למרות שהייתה באוויר שלוש עונות בסך הכל, מעט במונחים של קאלט, כבשה "פולישוק" את לבבות הצופים מהרגע הראשון. הדמויות, הסיטואציות והמונולוגים הפכו לשגורים בפיות ישראלים רבים במעקב אחר חבר כנסת שלומיאל שכובש את הפוליטיקה הישראלית למרות, ואולי בגלל, טוב הלב והפשטות שבו.

יוצר הסדרה, שמואל הספרי, וגיא לואל, ששיחק את דמותו האייקונית של קוז'ו, הגיעו להתארח ב"הקלט כסדרה", פודקאסט הדרמה של קשת 12, וסיפרו למני אבירם על האופן שבו הסדרה נולדה, תהליך הליהוק הדרמטי והאם הם מתגעגעים אליה. "הסיבה שלא היא כי מדובר בעבודה איומה. בכלל כתיבה זה עבודה איומה, אבל בעיקר הצילומים", פתח הספרי. "היה לנו זמן קצר לצלם כל פרק, מה שהפך את השהות על הסט לטראומטית. מהרגע שהגענו ועד שהסתיימו הצילומים צרחתי: 'אקשן-קאט', זה היה לא קל. בנוסף היו הרבה מחלוקות על טקסט". "ישבתי עליו הרבה, ליטשתי וצחצחתי כל מילה, הגיה או מקף. יש לפעמים שחקנים שחושבים שמה שאני עושה זה להגיע בבוקר לסט ולחלוק רעיונות על האופן שבו צריך להגיד את הטקסט".

 

לואל, שחקן שמאחוריו 30 שנות משחק, התייחס לאווירה המיוחדת על הסט: "יצא לי לעשות הרבה טלוויזיה. זה תמיד אסון, סטרס נוראי להספיק לעשות את הבלתי אפשרי. אבל הטקסטים היו חגיגה. אגב צעקות, כשהאשימו אותו (את שמואל) שהוא צועק הוא נהג לומר: 'זה חלק מהחוזה שלי'".

שמואל, איך נולדה הסדרה?
"אני חייב לומר שבצורה קשה מאוד. גל זייד שהיה ראש מחלקת הדרמה בקשת שיחק אצלי בהצגה. יום אחד הוא אמר לי: 'מה דעתך לכתוב סדרה לקשת?', וסירבתי. הוא ידע בדיוק איפה ללחוץ ואמר: 'חבל כי כבר הרבה מאוד שנים מנסים אבל לא מצליחים'. במקביל לשיחה ראיתי את מנשה נוי שהגיע לאסוף את קרן מור ששיחקה בהצגה. הראש שלי כבר התחיל לרוץ קדימה, ואיכשהו מנשה נצרב לי בתודעה. עכשיו התשובה שלי מעט השתנתה: 'לא, אבל תן לי לבדוק את הסיפור'. התחלתי לבדוק, הגעתי ליועץ קרוב של שר מהליכוד, וזה היה טוב כי הוא היה ממורמר כי פיטרו אותו והוא הוציא הכל. שלושה חודשים ישבנו יחד והחלטתי לא לעשות. אבל, בשיחה האחרונה קמתי מיואש ממה ששמעתי ואמרתי לו: 'תגיד, קורה לפעמים ששר עושה משהו לטובת המדינה?', הוא אמר שזה קורה אם זה לא נוגד את האינטרסים שלו או של התומכים שלו. הרמתי טלפון לגל זייד ואמרתי לו שאעשה את זה".

למה?
"הרגשתי שאנשים צריכים לשמוע כל מה שלמדתי. אנשים צריכים להבין איך הסיפור הזה קורה ומתנהל. אנשים חושבים שזו בסך הכל קומדיה וסאטירה, אבל אני עשיתי דוקו".

מה היה תהליך הכתיבה?
הספרי: "צללתי לתקופה ארוכה של תחקיר. עד שזה לא זרם בדם, כלומר שהייתי שם, חוויתי את זה וידעתי איך כל אחד מתנהג - אני לא יכול לכתוב את המילה הראשונה וזה מה שקרה בכל אחת מהעונות של פולישוק. זו הייתה תקופה של חצי שנה עד שנה של תחקיר".

לואל: "היו פרטים שגרמו להלם איך הוא עלה עליהם, לדוגמה שיש עניינים של אגו אם יש לך מאבטח פרטי ולא מאבטח של השב"כ".

מה כל כך מיוחד בדמות של פולישוק?
לואל: "מה שהכי הדהים אותי זה שהכל תמיד הסתדר לפולישוק מתוך תמימות. הוא סוג של טמבל אבל תמיד עושה את הדבר הנכון, ואף אחד מהפוליטיקאים לא רוצה שיתייחסו אליו בתור פולישוק. זה אפילו מעליב אותם ואני לא מבין איך כי הוא האנטי-גיבור אבל תמיד עושה את הדבר הנכון, דואג למדינה ולאזרחים, לא גונב. כולם מתרחקים מזה כמו מאש כי יותר מגניב להתנהג כמו נחש ולסדר את כולם. הזיה".

הספרי: "פולישוק אף פעם לא מתכנן. כשחשבתי עליו ביני לבין עצמי לא חשבתי על טמבל. המהות של פולישוק בממשלה הייתה 'אלף', אותו חייזר שהגיע מכוכב מרחוק עם האף המוארך. אני מאוד אוהב אותו, אבל גם את קוז'ו - כולם הם אני".

עמית סגל אומר על הפוליטיקה כאן: "כשיש התלבטות אם מה שקורה זה 'בית הקלפים' או 'פולישוק' אז תמיד פולישוק".
"אנשים אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, אבל המציאות כתובה חרא ולא מתוסרטת טוב", אמר הבמאי.

בואו נדבר על תהליך הליהוק.
הספרי: "הייתה תקופה שחשבתי שהגיבורה אולי תהיה שרה בממשלה בכלל ולקרוא לזה: 'כבוד השרל'ה'. אמרתי שמנשה היה בתודעה שלי וכתבתי לו את התפקיד. שמתי לב שיש לו דילאי קטן בדיבור בעקבות פציעה ממלחמת לבנון, וכתבתי את כל הטקסט לדילאי הקטן הזה. לפני שהגענו לתקופה של הצילומים מנשה היה מאוד עסוק. 48 שעות לפני הצילומים קרן מור התקשרה ואמרה שמנשה לא יעשה את זה כנראה. נתקענו כשהכל כבר עומד, וחיפשנו למלא את החסר. הוצע לנו לנסות את ששון. הגענו כל הקאסט כדי לבחון איך זה עובד. צילמנו עם טלפון, כשמבחינתי כבר אין סדרה. ששון מקריא את המשפט הראשון, וברור לנו שכל הכתיבה לדילאי לא רלוונטית. טסתי לפריז לאחר האודישן, וכבר ביום למחרת הגיעו טלפונים מקשת שנחזור כי מצאנו את הפולישוק שלנו".

לואל: "הצילומים התעכבו כבר בחודש, אם לא היינו מוציאים באותו הרגע אז מפרקים הכל".

מה מיוחד בששון?
הספרי: "היינו צריכים לצלם קטע שבו פולישוק מסתבך עם מצעד החיים - ומה שקרה זה ששכחו להודיע לבעל הבניין על הסצנה. אנחנו מבינים שלא יהיה לנו את המקום הזה וזה המונולוג הכי חשוב בפרק. בדחילו ורחימו ניגשתי לששון ושאלתי אם הוא זוכר את המונולוג הגדול שהוא צפוי לשאת, הוא אמר שכן ושזה די ארוך. אמרתי לו שאין ברירה ושאנחנו חייבים לצלם את זה באותו היום. הוא ביקש 20 דקות בלי הפרעה ולמד את זה. הוא עשה את בטייק אחד, בכלל הוא יודע כל מה שתבקש, כל מה שעולה בדעתך".

לואל: "כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול אמרתי שששון".

אילו תיקים בממשלה יקבל פולישוק? (תמונת AVI: מתוך פולישוק, שידורי קשת)
לואל וגבאי ב"פולישוק" | תמונת AVI: מתוך פולישוק, שידורי קשת

ואיך הייתה ההיכרות ביניכם?  
הספרי: "כחלק מהאודישנים אמרו לי שגיא לואל נבחן ושהוא שחקן טלנובלות. חשבתי שצריך להיות מדויק בשביל להיות קוז'ו, עם האינטונציות וההבנה העמוקה של הדמות. הוא בן אדם רע עד עמקי נשמתו, אבל אז פתאום נפתח לו טוב הלב. גם ברור שקוז'ו הכי קרוב אליי מכל הדמויות, אני לא טוב לב או אהבל כמו פולישוק. גיא לקח את הטקסט, עשה את המונולוג ולא האמנתי. הוא פשוט היה מדויק כל כך. הרגשתי שמצאתי את האיש שיביא לי את קוז'ו, וזה מה שקרה".

לואל: "זה נשמע נורא ורוד אבל היו לנו מריבות על הסט בלי הכרה, לא רק על טקסטים. פעם אחת היה עניין עם חולצות שזכרתי שפתחתי דלת עם חולצה בצבע מסוים ובהמשך הסצנה יש לי חולצה בצבע אחר. אמרתי לו והוא צעק: 'תתעסק בעניינים שלך'. אני זוכר שפעם הוא אמר לי משפט גאוני: 'אני אף פעם לא טועה, פעם אחת חשבתי שטעיתי שאמרתי שטעיתי, אבל טעיתי - אני צדקתי'".

גיא, אתה זוכר את ההצעה לבוא לסדרה?
"הגעתי לקריאה, זה לא בדיוק אודישן. גם כשאתה יוצא לא אומרים לך כלום. אני לא יכול להצביע על הרגע שהבנתי שקיבלתי את זה".

היו לך טקסטים אלימים, אתה כשחקן מבין את האלימות?
"ברור שאתה מבין. זה היה אלים בצורה מתוחכמת וחריפה".

איך לוהק אמנון דנקנר?
הספרי: "חיפשנו מישהו שיהיה חומי שליט ולא ידעתי מי, אז קראתי שהוא התפטר מתפקיד עורך מעריב. זו הייתה התקופה של משפט אולמרט, ואמנון היה מאוד מעורב. שלחתי לו הודעה שכתבתי סדרה והוא הסכים לקחת חלק. יש שם דברים שאמנון הביא את כמו האינטליגנציה והעומק האינסופי של הדמות".

הספרי: "זה המקצוע היחיד שבהגדרה יש לך רצון לקחת מישהו שהוא לא שחקן".

הספרי הדגיש לאורך השיחה כי הסיפורים שבסדרה, גם אם מנופחים, מבוססים על סיפורים אמיתיים וגם התייחס להצלחה שלה. "זה לא פרי דמיוני, כל פרק הוא סיפור אמיתי. לקח זמן עד שהסדרה עלתה, אבל זה קרה בסוף. הייתה תחושה טובה והפרק הראשון השיג 26 אחוזי רייטינג".

ואיך זה מרגיש?
"לא גדלתי בטלוויזיה ולא הבנתי מה זה רייטינג. לא דיברתי את השפה הזו וזה נראה היה לי דיי בסדר כי גם בתיאטרון הייתי רגיל להצליח".

והביקורות?
לואל: "עלתה ביקורת במעריב שקטלה את אחד הפרקים. דנקנר פרסם טור בו הוא עבר על הביקורת ועשה ממנה קרקס. אמרתי לו שאני צריך לזכור תמיד להיות בצד שלו".

הספרי: "היו מתקשרים אליי מהחדשות וכל יום יצא שיש איזו פרשה שקרתה בפולישוק. אבל הרגע שהבנו שממש הצלחנו היה שראינו שלנהג יש דיסק עם ציטוטים משם".

איך הפוליטיקאים הגיבו?
לואל: "הם השתגעו על זה ולא פספסו אף פרק, זה היה ברמה כזו. פתאום כל התחום הזה הפך להיות נורא נחשב. אני חושב שיש עיתונאים שזה הוביל אותם לפוליטיקה".

הספרי: "התחושה הייתה שמישהו מבין מה עובר עליהם, מישהו מכיר אותם".