"בתי הקברות מלאים באנשים ש..", "העם נקעה רגלו", "אינטרטנט" וכמובן: "אני בשוק, אני בהלם, אני ה-מ-ו-מ-ה!" הבנתם נכון, זאת הולכת להיות כתבה נוסטלגית ובמיוחד שתעסוק בכל נכסי צאן הברזל שהותירה אחריה "רק בישראל" האלמותית.
התכנית המיתולוגית אותה הגה והנחה ארז טל (לימים בתפקיד שמעון), לצד אורנה בנאי בתפקיד הפריצה שלה - לימור (דמויות נטולות שם משפחה, ממש כמו מדונה) סיפקה לנו לא מעט קאטץ'-פרייזים, כשאלה המוזכרים בפסקה הקודמת הם באמת אפילו לא קצה הקרחון.
אבל יותר עדיף (סליחה, הייתי חייב) להיזכר בשלל הדמויות / האנשים / ההזיות ש"רק בישראל" הביאה לעולמנו, בקטעי וידאו שנלקחו מתוכניות טלוויזיה נישתיות באותם ימים - והוצגו בתוכנית (היוש "מה נסגר"). אז שנצא לדרך? מוכנים? לא נגענו:
מוכרחים להיות שמח: צלילה והדסה באו
פעם, כשעמודי מוטיבציה קסומים כמו "חכמת הפרפר" עוד לא היו קיימים, והרבה הרבה לפני שספרי הניו אייג' הפכו לפופולריים, היו אלה שתי אחיות אלמוניות שניסו להפיץ את תורתן לשמחת חיים מוגזמת בישראל והתפוצות (הפנים לחו"ל זה ברור - אחרת למה האנגלית?)
אני מדבר על מי אם לא האחיות צלילה והדסה באו, שהפציעו לראשונה בתוכנית מילקשייק (כמו רבים וטובים בכתבה), אך נעשו לאורחות קבועות וכוכבות של ממש בזכות רק בישראל, שהפכה את השיר הבלתי נשכח שלהן, "Be Happy Now", ללהיט מדינה:
ילדים תחילה: הגנון של שמעון
פינות טלוויזוניות בהן מבוגרים מראיינים ילדים עבדו טוב מאז ומתמיד, אפילו במקרים שבהם המנחה היה קריפי במיוחד (כן, אני מדבר אליך ג'וליאן שגרן). נוכח זה, קל להבין איך גם פרלמנט הילדים החמודים והאינטליגנטיים של רק בישראל – "הגנון של שמעון" (ובל נשכח את הסייעת לימור), הייתה כל כך מוצלחת ואהובה.
אבל מה לעשות, לא כל הילדים נולדו שווים, וכך גם בגן של שמעון ילדה אחת בלטה מעל כולם – בשנינות, בפאנצ'ים ובחמידות: רהב (אוברציגר בשבילכם). אין סיכוי שאתם לא זוכרים אותה. אגב בפעם האחרונה שבדקנו היא עדיין נשארה חכמה, מוצלחת וחמודה להפליא.
מי פה סול לה לה: נחום אמבר
נכון, נחום אמבר התגלה בתכנית קודמת (וקסומה לא פחות) של ארזל טל - העולם המופלא, אבל נצרב בתודעה כאחת הדמויות הזכורות ברק בישראל, ובכלל - כטנור מופלא וצ'ארם כובש לא פחות. מלבד היותו פרופרמר בחסד, התברך אמבר בכישרון ייחודי לייצור קולות... מפתיעים מגרונו, כשבולט מעל כולם הוא חיקוי הדגל שלו ליונה ארץ ישראלית מצויה ("קו קו קו קו קו"), אותו הוא היטיב לשלב בלהיטו "העולם המופלא". המיתוס, אגב, מספר שחיקוי היונה המפורסם של ירון ברלד שאב השראה מזה של אמבר. השמועה לא אושרה ולא הוכחשה עד עצם היום זה.
כזכור, בזמן שידור התכנית הפך אמבר (קבלן בפנסיה) לסלב של ממש, כשאת ההצלחה הוא ממנף לאלבום מיתלוגי ופריט אספנים נדיר - "נחום בחלל". וטיפ למעריצים: בימים אלה הוא מנהל ערוץ יוטיוב פעיל למדי (אוקי, ביחס לגילו), מוזמנים לבקר ולהתרשם בעצמכם.
קילפתי תפוז: שוקי הכלב
העובדה שלפני שנתיים התמלאו כל אתרי החדשות והרשתות החברתיות בידיעות על מותו של כלב, מספיקות כדי להעביר ולהדגיש את כוחו של שוקי ז"ל כדמות טלווזיניות אהובה במיוחד, שאפילו זכתה בזמנו לסדרת סטיקרים ששטפו את המדינה. שוקי, כלבו האנמי של ארז טל וזוגותו דאז, מיכל שביט, היה משתתף קבוע בתוכנית לאחר שתפס את מקומה של סיגלית, כלבתה של אורנה בנאי, כשסיגלית מאסה באור הזרקורים. תפקידו של שוקי הסתכם בללגום מיץ תפוזים, אבל כמו שאומרים - אין תפקידים קטנים יש כלבים גדולים (גם אם גובהם 30 ס"מ).
הרגע הפרטי שלי: אפי בירנבוים
אי אפשר לשכוח את הטרלול שהוא אפי בירנבוים. ברשותכם, אפצח בוידוי אישי: אני ידוע בין חבריי ומכריי כאיש רגוע. מאוד. יש יאמרו אדיש. אך יש רגעים בחיים בהם הרוגע הזה לא עובד, כמו בשעת משא ומתן עסקי, ויכוח משרדי או סתם במשחק כדורגל ידידותי, בהם נדרש מהבן אדם ואף רצוי לטובתו שיפגין מידה כלשהי של אגרסיביות. וכשאני נתקל בסיטואציה שכזו, אני חושב לעצמי: מה מאמן הפועל ירושלים אפי בירנבוים היה עושה? ומריץ בראש את הסצינה הבאה:
הן רק רוצות לרקוד: הרקדניות של אתי פולישוק
מתישהו מישהו יצטרך להרים את הכפפה (והוסט הזוהר) ולעשות תחקיר מעמיק על המונפול שהיה לאתי פולישוק בתוכניות האירוח של שנות התשעים והאלפיים. מחלומות בהקיציס ועד המעגל של דן שילון, הביטוי "הרקדניות של אתי פולישוק" הפך לשכיח כמעט כמו "מיד אחרי הפרסומות". לרק בישראל, אתי והרקדניות סיפקו, לצד שלל ריקודים והופעות אורח מבדרות, את ריקוד המחווה למאמן הפועל רעננה בכדורסל נשים, בעל תנועות היידים המוגזמות מדי, טל נתן.
ואי אפשר לסיים בלי להזכיר בקטנה את לריסה שהיממה את המדינה בכישוריה לאזן מגהצים על החזה, או את צופית גרנט שללא רק בישראל לא הייתה זוכה לחשיפה עצומה כמו שחוותה (אוקי, גם לשתיית הפיפי היה יד בדבר) ואי אפשר בלי לציין את דוד ותקווה (אסי וגורי המופלאים) שהפכו לאורחים קבועים בעונתה השלישית של התכנית, מיקי גבע שהטריף את המדינה עם החיקוי שלו לשר מאיר שטרית ("אני יכול לנסות") וגם את שני כהן, למיטבי הלכת שביניכם שזוכרים אותה בתפקיד כתבת השטח סול בר ("אני לא בוכה, אבל זה מעצבן"). בקיצור, לא נתנגד לפגישת מחזור אם מישהו שם בקטע.