במאי "אור ראשון": "ראיתי אותו רועד, אמר שיש לו חוויה חוץ-גופית"

ליאור חפץ בכלל רצה להיות רופא כמו אביו, אחרי שנה אחת של לימודי ביולוגיה, הוא הבין שהיה חסר לו משהו יצירתי. הוא שינה כיוון, החל ליצור סרטים קצרים ומשם המשיך לתואר שני בבימוי ותסריטאות בארה"ב. כשחזר ארצה, הוא עיבד מחדש תסריט שכתב באנגלית, שהפך לימים לסרטו הראשון באורך מלא, "הרפתקה בשחקים". היום חפץ מביים את סדרת הדרמה "אור ראשון" (פרק הסיום הערב, אחרי החדשות, קשת 12), המבוססת על אירועי 7 באוקטובר ומביאה את הסיפור של הגיבורים של אותו יום.

"'אור ראשון' בחרה אותי", אמר חפץ על הסדרה בשיחה עם מני אבירם בפודקאסט הדרמה של קשת 12 "הקלט כסדרה", וסיפר כיצד הגיע אליה אחרי סדרה אחרת, על מלחמת יום הכיפורים: "סיימתי לעבוד על 'המזח' באוקטובר 2023, היא הייתה אמורה לעלות ב'כאן 11', עשינו פרמיירה ביום חמישי לפני השבת השחורה וזה טרף את הקלפים. מצאתי את עצמי בבית, גן הילדים סגור, בהלם, רק קורא כותרות ואז פנו אליי ואמרו שרוצים לעשות דרמה מתוסרטת על 7 באוקטובר. אמרתי להם שאני לא מסוגל, עברו עוד חודשיים, ההלם קצת שכך והדרך שלנו כיוצרים לעשות סדר מהמרק המוזר הזה שנקרא חיים זה דרך אומנות, ככה אנחנו מעבדים את החוויה הזאת".

חפץ הסביר מה גרם לו להחליט לקחת על עצמו את האתגר: "קראתי לינקים לראיונות וכתבות, סיפורים, שלושה חודשים לתוך האירוע נחשפתי למעט מאוד, רציתי לשמור על עצמי. תוך כדי שאני קורא, אני רואה אנשים שנקלעים לסיטואציות מטורפות ויוצא מהם משהו מאוד חזק, אנושי ומעורר השראה. בתוך הרוע המוחלט הזה ששוטף את כל הדרום, פתאום אתה רואה נקודות של אור, של התנהגות יהודית ומעשים של גבורה, אתה רואה משהו שהוא נורא ישראלי. זה מעורר בי השראה, אמרתי להם 'בואו ננסה, אני לא יודע אם זה יצליח'".

זו הפקה מורכבת.
"סימנו לנו בטבלה 10, 15 אירועים אמיתיים ופנינו לדמויות, התקשרנו לאנשים, זה קרה בינואר 2024, שלושה חודשים אחרי. היו כאלה שאמרו לא, כאלה שאמרו 'בואו ניפגש' והחליטו שלא, אבל בדרך כלל התשובה שקיבלנו היא תשובה חיובית. הסיבה היא שעבור מי שהיה שם, בתור מישהו שהיה בתוך התופת, זו הנצחה, אנשים סביבך לא שרדו, לספר את הסיפור שלהם זה מאוד חשוב, שיידעו מה הם עשו ויזכרו אותם. הדבר השני זה שהם בעצמם עוד לא עיכלו מה הם עברו, דרך ראיונות העומק איתנו הם הרגישו שהיכולת לשחזר זה איזשהו צעד ראשון של תהליך ריפוי".

חפץ תיאר את המפגשים עם הגיבורים: "חלקם בפעם הראשונה ישבו וסיפרו מה קרה, לא יצא לנו לדבר עד אז. רבים מהם גם אמרו שהדרך הכי טובה לספר את הסיפור היא להיפגש איפה שזה קרה. ללכת עם טלי חדד, שזו אמא ששולחת את בנה לקרב, את כל המסלול באופקים שהיא עשתה, אותו דבר יחד עם איתמר, הבן שלה. גם עם בת שבע יהלומי, בבית שלה בקיבוץ ניר עוז, שהוא כמו קפסולת זמן, צלחות על השולחן במטבח, צעצועים, ספרים מפוזרים בכל הבית, שכולו מחורר מכדורים ומפיצוצים של רימונים. ללכת את כל מסלול החטיפה, לתוך השדות עד הגדר עם עזה, ואז את כל מסלול הבריחה שלה בחזרה לקיבוץ. אתה מתמלא בתחושת שליחות, אם אתה רואה שלדמות האמיתית זה כל כך חשוב, זה מתחיל לצבור את המומנטום הזה".

אז אתם עדיין לבד, עוד אין גוף שידור בשלב הזה.
"מה שעשינו, בערך באוגוסט 2024, היו לנו שני פרקים ראשונים, את זה אנחנו שולחים למחלקת התוכן של קשת, קרני זיו ויובל הורוביץ. הם באותו שלב מקבלים הרבה הצעות לדברים על 7 באוקטובר, גם הם בתחושה שאי אפשר בתור גוף שמייצר תוכן לדלג מעל האירוע הזה. יצרנו רושם שאפשר לסמוך עלינו ונטפל בזה בצורה מאוד רגישה. זה התחיל כחמישה פרקים, אבל בשלב העריכה הגענו למסקנה שאם אנחנו נשלוף כמה סצנות ונדחוס את הסיפור לפרקים טיפה יותר ארוכים, ארבעה, נקבל סדרה שהיא יותר אינטנסיבית. ברגע שעשינו את ניסוי העריכה הזאת, זו הייתה החלטה מאוד נכונה. קיבלנו אישור לכתוב את שאר הסדרה וברגע שיש גוף שידור, המפיקות פנו לפילנתרופים אמריקאיים".

הכסף של גוף השידור לא מספיק בעצם בשביל להרים סדרה כזאת.
"זו סדרה שהיא יקרה, מכיוון שיש שחזור מאוד מדויק, מלא קטעים של אקשן, הרבה לוקיישנים. אז המפיקות הביאו פילנתרופים אמריקאיים, חשוב שהעולם יידע מה עשו לנו ב-7 באוקטובר, הקולות השולטים במדיה העולמית זה מה קורה לעזתים המסכנים. לא מדברים על האירוע המחולל, שזו מלחמה שלא אנחנו התחלנו אותה, שאף אחד פה לא נהנה לזרוק פצצות על הצד השני. זה לא שהיהודים השתגעו, היה פה אירוע מאוד חריג ברמת הרוע והאכזריות שלו, שיצר את התהליך שאנחנו נמצאים בו כרגע".

המילה "טריגר" קופצת לראש.
"זה משהו שעובר בראש תוך כדי. אני לא רוצה ספוילרים, אבל בפרק השלישי של הסדרה יש סצנה של ארבעה לוחמים של יחידת המסתערבים של מג"ב דרום. הם יודעים שיש מחבלים, אבל הם פורצים קדימה, נתקלים בכוח עודף וזה מתפוצץ להם בפרצוף. פה, לשמחתי, המג"בניקים יוצאים חיים, נפגשנו עם כל הארבעה, זה סיפור שאני גאה בו כי שחזרנו אותו ממש אחד לאחד. מצאנו בשוליים של השדה הזה שתי שורות של זכוכיות שבורות ברוחב של רכב 'סוואנה', שם ה'סוואנה' האמיתית נתקעה וחטפה את כל האש הזה, אז ידענו בדיוק איפה להעמיד את ה'סוואנה' שלנו. הקצין שישראל אטיאס מגלם אותו, פקד מ', בא לצילומים, ראה אותנו עושים את זה ואני רואה אותו רועד, הוא אמר שיש לו חוויה חוץ-גופית. ישראל, שהוא כולו לב ורגש, שאל אותו איך הוא עמד בזה, הוא אמר לו 'אני הייתי צריך לעשות את זה פעם אחת, אתה כבר 15 טייקים עושה את זה, לך זה הרבה יותר קשה'".

יש דברים שהוחלט מראש שלא יהיו?
"הנובה זה היה משהו שהיה לנו קשה לפצח, דוקו זה כלי שהוא יותר מתאים לספר מה שקרה שם, זה כל כך קיצוני שהיה לנו קשה להבין מאיפה אנחנו ניגשים לזה. עבדנו על הסיפור של קובי, קצין מג"ב, שאת שבעה באוקטובר התחיל בנובה בתור שוטר סמוי, בבוקר אשתו, שהיא גם שוטרת מג"ב, החליפה אותו. מצאנו את הדרך שלנו לספר את הנובה לאו דווקא על משתתפי המסיבה, אבל דרך דמות שהיא טיפה חיצונית, השוטרות והשוטרים שאבטחו את המסיבה. עוד דבר שהחלטנו זה שאנחנו הולכים להיזהר מלעשות אותה גרפית מדי, הלכנו על פחות דם, פחות גופות. זה קורה מחוץ לפריים ודרך הקונטקסט אתה מבין, אבל יותר אתה רואה את זה משתקף על הפנים של הדמויות ולא את הדבר אחד לאחד".

סיפרת על המג"בניק, גם השאר היו מעורבים ככה בצילומים עצמם?
"כן, גם בת שבע יהלומי באה לבקר אותנו בצילומים, טלי ואיתמר חדד, איוב (שם בדוי) שהחליט לשמור על הפרטיות שלו. לפעמים אני בין טייקים הייתי מתקשר לדמות כדי לשאול שאלות, שידייקו אותי אם זה קרה ככה או ככה. המעורבות הייתה מאוד משמעותית".

כשצילמתם ידעתם כבר שאוהד יהלומי מת?
"התחלנו לכתוב את התסריט בינואר 2024, קיווינו שאוהד יהיה בפרמיירה, שתהיה עסקה והוא יחזור ויראה את זה. לצערנו, כשהיינו בפרה-פרודקשן בפברואר 2025, הגופה שלו הושבה לארץ. לכל אחד יש את החטוף שיש לך איזשהו קשר איתו, למרות שמעולם לא פגשת אותו, אז אוהד היה החטוף שלי, כל כך ייחלתי לראות אותו חוזר הביתה למשפחה שלו. חודשיים לפני תחילת הצילומים הבנו שאנחנו נותנים פה זיכרון לאיש הזה ולגבורה שלו באותו יום".

חפץ דיבר על הסצנה שבה טלי חדד מחליטה להתחיל ולפנות פצועים מהעיר אופקים, כשהרחובות עוד שורצים מחבלים: "היא עשתה כמה וכמה נגלות כאלה, פינתה 12 פצועים, אחד מהם זה הבן שלה שנפצע אנוש בקרבות. היא הצילה חיים של הרבה אנשים, גם את של הבן שלה, זה סיפור מעורר השראה של גננת בדימוס, שהולכת ומתנדבת תחת אש לפנות פצועים. יש משהו מעורר השראה שברגעים הקיצוניים, מלאי האימה, יש את האנשים שאומרים 'אנחנו נקום ונעזור לך, לי ולעצמנו'. לא באנו לספר על שבעה באוקטובר כמו שבאנו לספר על ישראלים שמתמודדים עם שבעה באוקטובר בצורה שנותנת לנו אור".

חפץ התייחס לתגובות סביב הסדרה: "יש הרבה דיונים בימים האחרונים, התגובה הטבעית להימנע מתוכן כזה היא מאוד מובנת ואני מאוד מכבד אותה, אנחנו מדינה שלמה בטראומה. יש משהו, כמו הדמויות שדחפו אותנו לספר את הסיפור שלהן, שהחשיפה וההתמודדות היא חלק מתהליך הריפוי, התקווה והאופק שלנו לעתיד. שכל אחד יעשה מה שמתאים לו, אני לא דוחף אף אחד לראות את הסדרה אם הוא לא מרגיש מוכן, אבל אנחנו השתדלנו לשמור על הצופים ולתת אור בקצה המנהרה. כמובן יש את הזווית העולמית, שזה לא פחות חשוב, יש שיגידו אפילו יותר, הסדרה נמכרה ל'פרמאונט+', תשודר לכ-80 מיליון צופי ברחבי העולם. זה דבר מאוד גדול, אנחנו יודעים את הקרב על התודעה וההסברה, זה עוד לא קרה בסדרת דרמה וזה מאוד משמעותי".

מתי בעצם ידעת שזה הולך לקרות?
"הדיונים ממש התחילו לפני שבועיים, לבוא עם תסריט זה הרבה פעמים פחות יעיל מאשר לבוא עם סדרה ולהראות לגוף שידור, במיוחד בין-לאומי ולהגיד להם שזה המוצר. אחד המפיקים שהצטרף אלינו ברגע שהקבוצה האמריקאית התחברה לפרויקט, לורנס בנדר, הוא מפיק עם הרבה מאוד ניסיון. הוא עשה בין השאר את 'סיפורו של וויל האנטינג', 'להרוג את ביל', 'כלבי אשמורת', 'ספרות זולה'. הוא בא עם דחף ערכי, ציוני מאוד חזק, עם הרבה מאוד ניסיון ורוח יצירתית, הוא נתן לנו רוח גבית וחיבק אותנו בפרטים הכי קטנים. הפידבק שלו הפך את הסדרה להכי טובה שיכולה להיות, לא הייתי יכול לבקש שותף יותר טוב ממנו".

מה הציפיות שלך בחו"ל מהסדרה?
"אני לא מצפה עכשיו שמישהו שצורח עם כאפייה בטיימס סקוור פתאום ילך וינשק מזוזות, כן? אבל אם מישהו לא מבין, יש לנו פה כלי בשביל ללמד אנשים מה היה ולהוסיף להם עוד ידע, אז כשהם באים להסתכל על הקונפליקט, הם מבינים שהיה פה אירוע מאוד חריג. אני אקווה שהם ידעו מה זה חמאס, שרצועת עזה מוחזקת על ידי ארגון טרור רצחני, שזה דבר שהוא לא טוב לישראל ולא לעזתים שגרים שם. אם נעשה את התובנות האלה למספר מסוים של אנשים, אז זה מה שנצליח לעשות".

רגע אחד מהצילומים שאתה לוקח איתך לנצח?
"טלי חדד פינתה את הבן שלה איתמר כשהוא היה פצוע אנוש, אז אנחנו מצלמים את הסצנה שהיא מגיעה עם הסובארו שלה לכיכר באופקים. מעלים לאוטו שלה פצועים ולפני שהיא יוצאת לדרך צועקים 'עוד פצוע קשה, הוא חטף צרור, הוא גמור'. מביאים את הבן שלה, מניחים אותו שם על הכביש, כולו ספוג דם, חטף ארבעה או חמישה כדורים של קלצ'ניקוב והוא לא יכול ללכת, נראה שהוא מת. בתסריט היא אומרת לו 'איתמר' וטלי חדד נמצאת איתנו, עומדת בצד ואני רואה אותה דומעת. אני ישר ניגש אליה, מחבק אותה והיא אומרת לי 'אתה יודע למה אמרתי איתמר? ראיתי את הבן שלי מת, ידעתי שהוא מת, רציתי להגיד את השם שלו פעם אחרונה, להרגיש את השם יוצא מהשפתיים שלי'. אני ושרה (וינו-אלעד) שומעים את זה ואמרנו בוא נצלם את זה, שרה הולכת אליו, אומרת את מילת הפרידה הזאת וזה היה מאוד מרגש. העוצמה הזאת של הניואנסים, כשאתה עובד על סיפור אמיתי עם הדמות האמיתית, אני לא אשכח את זה בחיים".

מתרגש מהשידור?
"כן, יש איזו גם תחושה כזאת של ניתוק, כי כשאתה מסיים עבודה על סרט או סדרה, אז זה קצת כמו להביא ילד לעולם, אבל כמו סוס או פרה שממליטים וישר נעמדים על הרגליים ומתחילים ללכת. אני משחרר את הסדרה באהבה, אני עומד מאחוריה, אני מאוד גאה בה יחד עם כל הצוות שלנו. שמרנו על הסיפורים, באנו לספר סיפורים אמיתיים, עשינו את זה בידיים נקיות, לא מאיזושהי מטרה למסחר את זה או לעשות כסף. אנחנו גאים באנשים שרצו וסמכו עלינו לספר את הסיפורים שלהם, אנחנו מרגישים שעשינו את זה בצורה טובה, מכבדת ומכובדת, אני מאוד גאה ביצירה הזאת".