"היו רגעים שפספסתי בתור אמא, אבל האמהות שינתה את האופן שבו אני מסתכלת על עבודה"

טרנד ההמשכונים והרימייקים של הוליווד ממשיך אל תוך חודשי הקיץ במלוא הכוח - לא רק על המסך הגדול עם שוברי קופות פוטנציאליים, אלא גם בטלוויזיה. בסוף השבוע עולה בשירות הסטרימינג אפל TV עיבוד טלוויזיוני חדש ל"פסגת הפחד", המתהדר בצוות שחקנים מרשים במיוחד; כתב mako השתתף במסיבת עיתונאים לכבוד עליית הסדרה, אבל קודם - קצת רקע על המותג למי שלא מכיר:

"פסגת הפחד" מוכרת בעיקר בזכות הגרסה הקולנועית מ-1991 שביים מרטין סקורסזה, ובכיכובם של רוברט דה נירו וג'ולייט לואיס, בתפקיד הפריצה הבולט הראשון שלה. שני השחקנים היו מועמדים לפרסי האוסקר ולגלובוס הזהב על הופעותיהם במותחן הפסיכולוגי, שהפך להצלחה קופתית וליצירה מכוננת של תחילת שנות ה-90.

עם זאת, מדובר למעשה בעיבוד קולנועי שני לרומן מאת ג'ון ד. מקדונלד, שראה אור ב-1957. הגרסה הראשונה עלתה לאקרנים כבר ב-1962, בהשראה מוצהרת מסרטיו של אלפרד היצ'קוק, ובכיכובם של גרגורי פק ורוברט מיצ'ם. הסרט נחשב לקלאסיקה של הז'אנר ואף נכנס לרשימת 100 סרטי המתח הטובים בכל הזמנים של המכון האמריקאי לקולנוע.

הגרסה העדכנית של "פסגת הפחד" היא מיני-סדרה בת עשרה פרקים עם פרשנות עכשווית לסיפור המקורי. איימי אדמס מגלמת את אנה באודן, עורכת דין ואם לשניים, ופטריק וילסון ("צוות לעניין", "לזמן את הרוע") מגלם את בעלה טום - גם הוא עורך דין מצליח. חייהם השקטים מתערערים כשקליינט שלהם לשעבר ואנס מורשע משתחרר מהכלא, ומבקש לנקום בהם על ייצוגו בעבר. העבריין, בגילומו של חוויאר בארדם, למד את החוק לעומק במהלך מאסרו והוא משוכנע שבני הזוג פעלו נגדו - אז כעת הוא עושה הכל כדי להפחיד, לערער ולהתנקם בהם בדרכים אכזריות ומעוותות.

איימי, כמה נעזרת בסרטים הקודמים?
"הכרתי טוב מאוד את שני סרטי 'פסגת הפחד' שעיבדו את הספר, במיוחד הגרסה של סקורסזה ודה נירו, וחזרתי לצפות בסרט הזה כהכנה לסדרה. היו סצנות שהייתי צריכה להריץ קדימה כי הן לא היו קלות לצפייה, פשוט לא יכולתי להביט במסך, וזה פשוט מאוד מראה כמה הרומן המקורי כל כך עוצמתי ונהדר. מלא מתח ועם דמויות כה עשירות.

"כשקיבלתי את התסריט לפרק הראשון של הסדרה, הרגשתי את אותה תחושה מצמררת וחזקה כמו בקריאה של הספר. אהבתי שהעלילה הפעם פותחת עולם חדש שנגלה לצופים סביב הדמויות והרקע שלהן - יש יותר מעורבות של בני המשפחה, יותר מקום להבין את נקודת המבט של מקס קיידי, כל מה שהוא עבר ומהן ההשלכות. מבחינתי זוהי המהות של המיני-סדרה: ההשלכות ומה קורה עם הזמן כאשר מסתירים סודות".

על אף שבתחילת דרכה הופיעה בסדרות טלוויזיה כמו "הבית הלבן" ו"המשרד", עבור אדמס (51) זוהי מיני-סדרה שנייה בלבד, שמונה שנים אחרי "חפצים חדים" של HBO, שעליה הייתה מועמדת לאמי ולגלובוס הזהב. עיקר הקריירה שלה מתרכז בקולנוע, ולאורך השנים הייתה מועמדת שש פעמים לפרס האוסקר על סרטים כמו "ספק", "פייטר" ו"המפגש". בכך היא מחזיקה בשיא מעט מפוקפק - מועמדויות רבות ללא זכייה - כשהיא שנייה רק לגלן קלוז, שהייתה מועמדת שמונה פעמים לאוסקר מבלי לזכות בו.

"יש לי נטייה להעמיס על כתפיי ולהלחיץ את עצמי", אומרת אדמס, "ובכל פעם שיש איזו מועמדות על הפרק, אני עוד יותר מרגישה אחריות להמשיך ולהיות במיטבי, במקום שזה יגרום לי לשחרור". מלבד התפקיד הראשי שהיא מאיישת ב"פסגת הפחד", היא גם נמנית בין המפיקים יחד עם מרטין סקורסזה וסטיבן ספילברג, "הלוואי ששבחים ופרסים היו מעניקים לי ביטחון, אבל בפועל זה רק מעצים את הלחץ, מזכיר לי שהתחלתי לשחק יחסית בגיל מאוחר ולא בתור ילדה קטנה. זה מזכיר לי שאני הולכת ומתבגרת ושעליי לנסות דברים חדשים.

"מצד שני, לא הייתי איפה שאני נמצאת כיום אלמלא כל התשבוחות שקיבלתי, שסייעו להביא תשומת לב אדירה לפרויקטים ולסיפורים שבחרתי להיות חלק מהם, ולחשוף אותם לקהל הרחב. אני תמיד כבר בדבר הבא - ובעיקר לדמויות שמאתגרות אותי לבחון מה עובר להן בראש".

כיצד נערכים לסדרה כה אינטנסיבית?
"למרבה המזל, הייתה לנו הפריבילגיה לקחת את הזמן בהפקה הזאת ויכולתי להכיר מקרוב את התא המשפחתי. עם פטריק ושני השחקנים הצעירים שגילמו את הילדים שלנו, הייתה כימיה טבעית וחיבור טוב כך שיכולנו להפיג את הדרמה עם קצת הומור. אני לא יודעת מה זה אומר עליי שיש לי את אותו חוש הומור כמו שני חבר'ה צעירים ממני בשנים רבות, אבל עובדה שזה מאוד עזר לי להקליל את האווירה המתוחה שהכתיבו התסריטים.

"היה עלינו לבסס אמון ולבטוח האחד בשני, במיוחד עם פטריק וחוויאר, שהוא שופע כריזמה ויש לו קול עמוק מצמרר שמאוד מוסיף לנוכחות של הדמות. נשענו זה על זה כי זאת באמת עלילה מבעיתה לצאת למסע עתיר אימה, ואני לא ארחיב מעבר כי זה רק יעשה ספוילרים. יש הרבה גילויים מפרק לפרק. ובטח כשיש בכל העסק גם שני ילדים - סף החרדה עולה. כשאתה מגלם הורה אתה מבין מה באמת המעשים שלך גורמים לילדיך".

האם ההורות בהכרח מזמנת חרדות?
"בעיקר עוזרת להמחיש כמה הפחד הכי גדול שלך הוא שיקרה להם משהו חלילה, ומשם גם נקודת המוצא של המיני-סדרה כולה. זה תענוג עבורי כשחקנית - יש עשרה פרקים להרחיב את הסיפור המקורי שכבר מכירים. בסופו של דבר, שום דבר לא מאיים יותר מאשר הלא-נודע בעיניי, ובסדרה יש אלמנט מציצני שמוסיף לכל מה שממילא עובר לנו בראש. אתה לא יודע אף פעם מה אורב לך מעבר לפינה ובאיזה גיהינום אתה עלול פתאום למצוא את עצמך".

הקראש על גל גדות

אדמס הפכה ברבות השנים לאחת השחקניות המעורכות בתעשייה, המזוהה עם פרויקטים איכותיים של במאים חשובים, לרבות "המאסטר" של פול תומאס אנדרסון ו"עיניים גדולות" של טים ברטון. בקרוב היא צפויה לככב ב"קלרה והשמש", עיבוד של טייקה וואיטיטי לספרו של חתן פרס נובל לספרות קאזואו אישיגורו, לצד ג'נה אורטגה.

במקביל, היא השתתפה גם בלא מעט סרטים מסחריים, בראשם סרט הפנטזיה הקומי של דיסני "מכושפת" ובתפקיד לויס ליין בסרטי "סופרמן" ו"ליגת הצדק" של העשור הקודם (כולל פעמיים לצד גל גדות לה דאגה לפרגן לאורך מסעות הקידום של אותם סרטים. בעבר היא אף הצהירה שיש לה קראש על הכוכבת הישראלית).

מאז תחילת שנות האלפיים אדמס בזוגיות עם האומן הגרמני דארן לה גאלו, ולהם בת אחת, אוויאנה (16). לדבריה, האמהות שינתה את תפיסתה לגבי המקצוע, ובשנותיה הראשונות כאמא עברה תהליך משמעותי עד שלמדה לשלב בין הבית לעבודה. "עברתי תקופה בקריירה שבה היה לי מאוד קשה להרפות מתפקידים מסוימים אשר דרשו ממני המון מבחינה רגשית. אני רוצה להאמין שהשכלתי להבין כיצד להיכנס ולצאת מדמות בצורה טובה יותר, וזה קרה ככל שהבת שלי הלכה וגדלה. הבנתי כמה זה משהו שבאמת הייתי צריכה לעבוד עליו בתור אמא.

"התחלתי לפתח דפוס של לחזור לחיים שלי אחרי שסיימתי פרויקט, ומעל הכל תיעדפתי המציאות שלי - אני חוזרת הביתה ובאמת משאירה את הדמויות שגילמתי מאחור. ועדיין, הן נשארות ועדיין איתי, בייחוד אלו מ'חפצים חדים' או 'אישה בחלון' שדרשו הרבה ממני. אני יודעת שנשים כאלו קיימות וכל יום נאבקות לשרוד, מאבקים בחיים שהן עוברות. ונשים הן אלו שעזרו לי כשהעבודה לקחה אותי מהבית לצילומים, האחיות שלי שהן אמהות נהדרות בזכות עצמן, הן לימדו, ייעצו וכיוונו אותי.

"אז כן, היו דברים ורגעים שפספסתי בתור אמא - אבל האמהות שינתה את האופן שבו אני מסתכלת על עבודה. וזה לא בקלות. נשים לא חוות אמהות בצורה זהה, הורות היא שונה לכל אחד ובהתאם. לנסיבות מהן הוא מגיע, שהוא נמצא בהן, ואני חושבת שזה מה שעלינו כחברה לקחת בחשבון, לא להכליל, החוויה של כל אחד שונה, ולצפות בדמות על המסך חווה משהו מסוים כן יכול לגרום לחיבור עבור מי שרואה בה את עצמו. וזאת גם המחמאה הכי גדולה שהייתי יכולה לקוות לה בתור שחקנית, שדמות שלי הצליחה לגעת, לרגש, לחולל שינוי ולעורר אמפתיה".

מאיפה את שואבת כוח?
"המשפחה היא השורשים, היא שנותנת לי מטרה, בעלי ובתי הם הסיבה שאני קמה בבוקר לעוד יום של צילומים בידיעה מוחלטת שהם שם לצידי. אחרת זה היה מאוד קשה. הם מעניקים לי ביטחון ואת החופש לבטא את עצמי, לקחת עוד אתגר של תפקיד עוצמתי תוך הבנה שאם משהו לא הולך כשורה ואני נופלת, הם שם עבורי לתפוס אותי. ואם הייתי נאלצת, הייתי בוחרת במשפחה על פני כל עבודה - אבל זה לא משהו שקרה למען האמת.

"הבת שלי כבר בוגרת ומבינה שלאמא יש מזל גדול לקבל עוד תפקידים שלוקחים אותנו למקומות שונים בעולם, היא צמודה אליי וכבר מבינה שעליה להיפרד לעתים ולפרקי זמן מסוימים מהחברות, בית הספר והסביבה שלה ומקבלת את זה באהבה. וכמובן שיש פעמים שהיא חשה בדידות והיא מקבלת יותר מדי זמן מול מסכים. אבל היא למדה לשמור על קשר אונליין, לשחק משחקי וידאו שהרחיבו את תחומי העניין שלה ולהישאר חיובית. כל המשפחה אסירת תודה על הזכות שנפלה בחלקי להיות שחקנית עובדת שמקבלת הזדמנויות מדהימות שאין לקחת כמובן מאליו".

האם יש איזו דמות מסוימת שהותירה בך חותם?
"לא בדיוק, אני תמיד לוקחת תפקיד מתוך סיבה מסוימת, ואחרי שאני מסיימת את הצילומים הסיבה הופכת לשונה לחלוטין, אני לוקחת משהו אחר מהדמות. אבל האמת היא שבדרך כלל אני פחות מתחברת ספציפית לדמות ויותר לחוויה של יצירת הסרט או הסדרה כמשהו שאני יכולה ללמוד ממנו ולקחת איתי דבר מה לחיי האישיים. אני תמיד שמחה להכיר אנשים חדשים, כאלו שמעניקים תובנות ומדריכים אותי, ולעשות את זה בעצמי לאחרים, מעין סביבה שיתופית שבה כל אחד הוא קצת מנטור ותלמיד. אני מאמינה גדולה בהדדיות כזאת ואז החוויה מעצימה לכולם".