"הייתי מעורב במכירה של 'סיינפלד', זו ההצלחה הענקית הראשונה שלי"

הסוכן ההוליוודי אדם ברקוביץ' הגיע לישראל כמעט במקרה כשהיה צעיר, התאהב במדינה והחליט לעשות עלייה. החיים היו מורכבים יותר והוא ויתר על החלום, אך בסופו של דבר התגלגל להיות סוכן עם חיבור קרוב וחם לתעשיית הטלוויזיה הישראלית.

בשיחה עם מני אבירם ב"הקלט כסדרה", פודקאסט הדרמה של קשת 12, חזר ברקוביץ' למעורבות בהבאה למסך של סדרות כמו "סיינפלד", "בית הקלפים", ו"גמביט המלכה", למכירות של סדרות ישראליות כמו "פאודה" לנטפליקס ו"טהרן" ו"לאבד את אליס" לאפל, לעבודה עם לארי דיוויד - ולהחלטה שהגדיר כ"גרועה בחיי" שהתבררה כמוצלחת במיוחד.

ברקוביץ', הצעיר מבין ארבעה שאביו נפטר כשהיה צעיר, בסה"כ חיפש עבודה לקיץ כשהיה בתיכון - בחברה של קרוב משפחתו שכיהן כנשיא סוכנות האומנים "וויליאם מוריס". "אבא אמר שיהיה כיף ושאגיש מועמדות. הייתי ילד שאפתן שעשה הכל כדי להרוויח כסף ולהיות שווה לחברים העשירים שלי. בריאיון גיליתי שלוחות הזמנים לא הסתדרו בגלל שהייתי תלמיד, אבל ברגע שהמראיין ראה שדוד שלי הפנה אותי למשרה הוא אמר 'תודיע לנו באיזה יום אתה רוצה להתחיל לעבוד'", סיפר.

"אחרי הקולג' נסעתי לאירופה והייתה לי עבודה בוול סטריט. החבר הכי טוב שלי עבר לתל אביב והייתי ביוון, החלטתי לוותר על העבודה ונסעתי לישראל", חזר לפעם הראשונה שביקר בארץ. "ישנו על מזרונים והחלטתי ללכת לסוכנות היהודית, הם שיבצו אותי בקיבוץ מעברות ושם עבדתי בעבודות הקיבוץ. הבנתי שרוב גדול מהחברה בישראל הולך לצבא. כתבתי מכתבים הביתה לגבי זה שכל היהודים שייכים לישראל, שישראל היא מולדתנו, נהייתי מאוד ציוני".

בזמן שברקוביץ' התלהב, אימו הייתה קצת פחות בעניין של ההרפתקה של בנה. "גיליתי שקיימת תוכנית שבה אתה יכול לעשות שירות צבאי במשך שלושה חודשים ולפגוש יהודים מכל מקום בעולם. הבנתי שכדי באמת שאבין את המדינה אני צריך לעשות את התוכנית, ואמא נלחצה וטסה לפה", צחק. "הצטרפתי לתוכנית וזה היה אירוע משנה-חיים, לא רציתי לחזור הביתה ותכננתי לעשות עלייה. הלכתי לפסטיבל הסרטים הישראלי הראשון בשנת 1983 ופגשתי את אבי נשר שעשה את 'זעם ותהילה'".

דווקא אז חזר ברקוביץ' לעבוד ב-"וויליאם מוריס" בתפקיד זוטר, ובעקבות לחץ של דודתו החל ללמוד משפטים, התקדם בסולם הדרגות בחברה ושינה את התוכניות שלו בנוגע לעלייה. "למדתי בלילות ולא יכולתי לעלות. עדיין, תמיד הייתה לי את האהבה הזאת לישראל שהתחילה כבר אז", נזכר.

איך התקדמה הקריירה ב"וויליאם מוריס"?
"באותה תקופה היו רק שתי תוכניות טלוויזיה בניו יורק: 'סאטרדיי נייט לייב' ו'דיוויד לטרמן'. היה לי מבט ראשון על כל ניו יורק כי לא היו סוכנים שם, אז גיליתי את כל הכותבים שלא היו להם אף קרדיטים. אבל, מה שעשיתי כדי שאנשים יתייחסו אליי ברצינות בלוס אנג'לס היה לעבוד עם מחלקת התיאטרון של 'וויליאם מוריס'. אז עבדתי עם כמה מהלקוחות הגדולים ביותר שלהם, וכל פעם ששלחתי את הדברים שלהם ללוס אנג'לס כדי לעדכן שהם רוצים לעשות פיילוט, הייתי מביא כותב חדש בתחילת דרכו. צברתי מוניטין בניו יורק כמגלה כישרונות. עבדתי עם הגדולים ביותר, גם לארי דיוויד מכותבי 'סיינפלד'. הייתי מעורב בעסקת המכירה של הסדרה, הייתי בן 27 כשהתסריטים של הסדרה עובדו לארבעה פרקים. לעבוד עם סיינפלד ודיוויד הייתה ההצלחה הענקית הראשונה שלי".

אז איך הייתה העבודה עם לארי דיוויד?
"אם צפית ב'תרגיע', ככה זה. זה מי שהוא".

"אמרתי לאשתי: 'זו ההחלטה הכי גרועה שלקחתי בחיי'"

לאט-לאט גדל התיאבון בקרב אנשי לוס אנג'לס שברקוביץ' יביא את התגלית הבאה. "מצאתי את כל התגליות בניו יורק והעברתי אותן ללוס אנג'לס, שם הסוכנים השתלטו עליהם והרגשתי שמשאירים אותי בחוץ. הבנתי שאני צריך לעבור לשם. בינתיים, בניו יורק, מכרתי הרבה מופעים".

מה הייתה המשמעות למכור מופע?
"יש הרבה דרכים שונות איך למכור תוכנית טלוויזיה. אתה יכול פשוט להחזיק סופר נהדר, אתה יכול להיכנס עם סופר ושחקן, אתה יכול לכתוב תסריט ואז להציע אותו כעסקת חבילה".

בוא נחזור ל"סיינפלד". מישהו צפה את ההצלחה?
"לא, זה לא נמכר למחלקת התסריטים. זה נמכר למחלקה האלטרנטיבית, ובגלל זה ליקטו אותו רק לארבעה פרקים, פשוט ארבעה פיילוטים".

אחרי המעבר ללוס אנג'לס החל ברקוביץ' לחוש שמשהו השתנה, ובסוף, אחרי כ-20 שנה בחברה, עבר ל-CAA (Creative Artists Agency), סוכנות מתחרה. "לא אהבתי להיות ב'וויליאם מוריס' בלוס אנג'לס. זה היה נורא. כשהייתי בניו יורק, עשיתי מה שרציתי, אף אחד לא אמר לי מה לעשות והייתי סוג של סופרסטאר. פתאום נתתי את הלקוחות שלי לעמיתים שלי בלוס אנג'לס והם רצו איתם. בלוס אנג'לס זה מאוד פוליטי, אנשים מאוד דאגו לגבי שטח הכיסוי שלהם. לא הורשית לעבור מחוץ 'לשטח שלך' והשטח שלי היה לכסות את CBS", טען והוסיף: "הייתי רגיל לעשות הכול בניו יורק ושם (בלוס אנג'לס) הגבילו אותי וזו הייתה חוויה מאוד מתסכלת. הם לא כיבדו את הכישרון שלי, לדעתי זה נבע מחוסר ביטחון. תקעו אותי בתפקיד אחד וזה היה מאוד מתסכל. עזבתי למרות הקשר העמוק של כ-20 שנה בחברה".

החלטת לעזוב.
"זאת הייתה החלטה נוראית כי אני מאוד נאמן וזה היה פשוט נורא. חבר טוב הכיר לי את האנשים שניהלו את CAA, והיו לי פגישות סודיות איתם בבית שלי. אני אדם נחמד אבל ב'וויליאם מוריס' הכריחו אותי לצאת, לא הייתה לי ברירה. הם לא רצו לתת לי את הבונוס שלי. היו חייבים לי הרבה כסף, עד שחתמתי חוזה חדש. אמרתי 'אני לא חותם על חוזה חדש עד שאני לא מקבל את הבונוס שלי'. בסוף נתנו לי את הצ'ק, ושבוע אחר כך עזבתי".

"ב-CAA הכניסו אותי לפגישה וכולם היו פשוט בהלם. רבים מהם ניסו לגנוב לי את הלקוחות והנה אני שם. הבוסים ב'וויליאם מוריס' היו כל כך בהלם, הם ניסו לחשוב על דרך איך להחזיר אותי", המשיך. "הם לא יכלו להאמין. אחרי שחזרתי הביתה, אחרי הכל, חשבתי שזו הייתה ההחלטה הגרועה ביותר שקיבלתי בחיי".

אבל זו דווקא הייתה החלטה מצוינת, עבדת שם 22 שנה. תוכל לספר עליהן?
"זו הייתה חברה נהדרת. היו להם את כל כוכבי הקולנוע והטלוויזיה. אם רצית לתת להם תסריטים, יכולת לתת להם תסריט והם היו קוראים אותו בלי הצעה. פנית לליגה העליונה והייתה לך גישה למאגר הלקוחות של כל הסוכנות, בניגוד ללקוחות האישיים שלך. זה היה הרבה יותר טוב מהלקוחות שלי".

ברקוביץ' התקדם והגיע לעמדת ניהול של מחלקת הטלוויזיה ב-CAA, תפקיד שבו כיהן במשך שנים רבות. "אלה השנים שבהן אתה יכול להרוויח הרבה כסף. אני לא מדבר על עצמי, אלא על הלקוחות. פעם קיבלתי צ'ק על 40 מיליון דולר עבור לקוח, וזה היה התשלום הראשון שלהם מתוך חמישה עשר. היה רשום 40 מיליון. התקשרתי ללקוח ואמרתי שאנחנו צריכים להיפגש מיד", תיאר את החוויה. "נסעתי לפגוש אותו במסעדת פסט-פוד מקסיקנית עם צ'ק על 40 מיליון דולר ופשוט נתתי לו אותו. זה היה עולם שונה ומטורף, היו לי לקוחות שהרוויחו 500 מיליון דולר על יצירת תוכנית טלוויזיה. לארי דיוויד הרוויח כנראה מיליארד דולר רק מ'סיינפלד'".

בסוף עזבת גם את CAA ומאז את מפיק ומנהל עצמאי.
"זה היה מעבר קשה, כי הזיהוי שלי היה כמנהל שותף של מחלקת הטלוויזיה ב-CAA, אבל זה התברר כדבר הכי גדול שקרה בקריירה שלי כי אני עובד רק עם אנשים מוכשרים שאני אוהב. אני בר מזל שמעולם לא הייתי צריך לעבוד עבור אף אחד אחר ושהיה לי מוניטין נהדר בהוליווד כי ביליתי את הקריירה שלי בעזרה לאנשים".

תוכל לספר קצת על מאחורי הקלעים של התוכניות הגדולות ביותר שהיית מעורב בהן, לדוגמה "גמביט המלכה".
"סקוט פרנק הוא אחד מגדולי כותבי התוכניות שהפך מאוחר יותר לבמאי גדול. הוא היה לקוח שלי ב-CAA במשך יותר מ-20 שנה והיה לו תסריט לסרט שרצינו למכור ל-HBO. סינדי הולנד, חברה קרובה וממייסדות נטפליקס, אהבה את זה ורצתה להפוך את זה לסדרה. התסריט לסרט היה ישן ופרנק רצה לפתח את זה לסדרה. נטפליקס לקחה סיכונים גדולים באותם ימים. הם היו לוקחים דברים לפני שהם אפילו ראו את החומר, אם הם האמינו באנשים. וככה 'גמביט המלכה' קרה".

"המודל העסקי השתנה, כבר לא עושים 22 פרקים"

ויש עוד תוכנית שברקוביץ' גאה במיוחד שלקח חלק במכירתה, "פאודה" הישראלית. "אני מאוד גאה בה כי באמת אכפת לי מהמדינה וזה היה בכ-160 מדינות ובעברית, הרבה אנשים מעולם לא שמעו עברית. זה מספר את הסיפור שהוא סכסוך מסובך. אין נכון או לא נכון, זה אזור אפור גדול. זה משהו שאני גאה בו כי זה יכול להציג לאנשים קצת מאחורי הקלעים של מה שקורה במזרח התיכון. אני גאה גם ב'אלי' (מיני סדרה על חייו של המרגל הישראלי אלי כהן ז"ל) כי גידי רף הוא לא רק חבר, אלא גם סופר מדהים והיה אחד מהמייסדים של עסקי הטלוויזיה הישראלית עם 'הומלנד'. זה היה פרויקט תשוקה עבורו, הוא כתב וביים, והבאנו את סשה ברון כהן לעשות את זה. זה נהדר כשמישהו שבאמת אכפת לך ממנו מצליח. כשמכרנו את 'לאבד את אליס' לסיגל (אבין), זה היה מדהים בשבילי כי ייצגתי את סיגל הרבה שנים והיא כישרון מבריק. זו הייתה הזדמנות לאנשים מחוץ לישראל להגיע לראות כמה שהיא נהדרת".

מה שציינת זה הקשר הישראלי שלך לסדרות טלוויזיה.
"בעבודה ב-CAA הבנתי שאני יכול לעזור לישראלים דרך העבודה שלי. נסעתי לישראל ואז בפעם הראשונה אתה לא יכול לייצג את כולם. זו קהילה קטנה ואתה לא יכול לייצג את כולם ולעשות עבודה טובה בעבור כולם. קיבלתי החלטה מודעת להחתים מעט מאוד אנשים ולעשות עבודה ממש טובה בשבילם. תוכנית הטלוויזיה הראשונה שמכרתי הייתה הראשונה מישראל שנמכרה לנטפליקס, 'חממה'. הייתי כל כך גאה בתוכנית הזו, השחקנים אמריקאים והם זכו ללמוד קצת על ישראל".

בשיחה הודה ברקוביץ' כי בהתחלה לא ממש אהב את "אופוריה", סדרה ישראלית שזכתה בהמשך לגרסה אמריקאית שזכתה להצלחה ברחבי העולם. "לא ממש אהבתי את הגרסה הישראלית, והדס מוזס, שייצגתי בעבר, הייתה נחושה למכור את הסדרה", נזכר. "צירפתי תסריטאי ששנינו אהבנו, והלכנו והצענו את זה ל-HBO. הם קנו את זה".

דברים השתנו, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר. נראה כי תור הזהב של הטלוויזיה הישראלית נגמר.
"המצב בהוליווד רע, באופן כללי. רע מאוד. ולא הייתי מייחס את זה לזה. פשוט רע לטלוויזיה הישראלית. זה רע. זה גם רע לטלוויזיה בשפה זרה. יש הרבה יותר ערוצים למכור להם תוכניות טלוויזיה. ל'סטארז' היה בין-לאומי, 'פרמאונט' קנו ברמה בין-לאומית, 'שואוטיים' קנו ברמה בין-לאומית, AMC קנו הרבה יותר תוכניות. נטפליקס קנו תוכניות גלובליות. עכשיו הם מנסים להגביל את זה לחלונות משניים עבור המדינות של שפת המקור. אז זה מקום קשה יותר למכור בו".

עדיין מאוד קשה כשאתה אומר שאתה ישראלי, קשה להביא את הישראליות והיהדות.
"נכון, אבל אם אתה בא עם תוכנית ישראלית מצליחה, וזה ברור כשמש שהיא מצליחה, תצליח למכור אותה. זה פשוט".

ל-7 באוקטובר יש השפעה לדעתך?
"בהחלט. לא תוכל לעשות תוכניות על המוסד או מלחמה במשך זמן רב, אבל ברגע שהמלחמה תסתיים, הגיוני שתוכל לעשות הרבה מהתוכניות האלה שוב. זה לא שיש כוונה או מעשה מודע לא לקנות תוכנית ישראלית. אני חושב שאם תוכניות הן פוליטיות באופיין כמו הרבה תוכניות ישראליות, אלה תוכניות שאנשים כנראה לא קונים עכשיו בגלל הנושא".

והמודל העסקי השתנה עם הזמן.
"שונה לחלוטין. פעם היו רק רשתות שקלטו כמות קטנה של פיילוטים. היו עושים 22 פרקים במידה והפיילוט היה נמכר. כשנטפליקס הגיעה, היא באה עם מודל עסקי חדש: אין פיילוט, קונים סדרה. אין פרסומות, המוצר יוקרתי יותר וההכנסות ממנויים. כשמכרנו את 'בית הקלפים' הם התחייבו למעל 140 מיליון דולר בלי לצלם פרק. נכון להיום, לנטפליקס יש הכנסה כפולה, ממפרסמים ומבסיס מנויים, והם לא עושים פיילוט. המודל השתנה ועושים 8 או 10 פרקים לעומת 22".

איך יוצר ישראלי יכול להיכנס לשדה הקרב הזה?
"היוצרים בישראל הם מהיוצרים המוכשרים ביותר בעולם. הם כותבים סיפורים נהדרים. מעולם לא היה להם הרבה כסף. אז התוכניות שלהם עוסקות בדמויות, וכשאתה מדליק תוכנית טלוויזיה אתה רוצה 'לחיות' עם הדמויות. בגלל שהשוק כל כך עמוס, אנשים מחפשים הוקים ( hooks) גדולים. זו הסיבה שטהרן עבדה, זה תופס אותך מיידית. בעבור תוכנית ישראלית, לאנשים אין את הסבלנות לבניית מתח, להמתין לפרק שלוש. בגלל שיש להם את היכולת לכתוב דמויות נפלאות ולספר סיפורים נפלאים, אם הם יכולים לשלב את זה בסיפור שלהם ולהפוך את הפנייה שלהם לרחבה יותר אז אין עניין של אם הסדרה ישראלית".

מבחינת ברקוביץ' כל עוד המספרים והכלכלה עובדים מבחינה עסקית, אפשר למכור סדרות. "פעם עסקי הטלוויזיה נוהלו על ידי בעלי חזון. עכשיו, לצערי, חברות הטכנולוגיה מנהלות את העסק. הן משתמשות באלגוריתמים, קריטריונים שונים. פעם לא היית צריך כוכב כדי למכור תוכנית טלוויזיה, התוכניות יצרו את הכוכבים. עכשיו אתה צריך או רוצה כוכב מעורב. יש כל כך הרבה תוכניות, וכדי להבדיל אותך בעומס אתה משתמש בסלב".

אתה אופטימי לגבי תעשיית הטלוויזיה ביחס ליוצרים הישראלים?
"כן, אני אופטימי. אנשים מוכשרים יעלו לפסגה. התגמולים אולי לא יהיו זהים מבחינה כלכלית, אבל אני מאמין שאנשים מוכשרים תמיד עולים לפסגה".

איך נראה יום של סוכן עצמאי?
"חשוב קודם לדבר על העבר, הייתי מקבל בין 70 ל-100 שיחות ביום. הביטחון וההערכה העצמית שלך נובעים מכמות השיחות שאתה מקבל, התפקיד שלך בחברה, הלקוחות שלך וכמות הכסף שעשית. ראיתי מאמר ב'פורבס' שהגדיר הצלחה וחשבתי על כל החיים של הסוכן. הבנתי שאתה לא צריך או חייב לעשות דברים שאתה לא רוצה או אוהב. כל הזמן שיחות ומיילים, אנשים טענו שיש לי הפרעת קשב וריכוז. בגיל 50 נפגשתי עם הפסיכיאטר הטוב בלוס אנג'לס, ושם הבנתי שזה לא הפרעת קשב אלא חרדה. אלה החיים של סוכן. למדתי שהדבר הכי חשוב בחיים זה המשפחה והבריאות, להיות עזר לאחרים. אני מתאמן יותר, יוצא פחות. כשאתה סוכן, אתה חושב שיש לך את החיים הכי טובים בעולם, אבל החיים שלך חסרים הרבה גורמים כי זה כל כך צמוד לעבודה. העבודה כיפית והאנשים מקנאים במה שאתה עושה וחושבים שיש לך את העבודה הכי טובה, אבל זה הכול עבודה ואתה כולך בשירות של אנשים אחרים. כשאתה עובד בשביל עצמך ואתה בעמדה שלי, אתה יכול להבין מי אתה ומה חשוב בחיים. אני מנסה לעבוד רק עם אנשים שאני אוהב, אנשים מוכשרים שיש להם אנרגיה חיובית שאני יכול לעזור להם".

אילו טיפים היית נותן ליוצרים ישראלים?
"זה ממש מועיל אם הם יכולים לכתוב באנגלית, רצוי שיכתבו כמה שיותר תסריטים כאלו ושיתנו למישהו כמוני או ריק רוזן שרוצים לעזור לישראלים. קשה מאוד למצוא תוכנית שפונה לשוק הישראלי, וגם לשוק הגדול יותר. רואים את זה הרבה בתוכניות דתיות. 'שטיסל' הייתה אנומליה שנמכרה והייתה להיט גדול, אבל לא הייתי יכול למכור אותה עכשיו. יש מקום לאנשים מוכשרים. יש הרבה ישראלים מאוד מצליחים. בגלל שיש להם את היכולת לכתוב על כאלה דמויות נהדרות ולספר סיפורים נהדרים, יש להם יתרון גדול כאן. אז אני מעודד אותם להמשיך לעשות את מה שהם עושים, ויש כל כך הרבה אנשים שם שהייתי רוצה לעזור להם".

הבת שלך כאן, אולי הגיע הזמן לסגור מעגל?
"אני לא מתכנן לעלות. אני יכול להיות מועיל יותר לישראל בלוס אנג'לס. ואני רוצה להמשיך לנסות להיות, זה התשוקה שלי. אני אוהב את המדינה הזו ורוצה לתרום לה כמה שיותר".