אחרי שנים של רחשושים ושמועות, משה דץ יצא סוף סוף מהארון. כלומר, הוא הכחיש בפעם האלף ובצורה ברורה את הטענות שהוא גיי, והלשונות הרעות עיוותו את דבריו ליצירת הרושם השקרי שיצא מהארון. לקראת הראיון שישודר היום בתכנית אנשים (17:15, קשת 12), התכנית שידרה טיזר של דבריו מקוצצים כך שנוצר הרושם שאולי הוא מתוודה. חלק ממדורי הרכילות קיצצו אפילו יותר ויצאו עם כותרות מטעות, שלא לומר שקריות. דץ, שבאמת נראה כי מאס בדיון על נטייתו המינית, פנה לפייסבוק והסביר שוב - לא, למרות מה שכולנו רוצים לחשוב, הוא פשוט לא נמשך לגברים.
זה לא מקרה של "ארון ציבורי", לאורך השנים היו לא מעט סלבריטאים שהתנהלו בחייהם הפרטיים מחוץ לארון, אבל שמרו על חזות סטרייטית בראיונות והופעות פומביות. המשפחה, החברים, ולפעמים גם כל תל אביב יודעים, אבל הקהל נשאר באפלה. זה היה הרקע לרוב ההוצאות הפומביות מהארון הזכורות לנו. אצל דץ, למיטב ידיעתי, זה לא המקרה. כמו שהוא אומר בעצמו, בכל השמועות ששמעתי לאורך השנים לא עלה סיפור על גבר אחד שהעיד כי שכב איתו, גם לא מיד שלישית או רביעית. הוא לא נצפה בשום מקום, אף אחד לא לחש על זוגיות סודית או משהו בסגנון. זה פשוט, משום מה, מרגיש לנו ממש נכון שהוא יהיה גיי.
משום מה? משום שהדיבור שלו קצת נשי (או בלשון פחות מכובסת, די הומואי) וחזותו מעט רכה ועדינה. הומו, למיטב הבנתי, הוא מי ששוכב עם גברים או לפחות נמשך אליהם. הזהות המינית לא תלויה בטון הדיבור, אבל אפשר להבין את הצימוד. המופע המגדרי של גברים סטרייטים הוא מוגבל יחסית. מצופה מאיתנו לשמור על טון נמוך, ארשת קשוחה, לא להיות עליזים מדי, שהידיים לא יתעופפו לכל עבר, לא לאנפף בדיבור מתפנק, ובאופן כללי להישאר בצד האפור של הספקטרום האנושי. כשגברים יוצאים מהארון, חלקם משתחררים גם מצווי ההתנהגות הסטרייטים ולעיתים אף מקצינים את ההתנהגות האסורה בדרכם לבניית זהות חופשית ואותנטית. עם זאת, התנהגות נשית כשלעצמה אינה נשית אלא אנושית. לא מאמינים לי? תסתכלו על ילדים קטנים רצים, מקפצים ומצחקקים. חייבים להודות, ילדים קטנים הם קצת גייז. בהמשך ההתבגרות אנחנו לומדים להגביל את טווח ההתנהגות למגדר "המתאים", אבל אין בהגבלה הזאת שום דבר טבעי.
מי שהצליח לחמוק מתהליך התירבות הזה, במקום לקבל שבחים על רוחו המשוחררת, נדרש להתאים את זהותו המינית למשבצת שמתאימה לנו. אתה מדבר קצת כמו גיי, אתה חייב גם לשכב עם גברים כדי שתמונת העולם שלנו תישאר יציבה (דבר דומה עוברות נשים עם התנהגות ודיבור "גבריים"). קיבלנו את הגייז, את הלסביות, גם את הטרנסג'נדרים, אבל אנחנו עדיין רוצים שהם יישארו במשבצת שלהם. אנשים רוצים תשובות החלטיות, הגדרות ברורות, וגבר נשי שנמשך לנשים לא מתיישב עם החלוקה שמסדרת לנו את העולם. אנחנו צריכים שדץ יהיה גיי כדי שהנשיות שלו תסתדר לנו, כדי שנוכל לשמור על החוקים ההטרו-נורמטיביים תוך כדי תמיכה בפונדקאות לזוגות חד-מיניים. השלב הבא, אחרי שנקבל את העובדה שדץ ושאר הסטרייטים המאנפפים הם אכן סטרייטים, יהיה להמציא להם משבצת חדשה, הסטרייט-העליז, סיסי-סקסואל, לא משנה מה ההגדרה, העיקר שנוכל להמשיך לחנך גברים להתנהג כמו גברים (ונשים כמו נשים).
אנחנו רוצים שדץ יהיה גיי כי אנחנו מקנאים בו, כי הוא חופשי ואמיתי ומתנהג בדיוק איך שמתאים לו, והמתאים נע על הספקטרום המגדרי בצורה שמוחקת את הגבולות הפיקטיביים שהצבנו בין הגבריות לנשיות. זה מעיד עלינו הרבה יותר משזה מעיד על דץ. אם מישהו מתנהג בצורה "ארוניסטית", אלה אנחנו שמתעקשים להושיב כל אדם במשבצת אחת, אנחנו שמגבילים את ההתנהגות שלנו כדי שלא יחשדו גם בנו. אז די להיות אובסס, זה מתחיל להיות מביך בשבילנו, אל תשאלו אם משה דץ גיי או לא (למי בכלל אכפת מחיי המין של משה דץ?), פשוט תנו לו להיות מי שהוא, לא גבר או אשה, סטרייט או גיי, אלא פשוט דץ, פשוט בן אדם.