"מפלצת: סיפורו של אד גין": הסדרה מול המציאות

אחרי עונה שעסקה בג'פרי דאהמר ועוד אחת שעסקה באחים מננדז, בסוף השבוע האחרון הגיעה לנטפליקס עונה נוספת של סדרת הפשע האמיתי "מפלצת" מבית היוצר של ראיין מרפי, האיש שדואג להביא למסך הטלוויזיה את הסיפורים הכי מוטרפים. הפעם, מרפי חזר אחורה בזמן למעלליו המחרידים של אד גין, רוצח סדרתי שפעל במיוחד בשנות ה-50 - כך שהרווח, של מרפי לפחות, הוא כפול: גם סיכון מופחת לפגיעה פוטנציאלית בצאצאי הקורבנות (הרי שנים רבות מאוד חלפו מאז), וגם חופש יצירתי מוגבר (בתקופה ההיא היו פחות אמצעי תיעוד, והמסתורין מאפשר להמציא ולאלתר). מי שהספיק לצפות בפרקי "מפלצת: סיפורו של אד גין" כבר יודע שהסיפורים בה מזעזעים בלשון המעטה. אבל אילו מהפרטים המובאים בסדרה אכן מבוססים על המציאות, אילו מהם מהווים הקצנות של המציאות, ואילו מהם לא בהכרח קשורים אליה? בהסתמך אך ורק על הצפייה בסדרה, אי אפשר לדעת. לכן, עשינו תחקיר קטן - ואספנו כאן את כל מה שרציתם לדעת בנוגע ל"מפלצת: סיפורו של אד גין" ולא ידעתם את מי לשאול.

הקול המצמרר: האם אד גין באמת דיבר ככה?

עוד לפני שהצופה הממוצע של "מפלצת" יזדעזע מהפשעים של אד גין, הוא כנראה ייבהל מאופן דיבורו. הקול המשונה והמטריד של גין בסדרה, בגילומו של צ'ארלי האנם ("ילדי האנרכיה"), הוא אחד הפרטים הראשונים שתופסים את תשומת ליבו של הצופה: רך, גבוה, איטי, לפעמים ילדותי, ובעיקר מוזר מאוד. אבל נשאלת השאלה - האם אד גין המקורי באמת דיבר ככה? קיימים מעט דיווחים אמינים ממקור ראשון בנוגע לקולו האמיתי, ומקורות מסוימים, דוגמת ראיונות עם אנשים שהכירו אותו בעיירה שבה התגורר בוויסקונסין, תיארו אותו כ"שקט", "מנומס" ו"בעל דיבור רך".

בהקשר הזה, צריך גם לציין כי לא קיימות הקלטות רבות של דיבורו - פשעיו של גין, שבוצעו כאמור בשנות ה-50, קדמו לתקופה שבה התקשורת תיעדה באופן שגרתי את דיבורם של חשודים. ובכל זאת, הקלטות מסוימות של הרוצח אכן קיימות וזמינות עד היום (אם כי איכותן, כמובן, די נמוכה). כפי שמצוין באתר Collider, ג'יימס באדי דיי - במאי הסדרה הדוקומנטרית "Psycho: The Lost Tapes of Ed Gein" - תיאר את קולו של גין כ"שקט ועדין"; ועדיין, נדמה שהוא לא תיאטרלי ומפחיד כמו הקול שמופיע בגרסת ראיין מרפי. בכל מקרה, הבאנו לכם כאן את אחת ההקלטות כדי שתוכלו לשפוט בעצמכם. בונוס: קטע מתוך ריאיון עם צ'ארלי האנם, למקרה שתהיתם איך הקול שלו נשמע כשהוא מחוץ לדמות.

ההשפעה של השואה: האם אד גין באמת שאב השראה מ"הכלבה מבוכנוואלד"?

כבר בפרק הראשון של "מפלצת: סיפורו של אד גין", מוצג האפקט המשמעותי של זוועות השואה על הרוצח. חברתו אדלין ווטקינס מספקת לו תמונות מחרידות של ערימות גופות, וכן מגזין קומיקס שמתאר את פועלה של אילזה קוך (שמכונה "הכלבה מבוכנוואלד"), והוא מעיין בחומרים אלה בסקרנות אין קץ. קוך עצמה, למרבה הצער, אינה אישה פרי דמיונו של מרפי ושותפיו - אלא אישה אמיתית שביצעה פשעים איומים בשואה (ובהם נעסוק בקרוב). עם זאת, קשה לומר בוודאות מה הייתה השפעתם של אלה על פשעיו של גין עצמו. במחקר אקדמי שעוסק בגין נכתב כי הוא נהג לקרוא סיפורים על הזוועות שביצעו הנאצים, ובפרט על אילזה קוך. עם זאת, גין עצמו מעולם לא הצהיר על כך שהוא שאב השראה מפשעיה של "הכלבה מבוכנוואלד", כך שאין לדעת אם ההשפעה הישירה שמתוארת ב"מפלצת" אכן התקיימה במציאות.

קוך עצמה הצטרפה למפלגה הנאצית בשנת 1932. היא הייתה אשתו הידועה לשמצה של קצין אס.אס בשם קארל אוטו קוך, שהוצב במחנה הריכוז בוכנוואלד. מרחב המחיה המפואר של המשפחה היה ידוע בשם "וילה קוך", ואילזה אירחה בו אירועים רבים. האירועים האלה מוצגים ב"מפלצת", כמו גם ההתעללות הבלתי נתפסת של קוך ביהודים, והמנהג המחריד שלה להכין חפצים שונים - דוגמת אהיל מנורה - מעורם של המתים. לפי מקורות שונים, הזוועות הללו התרחשו גם במציאות. כשמחנה בוכנוולד שוחרר, אכן נמצאו במקום חפצים העשויים מעור אדם - אך לא היו ראיות מספיקות על מנת לקשר את קוך לחפצים אלה (ולכן עונשה צומצם). עם זאת, עדויות שונות מספרות כי קוך אכן אחראית על אותם חפצים. במהלך משפטה של קוך בבית הדין הצבאי של בעלות הברית, עדי ראייה סיפרו כי קוך נהגה להצליף באסירים עם שוט רכיבה, והיא גם הואשמה באונס של אסירים. כמו כן, נרשמו עדויות לפיהן היא השתמשה בעורן של גופות על מנת ליצור מגוון חפצים ביתיים, כולל אהילים, אלבומי תמונות, תיק וזוג כפפות.

כיסא הפטמה וקופסת הפותות: האם אד גין באמת יצר חפצים מעור אדם?

בין שאילזה קוך השפיעה על אד גין ישירות ובין שלא, גם הוא ידוע באובססיה המטרידה שלו לאנטומיית האדם. ב"מפלצת", ביתו האפל של גין עמוס בחפצים שונים שהכין מעורן של גופות - החל מכיסא שעשוי מעור אישה (וכולל את הפטמה), דרך קערה שעשויה מגולגולת אדם חצויה, ועד לקופסה שבה מאוחסנות פותות משומרות. בכל מה שקשור לשימוש מחדש באיברים אנושיים, הסדרה נשארה נאמנה למציאות. לפי מקורות שונים, דוגמת דו"ח השריף ארתור שליי מ-1957 (שדמותו אף מופיעה בסדרה), כשהרשויות הגיעו לחיפוש ביתו של גין הן מצאו שם ממצאים מטרידים במיוחד. ביניהם: ארבעה אפים, תשע מסכות מעור אדם, קערות עשויות מגולגולת אדם, עשרה ראשי גופות נשים, כיסאות עשויים מעור אדם, איברי אדם במקרר, חגורה עשויה מפטמות נשים, אהיל עשוי מעור אנושי, וגם תשע פותות בקופסת נעליים. בסדרה, אגב, ישנה התמקדות ברצח של ברניס וורדן בת ה-57 - וגין בגילומו של האנם תולה את גופתה במהופך, וחוצה אותה במרכזה. המעשה המחריד הזה נעשה גם על ידי גין האמיתי.

לובש בגדי נשים: האם אד גין באמת היה קרוס-דרסר?

ב"מפלצת" באופן ספציפי, ובמיתוס של אד גין באופן כללי, מתואר הרוצח כקרוס-דרסר: בסדרה הוא מוצג כשהוא גונב חזיות ותחתונים של נשים שונות - ביניהן אימו אוגוסטה וחברתו אדלין - ולובש אותם למען סיפוק מיני. בדיווח של מגזין Life לאחר מעצרו, למשל, נכתב כי גין "רצה להיות אישה", ובאופן כללי הוא תואר כ"טרנסווסטיט" או כמי שיש לו "הפרעה בזהות המגדרית" (מן הסתם, אלה הגדרות שלא היו מתפרסמות בימינו). אז האם אד גין האמיתי אכן התענג מהלבשה תחתונה נשית? התשובה הקצרה: לא בטוח, שכן אין ראיות ישירות לכך. התשובה הארוכה, שכוללת גם נקודה למחשבה: יכול להיות שהאגדה מתארת את גין כקרוס-דרסר כחלק מאג'נדה אנטי-טרנסית, שמטרתה להציג את חברי הקהילה הטרנסית כפושעים, ולקשור פסיכופתיה ל"סטייה" מינית ומגדרית.

במאמר האקדמי "Ed Gein and the Figure of the Transgendered Serial Killer", מאת קיי.אי סאליבן, נכתב כי ההערכות הפסיכיאטריות השונות של גין לא תיארו אותו כטרנסווסטיט. עם זאת, מצוין במאמר גם כי מבחן אישיות אחד שערך גין אכן הצביע על כך שהוא נטה ל"הזדהות נשית". במאמר גם נטען כי מיתוס הקרוס-דרסינג של גין מקורו ככל הנראה באחת החקירות שלו, אצל החוקר ג'ו ווילימובסקי, שבה הוא הודה "בשמחה" ברוב הטענות שהועלו בפניו. בחקירה זו, כך נטען, התשאול היה מוטה: החוקר שאל, לדוגמה, "האם לבשת זוג תחתוני נשים?"; לפי המאמר, בשיטה זו החוקר למעשה שם מילים בפיו של הרוצח. הטקסט של סאליבן, אגב, הוא ממש לא הטקסט היחיד שבו נמתחת ביקורת על התיאור של גין באמצעות רטוריקה אנטי-טרנסית, ועל ההשפעה של המקרה שלו על תיאורם של מקרים נוספים. כך, לדוגמה, בכתבה של הוושינגטון פוסט משנת 2022 נכתב: "במשך עשרות שנים, התרבות הפופולרית הסתמכה על הנחות לגבי הקהילה הטרנסג'נדרית, שמרמזות שיש בה משהו מסוכן. מקור הסטריאוטיפ הזה הוא ככל הנראה אד גין".

קו העלילה של אדיסון ריי: האם אד גין באמת רצח את השמרטפית?

בשונה מרוצחים סדרתיים מפורסמים אחרים, אד גין מקושר באופן רשמי "רק" לשתי רציחות: רציחתה של בעלת הטברנה מארי הוגאן (ב-1954), וכן רציחתה של בעלת החנות לחומרי בניין ברניס וורדן (ב-1957). שני מקרי הרצח האלה, כמובן, מוצגים בסדרה. עם זאת, הסדרה מציגה גם כמה רציחות נוספות - למשל זו של השמרטפית אוולין גרייס הארטלי, המגולמת על ידי המשפיענית וכוכבת הפופ אדיסון ריי. בסדרה, גין חוטף את אוולין מהבית שבו היא עובדת כבייביסיטר, רוצח אותה ומשמר את גופתה. במציאות, לעומת זאת, לא נמצא קשר מספק בין גין לבין היעלמותה של הארטלי.

הארטלי, בת 14, נעלמה בזמן ששמרה על פעוטה בת 20 חודשים בביתו של פרופסור ויגו רסמוסן. באותו ערב, אביה ריצ'רד התקשר לבית משפחת רסמוסן כמה פעמים ולא קיבל תשובה. מודאג, הוא נסע לבית המשפחה וגילה שרהיטי הסלון הוזזו, כמו גם ספרי הלימוד של אוולין. הוא אף מצא את נעליה בשני חדרים שונים. את אוולין עצמה, לעומת זאת, הוא לא מצא. לאחר מעצרו של גין הוא נחקר בנוגע להיעלמותה של זו, אך הכחיש מעורבות ועבר שתי בדיקות פוליגרף. המשטרה לא מצאה זכר לשרידיה של הארטלי במהלך חיפוש בביתו של גין. במילים אחרות, אין הוכחה חותכת לכך שגין רצח את הבייביסיטר - וזו טענה שמביא גם הרולד שכטר, סופר נודע בז'אנר הפשע האמיתי שמתמחה ברוצחים סדרתיים, ואף כתב את הספר "Deviant: The True Story of Ed Gein, the Original Psycho" שעוסק בגין. בריאיון למגזין האינדפנדנט, אמר שכטר כי גין לא עינה את השמרטפית; הוא גם טען כי גין לא השתמש במסור חשמלי, כלי שבו דמותו בסדרה כן משתמשת. באופן כללי, שכטר גרס כי "ראיין מרפי והשותפים שלו הפכו את גין להרבה יותר רוצח סדרתי ממה שהוא באמת היה".

האח המת: האם אד גין באמת רצח את הנרי?

הרצח הראשון שמבצע אד גין בסדרה הוא הרצח של אחיו הנרי: בסדרה, הנרי מביע ביקורת על הקשר המעוות של אד לאימם של השניים, אוגוסטה, ואד בתגובה הולם בו בראשו בחפץ קהה - מה שגורם למותו. מאוחר יותר, מנסה הרוצח להסוות את מעשיו כשהוא מחולל שריפה ליד ביתם, וגורם לרשויות להאמין שאחיו מת כתוצאה מחנק. ועכשיו תשאלו, האם זה מה שקרה גם בחיים האמיתיים? ובכן, גם אם כן, אנחנו לא יודעים זאת בוודאות. במציאות גין לא הורשע ברצח (ויותר מכך, מותו של הנרי מעולם לא נרשם כרצח). אכן, השריפה המדוברת פרצה גם במציאות, וגופתו של הנרי נמצאה באזור השריפה. הסופר הרולד שכטר טען כי נמצאו חבורות על ראשו של הנרי (טענה שמובאת גם בסדרה); עם זאת, המשטרה דחתה בזמנו את האפשרות של עבירה פלילית. חוקר מקרי המוות המקומי קבע שסיבת המוות הרשמית היא חנק, הרשויות קיבלו את הקביעה הזו, ונתיחה שלאחר המוות לא בוצעה.

החברה המוזרה: האם אד גין באמת ניהל זוגיות ארוכה עם אדלין ווטקינס?

כשמדברים על הסדרה, אי אפשר שלא להזכיר את אדלין ווטקינס - חברתו המוזרה של אד גין שחולקת איתו את האובססיה למוות ולגופות. הדמות, בגילומה של סוזנה סון ("טיל אדום"), היא אחת הדמויות המשמעותיות ביותר לאורך הפרקים של "מפלצת". עם זאת, יכול מאוד להיות שהקשר של ווטקינס וגין היה פחות רציני ופחות עקבי מאיך שהוא מוצג בסדרה. זמן מה לאחר מעצרו של גין בנובמבר 1957, העניקה ווטקינס ריאיון לעיתון המיניאפוליס טריביון, ובו סיפקה פרטים על חייה עם גין. בריאיון, סיפרה ווטקינס כי היא וגין בילו לעיתים קרובות בקולנוע ובברים, וכי הם חלקו את אהבתם לקריאה, ודנו יחד במקרי רצח. ווטקינס גם טענה שגין הציע לה נישואים במהלך הדייט האחרון שלהם בפברואר 1955, אך היא סירבה. "דחיתי אותו, אבל לא בגלל שמשהו לא בסדר איתו. משהו היה לא בסדר איתי. אני מניחה שפחדתי שאני לא אוכל לעמוד בציפיות שלו ממני".

עם זאת, תוקפן של האמירות האלה הועלה בספק זמן קצר לאחר מכן, על ידי מקור לא צפוי: ווטקינס עצמה. בריאיון עמה שפורסם בדצמבר 1957 בעיתון הסטיבנס פוינט ג'ורנל, סיפרה ווטקינס כי התיאורים שסופקו בכתבה הקודמת היו מוגזמים. לדבריה, הכתבה של מיניאפוליס טריבון על יחסיה עם גין "ניפחה את הדברים מעבר לפרופורציה שלהם, והכילה הצהרות שקריות". באופן ספציפי יותר, היא הבהירה שאומנם הכירה את גין במשך 20 שנה, אך המפגשים הקבועים שלהם החלו רק בשנת 1954. גין עצמו, אגב, מעולם לא שיתף בפומבי פרטים על מערכת היחסים שלו עם ווטקינס. 

הרומן האסור: האם כוכב "פסיכו" באמת היה הומו בארון?

מי שצפה ב"מפלצת" כבר יודע שהסדרה לא עוסקת רק באד גין עצמו, אלא גם בהשפעה המשמעותית של סיפורו על עולם הקולנוע. כמה סרטים מוכרים מאוד מבוססים על דמותו המשונה והמטרידה של אד גין: החל מ"פסיכו" של אלפרד היצ'קוק, דרך "המנסרים מטקסס" של טובי הופר ועד ל"שתיקת הכבשים" של ג'ונתן דמי. הסדרה מתמקדת בכל אחד מהם, ובכל הנוגע ל"פסיכו", היא גם עוסקת בחייו האישיים של השחקן הראשי - אנתוני פרקינס (1932-1992), שגילם את דמותו הנודעת של נורמן בייטס. לפי הסדרה, פרקינס היה למעשה הומו בארון, שניהל רומנים סודיים עם גברים והסתיר זאת מהציבור. אבל האם זה קרה גם במציאות?

לפי דיווחים שונים, פרקינס אכן ניהל מערכות יחסים עם גברים - למשל עם השחקן והזמר טאב האנטר, וכן עם השחקן גרובר דייל (שעדיין נמצא בחיים, אגב). בהקשר הזה, מעניין לציין ריאיון אחד שהעניק אוז פרקינס בן ה-51 - שחקן, במאי ובנו של אנתוני פרקינס - לעיתון האייריש טיימס. בריאיון, סיפר הבן על הנטייה המינית של אביו המנוח: "ההפתעה הייתה שלא דיברו איתנו על זה", אמר. "אני לא יודע מי היה מנהל את השיחה הזו. אפילו בימינו, אני לא בטוח איך השיחה הזו מתנהלת עבור אנשים שהחיים הציבוריים שלהם לא מאפשרים זאת. אני לא יודע איך השיחה הזו מתנהלת כשיש ילדים. אבל אני בהחלט לא מאשים אף אחד". פרקינס הבן המשיך ואמר: "אני חושב שכולם ידעו את זה, בוודאי כל החברים שלו. אפילו בימינו, זה לא בטוח להיות הומו ולהיות כוכב קולנוע, אלא אם כן אתה 'כוכב קולנוע הומו'". וגם: אם כבר באנתוני פרקינס עסקינן, חשוב לציין פרט עגום נוסף על חייו, מלבד הצורך להסתיר את נטייתו המינית. מי שהייתה אשתו של פרקינס עד ליום מותו, השחקנית והדוגמנית ברי ברנסון, נהרגה באסון התאומים. ברנסון הייתה נוסעת בטיסה 11 של אמריקן איירליינס, והמטוס שעליו עלתה נחטף על ידי המחבלים שביצעו את הפיגוע הנורא.

ההיסטוריה של אד גין על המסך: האם יצירות נוספות עסקו בקורותיו של הרוצח?

כאמור, דמותו החולנית של אד גין השפיעה על לא מעט יוצרי קולנוע. סרטים מסוימים אכן שאבו השראה ממעשיו בלי להשתמש בשמו או בקורותיו המדויקים, אבל זה לא הכל: ישנם גם סרטים שסיפרו את סיפורו באופן ישיר ומובהק. כזה הוא למשל הסרט "באור הירח" משנת 2000, שבו סטיב ריילסבק ("ערפדי החלל") מגלם את דמותו של גין. סרט נוסף הוא " Ed Gein: The Butcher of Plainfield", שבו מי שמגלם את הרוצח הוא קיין הודר ("גרזן"). עם זאת, הסדרה "מפלצת" היא הפעם הראשונה שבה סיפורו של גין מקבל עיבוד טלוויזיוני/קולנועי בפרופיל גבוה.

ועדיין, יש פרט נוסף שמעניין לציין בהקשר הזה: ראיין מרפי בעצמו הזכיר בעבר את אד גין בסדרות הטלוויזיה שלו, באופן ישיר או עקיף. בעונה השנייה של "אימה אמריקאית", שקיבלה את השם "אימה אמריקאית: המוסד הסגור", הופיעה דמות (בגילומו של זאקרי קווינטו) שמעשיה בבירור שואבים השראה מאלה של גין. זוהי דמותו של אוליבר ת'רדסון, שכונה "בלאדי פייס" (Bloody Face) - רוצח שהכין מסכות מהעור של קורבנותיו. וזוהי לא ההופעה היחידה של גין בסדרות של ראיין מרפי: הרוצח הידוע לשמצה הוזכר גם בעונה הראשונה של "מפלצת", העונה שעוסקת בסיפורו של ג'פרי דאהמר. בעונה זו, את גין גילם השחקן שיין קרווין, והוא הוצג כמי שאולי העניק השראה לדאהמר, כשזה ביצע את פשעיו.