להמשיך לשלם על נטפליקס? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
-
גשר צר מאוד
כבודן של דמויות הפריפריה במקומו מונח, אבל שנה אחר שנה שבועות תל אביב של "בואו לאכול איתי" (כאן 11) מספקים כמה מהמפגשים הכי מרתקים וסוערים בה - בין אם בגלל כמות הנרשמים לאודישנים שמאפשרת בררנות, או בזכות הפסיפס האנושי הייחודי שמרכיב את העיר העברית הראשונה. הפעם היו חרדית מהדוקו-ריאליטי "בנות ברק", אומן שאפשר להתווכח על טיב היצירות שלו, המזרחית המבוגרת ההכרחית, היפסטרי.ת א-בינארי.ת - ואת לינור אברג'יל השנייה. לא הממש-מפורסמת שמשום מה הוחלט שהיא סטנדאפיסטית, אלא מקימת ארגון "טרנסיות ישראל" החצי-מפורסמת ומי שהייתה היועצת הפרלמנטרית הטרנסית הראשונה. הרקע הזה הפך אותה לדוברת עורך-דינית שוטפת, כלומר משלב לשוני עמוס בטעויות שרק מתחפש לגבוה, אך זו האחרונה בבעיות שלה.
כבר מהרגע הראשון הציגה את עצמה אברג'יל כטרנסית ימנית, תואר חריג בנוף שזו זכותה המלאה להחזיק בו - אבל די מהר התברר שגם מעבר לאנטי-פרוגרסיביות שלה, מדובר באחת מדמויות הריאליטי הכי מכעיסות שהיו פה. שוב ושוב אמרה אברג'יל לנוכחות והנוכח "את רוצה לשמוע את דעתי?", שזה בערך השם השני של הפורמט, רק שחוסר הטאקט הקבוע החמיר די מהר לכדי תוקפנות מפורשת מצדה. "מחר יבוא אדם שהחלום שלו הוא ללכת עם זנב בן הרגליים", אמרה במהלך דיון על א-בינאריות תוך הפגנת ניתוק מרתיח, ברמה שאפילו המבוגרת השמרנית נאלצה לצאת נגדה והחרדית הודתה שהיא דוסית יותר ממנה. וזו רק דוגמה אחת, אחר כך גם האחרים חטפו ממנה. כי אברג'יל לא הבינה את הקוד האנושי הקטן, זה שרלוונטי בין אם נולדת זכר או נקבה: יש לנהל ויכוחי "בואו לאכול איתי" קלאסיים כריאקציה לאמירה מפעילה, ויש ליזום אותם בעצמך תוך פולשנות מחרידה. זה לא קשור לרצון שלה להתברג בליכוד, אלא ליומרה שלה להיות בן אדם נסבל. אם החרדית הפמיניסטית ההיא מהווה איזשהו גשר חברתי, אברג'יל היא גשר המכביה.
מה לראות?
את "מקום שמח" (כאן 11), הסדרה שתגרום לכם להגיד "אה, אולי 'חזרות' לא הייתה הברקה חד פעמית". נועה קולר חזרה עם עוד דרמה קומית אישית, כשהפעם הפוקוס הוא זוגי ומשפחתי, וכל פרק שלה הוא כמו תרופה אמיתית לנשמה. לביקורת המלאה.
-
המבצר האחרון נפל
בתעשייה שבה עונה שנייה היא מלכתחילה אירוע לא מובן מאליו, כשעכשיו אפילו יש דיבור על שלישית, פרק סיום העונה של "בלאדי מורי" (יס) בהחלט עלול היה להתגלות בדיעבד כפרק הסיום של הסדרה כולה. ואיתו, גם המבצר האחרון נפל: הפער המתמשך בין קווי העלילה של רותם סלע ונעמי לבוב, כשידה של הראשונה לגמרי על העליונה בכל הנוגע לאמינות ומקוריות, הצטמצם לכדי החלטות תסריטאיות מתסכלות לרוחב כל הגזרה. הדמויות של "בלאדי מורי" נעשו עקביות פחות ופחות, ואילוצים דרמטיים של דרמה קומית שאמורה להיות אנושית רוקנו אותה מכל טיפה של האנושיות הזאת.
זה התבטא למשל כשהצופים - ולא רק הם - הבינו מי עומד להיות בן הזוג הבא של דנה (סלע): אדם שהתאלמן לפני שעתיים וכבר רואה בה פוטנציאל לגידול ילדיו. או בשיחה של מורי (לבוב) עם הידיד הנצחי שלה. אפילו היא, אישה לא מבריקה במיוחד, אמורה להבין את הסאבטקסט הכל כך לא סאבטקסטי כשהם מדברים על סיום קומדיה רומנטית דווקא בזרועותיו של החבר הטוב מכולם. גם הרפרנס הקולנועי התורן, עם כותרת על זה שפול תומאס אנדרסון החדש לא שווה את הטרחה, הספיק להתיישן רע עוד בזמן שידור העונה. הדבר המרענן היחיד בפרק הסיום הזה היה היכולת של היוצרת סתיו אידיסיס לחתום יפה את הציר של לבוב, אומנם עדיין בתחומי הקלישאות אבל לפחות עם כתיבה ובימוי מספיק טובים כדי לפצות על כך. וכן, "בלאדי מורי" שוב התחכמה והצהירה על הסוף של עצמה מראש. רק שאם הסוף הזה כל כך צפוי, מה בכלל עשינו כאן?
פריים אחד למזכרת
ערב שלא נשכח עם אישה שעדיף לשכוח. פה ספציפית ברהנו טגניה אמר ש"ראיתי אנשים מזילים דמעה".
-
משחק מחוץ לקופסה
עם סיומה של "משחק הדיונון" בקול ענות חלושה, מנויי נטפליקס הם כמו בני נוער שנשארים בבית ריק בלי ההורים. ועכשיו, כשההורים האלה לא שומעים, אפשר להודות בקול רם: "אתגר הדיונון" (נטפליקס), גרסת הריאליטי של הלהיט הקוריאני, מממשת את הייעוד של החזון המקורי ומתעלה עליו בכל אספקט אפשרי. יותר מזה, היא אחת ההצדקות הטובות אי פעם לדמי המינוי שחצי עולם משלם לשירות הסטרימינג. ויותר מזה, למרות שהיא לא מכוננת כמו הפקות ריאליטי מתחילת המילניום, האיכויות הטלוויזיונית שלה בז'אנר ממקמות אותה כבר שתי עונות בטופ של כל הזמנים. בניגוד לכל האחרות, היא אפילו מסתדרת בלי מנחה אמיתי.
עם 456 משתתפים ופרס של 4.56 מיליון דולר - בעונה הקודמת זה היה שיא היסטורי, מאז הריאליטי של מיסטר ביסט כבר עקף אותה - השבחים והפרסים ש"אתגר הדיונון" ראויה להם נוגעים קודם כל לעריכה שלה. מצד אחד זה ריאליטי ליניארי כמעט לגמרי, עם זירת התרחשות בודדת ובלי הפרדה בין הקאסט. מצד שני הקאסט הזה מונה כאמור 456 אנשים (לפחות בהתחלה), שהם 456 קווי עלילה לברור מתוכם. אפילו אם נעשתה שם איזושהי התערבות הפקתית, "אתגר הדיונון" יודעת טוב מאוד מתי לגרום לצופים להיקשר לדמות ספציפית. היא אף יודעת לאזן בין הסופים הטרגיים לשמחים של אותן דמויות, לפני שהיא עוברת לגיבורים אחרים. ובמשימות עם קנה המידה העצום, כולן מרהיבות ביופיין וחלקן חדשות לגמרי ליקום של "משחק הדיונון", היא מצליחה לאמלק את החזרתיות המפלצתית שלהן כך שלא יתישו מחד ולא יפספסו שום פרט קריטי מאידך. התגובות של משתתפי "אתגר הדיונון" יותר דרמטיות מאשר אלו של הדמויות בגרסה המתוסרטת, זו שהמודחים בה ממש מתים ולא סתם הולכים הביתה. ובזכות האנשים האמיתיים ויכולת הסטוריטלינג האדירה, זה המצב גם אצל הקהל.
אבל הפקולטה לריאליטי של "אתגר הדיונון" לא נוגעת רק לשאפתנות הפקתית או עריכה חכמה: אפשר ללמוד ממנה וללמד עליה המון בתורת המשחקים - אסטרטגיית היטמעות כשאתה אחד מתוך מאות, איך לנצח משימה באמצעות העמדת פנים שאתה לא כשיר אליה - והליהוק סובב העולם מעורר השתאות ממש. גם בעונה הזאת, שיצאה השבוע לדרך ותמשיך לרוץ לאורך השבועיים הבאים, הדרמות הבינאישיות אותנטיות ובשרניות יותר מבכל ריאליטי קלאסי. ולפעמים, כשהמשתתפים צופים באחרים ומגיבים בקול, חוויית הצפייה מרגישה כמו מגרש כדורגל. לא סתם המילה "יותר" חוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים כשמדברים על "אתגר הדיונון", וה"יותר" הזה תקף ליומרה בדיוק כמו להוצאה שלה לפועל. לכן זוהי אזעקת אמת: בשביל מה אתם משלמים על נטפליקס אם אתם לא צופים בה?
בשבוע הבא
בתזמון מקרי לחלוטין עם פסטיבל החתונה שלה, הדוקו-ריאליטי "אני נועה קירל" עומד להציג את חייה הפרטיים של כוכבת הפופ הישראלית (יס, 9.11); "הכוכב הבא לאירוויזיון" חוזרת אחרי אופוריית המקום השני של יובל רפאל (קשת 12, 11.11); אדי מרפי הוא הטאלנט הבא שמקבל סרט דוקו על חייו ב"להיות אדי" (נטפליקס, 12.11); עונה חדשה ל"פאלם רויאל" החביבה עם קריסטן וויג (אפל, כנ"ל); וכוכבת "הומלנד" קלייר דיינס מתאחדת עם אחד מיוצריה בדרמת המתח "החיה שבתוכי" (נטפליקס, 13.11).
צילום לינור אברג'יל: מתוך "בואו לאכול איתי", כאן 11 / צילום רותם סלע: מתוך "בלאדי מורי", יס / צילום ברהנו טגניה: חדשות 12
מצאתם טעות לשון?