גלגול העיניים של דוריה למפל הורווח ביושר
איזו ביקורת על ערוץ 14 לא נשענת על עובדות? מי נטש בזעם את אולפן החדשות? ואיפה עוד אפשר למצוא איים של ענייניות בריאה? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, גם כשכולם צמודים לשידורי המלחמה
-
שוברי גלים
זה התחיל, כמו שזה תמיד מתחיל, בשבת בבוקר. המגישים הבכירים הוקפצו לעוד מקצה שבירת שיאי שעות אולפן, מסבירי פיקוד העורף ומיטב הלשעברים פוזרו בתחנות הקבועות, ורק ערוץ 14 - אה, רגע, הוא דווקא ממש כן שידר הפעם. בניגוד לטענה האוטומטית ברשתות החברתיות והבבואות הטלוויזיוניות שלהן, ביקום שבו עוד יש משמעות למציאות מתברר שגם שם פרצו לשידור עם תחילת המתקפה. זה קרה דקות בודדות אחרי המתחרים, ולדקה וחצי בלבד, אבל זה קרה. הלל ביטון רוזן הודיע לצופים שומרי השבת על פעולת צה"ל והנחיות פיקוד העורף, שזה הרבה יותר ממה שהם קיבלו בשבתות קריטיות מאלה. לפני הדיונים שאפשר ואפילו צריך לנהל על שידורי הערוץ בשגרה ובמלחמה, מזעזע לראות עד כמה העובדה הפשוטה הזאת חלפה מתחת לרדאר של מי שמתבטאים בדיוק בעניין הזה.
ולמען הסר ספק, אין באמור כדי לזכות את 14 מכל נושא אחר. לא מזה ששעה אחר כך הם שוב פרצו - הפעם בטעות, עם שידור חוזר של הבלי ברדוגו - ולא מזה שעם צאת השבת הם התעסקו בסוגיות הדחופות של משפט נתניהו ושידורי הערוצים המתחרים. אבל קיים פלח אוכלוסייה מסוים, קטן בנתחי הרייטינג שלו ככל שיהיה, שמבחינתו יש תועלת בגל השקט הזה. האם אותו גל שקט מצדיק שהערוץ יקרא לעצמו "ערוץ החדשות של ישראל"? כמובן שלא. האם מי שבכל זאת בוחר להפעיל אותו כבר מודע לגבולות גזרת השידורים ששורטטו בשנתיים האחרונות? לגמרי כן. דווקא בגלל שערוץ 14 סופג כל כך הרבה ביקורות מוצדקות, פעם ב- צריך שמישהו יעמיד דברים על דיוקם: זו זכותו לא לשדר בשבת, השבת הזאת כללה לשם שינוי אירועים שכולם נערכו לקראתם, ואנשיו מילאו כאמור את המינימום הנדרש. שומרי המצוות שרצו לקבל עדכונים נוספים, ובהחלט היו כאלה, ידעו להסתדר בלעדיו. הבוז התורן הזה לא רק שלא נשען על עובדות, אלא מרגיש כמו בוז לצופי 14 במקום לקברניטיו.
גיף אחד למזכרת
ציוד סאונד עף באוויר = מישהו נטש בזעם את אולפן חדשות 12. ונראה שרק דנה ויס יודעת מי.
-
המגישה עם האצבע בסכר
למעט אותה נטישת אולפן, ואותה דקה וחצי שבה ערוץ 14 כן שידר בשבת, ונגיד גם הרגע ההוא שבו אדוה דדון לא זיהתה את אדר גולד - מדהים, מפעים, לעתים מרגש ולעתים מחריד לגלות כמה כלום לא השתנה. המגישים? הם שוב לא יורדים מהפאקינג גג. עמדות השידור הממוגנות? אף אחד לא טרח לשפץ אותן מאז הפעם שעברה, אפילו לא להוסיף כמה כיסאות. אלה אותם צביקי טסלר ובני סבטי, אותן כתבות צבע על דיירי המקלטים הציבוריים, אותן פרשנויות בטוחות בעצמן של כל הידלינים שבפורים הזה הם התחליף הכי קרוב לליצנים. ולמרבה הצער, לפעמים אלה אותם פייקים. הדיווחים הראשוניים מהאסון בבית שמש הציגו מספרי נפגעים רחוקים מאלה שהתגלו, אחר כך דובר על אפס נעדרים, ואז על למעלה מעשרה, יממה חלפה וכלום לא ברור. מה לגבי חגיגות החיסול של מחמוד אחמדינז'אד? ספק כמה אנשים עודכנו מאז שהוא ככל הנראה עדיין עומד על רגליו.
בדיוק כשם שלקראת הסבב הזה אף אחד לא ידע מה יקרה, כך מתרבים בימים האחרונים המקרים שבהם אף אחד לא יודע מה קרה שלשום או קורה ממש עכשיו. ההבדל היה ונותר עד כמה הדיווחים יימסרו בזהירות, עד כמה הפרשנויות ייעטפו בצנעה. טרגי ככל שזה יהיה, במציאות הנוכחית - של מלחמה אזורית שמגיעה עד לדלת של אירופה ורק בחלקה מנוהלת על ידי ישראל - גם אולפני החדשות האמינים ביותר לא יכולים להיות ודאיים. ובהינתן המצב המורכב אך מוכר הזה, חשוב לשים לב לכמה איים של ענייניות בריאה. של עיתונות ביקורתית. למשל כשיונית לוי שואלת, כבר ביום שבת, איך ההצהרות שליוו את המתקפה הזאת מתיישבות עם ההצהרות (והפרשנויות) על הסרת האיום האיראני במתקפה שעברה. או כשדוריה למפל מעמידה במקום מרואיין שמסרב להתעלות לגודל השעה.
למרות שזה היה רגע קטן, הוא מעיד לא מעט על הסטטוס הישראלי הנוכחי ועל למפל בפרט. האלוף במיל' נמרוד שפר, אדם שאפשר להניח בזהירות שלא יצביע לגוש הימין בבחירות הקרובות, הגיע לאולפן חדשות 13 במוצאי השבת כדי להגיד משהו ש-400 האלופים במיל' שלפניו עוד לא אמרו. "אני מייחל כמו כולנו להפלת המשטר", אמר בהקשר האיראני, אבל נשמע כמי שיותר מעוניין להפיל משטר ישראלי. במהלך השיחה איתו ציינה למפל כהערת אגב ש"במקרה של נתניהו זו מטרת חייו", ונענתה ב"אני מכיר אחרת, מטרת חייו היא להישאר בשלטון" - אמירה כל כך לא הגונה, בטח באותן שעות מתוחות, שהיא הרוויחה ביושר את גלגול העיניים המילולי (והכמעט פיזי) שלמפל השיבה לו איתו. מגיש ממוצע היה מתעלם. מגיש טוב היה משרטט גבול. ומגישה מצוינת כלמפל פשוט שלפה בפניו עובדות, שלא קשורות ולא אמורות להיות קשורות לעמדותיה הפרטיות. רגעים זעירים כאלה מאריכים את רשימת המרואיינים שאי אפשר לסמוך עליהם, וכשהם מדביקים בפעמים אחרות את המראיינים עצמם, זה מצטבר לכדי מיאוס שמיתגרם בשלט. ודווקא בערוץ בעל תדמית כזו מובהקת, שמתבטאת מדי בוקר בנתוניו הנמוכים, למפל היא כמו המגישה עם האצבע בסכר. חבל שזה כבר לא מובן מאליו.
צילום הלל ביטון רוזן: ערוץ 14 / צילום דנה ויס: חדשות 12
מצאתם טעות לשון?