באחד הרגעים היפים והמצחיקים במלכות מככבת ריטה, בתפקיד דורי מלכה, שזועקת מעל קברו הטרי של בעלה. אוקיי, נדייק - ברבים מהרגעים היפים והמצחיקים במלכות מככבת ריטה, אבל זה זכור במיוחד. היא ממוטטת, היסטרית, מתפללת לאלוהים שימצא כבר מישהו שיעבר את ליזי, בתה הרווקה שאותה מגלמת ללא דופי דאנה איבגי.
ריטה היא בין הדמויות הראשיות במלכות, קומדיית פשע חכמה ומצוינת ממש כמו שהיא כיפית וטראשית, שכתבו דרור נובלמן וגל זייד. הסדרה עוקבת אחרי נשות משפחת פשע ישראלית, משפחת מלכה, לאחר שכל הגברים במשפחה נרצחו בהתנקשות על יאכטה. הנשים צריכות לשקם את העסק המשפחתי המפוקפק ולקחת שליטה על חייהן ועל כספן.
אבל בעוד שברור לכולם שדאנה איבגי משחקת מושלם והופכת את ליזי לדמות מרגשת ושובת לב - שהרי זה מה שהיא נוטה לעשות - לגבי ריטה הדעות חלוקות. בועדת המדרוג של הארץ שתלו אותה ב"נמוך ורע" והביקורות לגביה חצויות, נדמה שרוב האנשים ציפו ממנה למשחק לא מוצלח ולכן זה גם מה שהם רואים. או שאולי הם פשוט מצפים לסוג מסוים של "משחק", כלומר לווליום נמוך יותר כי זה מה שמזוהה אצלנו עם משחק טוב, גם אם כזה ווליום פשוט לא תואם את הדמות. ריטה נתפסת כהברקת ליהוק, גימיק, אבל לא ככזאת שבאמת משחקת.
וחבל, כי גם אם אינה "שחקנית" לפי הפרמטרים המקובלים, כלומר היא לא דאנה איבגי, ריטה נותנת הופעה מושלמת. מרהיבה, מצחיקה ומדויקת. קאמפית, ברור, אבל מדובר באשת ראש משפחת פשע, הקאמפיות היא בהגדרת התפקיד. ראיתם פעם סרטוני פייסבוק של אהובה אלפרון? לא מדובר בניואנסים מינוריים. ריטה לוהקה כי היא דמות גדולה מהחיים, על מנת שתגלם אחת.
וכצפוי, היא מוגזמת לגמרי. אלמודוברית. אישה על סף התמוטטות עצבים. מחוות גדולות של רגש, עצבים, התעלפויות. היא המחוך ומלחי ההרחה של העידן הנוכחי שבו אנחנו מנסים להתרחק מדרמה, להיות קטנים. משחק זה להביע רגשות דרך חרכים דקים ונשלטים של הבעות פנים נתונות לפרשנויות, כל דבר מעבר להרמת גבה נתפס כוולגרי. אבל זו תפיסה מיושנת של משחק, תפיסה גברית שנשענת על דון דרייפרים לוגמי וויסקי שאנחנו אמורים להבין את מורכבותם הנפשית מעווית קטנה של הפה. תפיסה שמתעלמת מהעידן הטלוויזיוני הנוכחי שהוא, יותר מהכל, נשי. וכחלק מהעידן הנשי הזה, גם הדיוות חזרו.
אנחנו רואים את זה בסדרות של ראיין מרפי, בין אם הן אימה אמריקאית והדמויות הנשיות הגדולות שמאכלסות אותו, או אויבות: בטי וג'ואן. כרגע בקולנוע כולנו מעבירים אצבע על אפה של ליידי גאגא, שאמנם מנסה להקטין בכוכב נולד אבל בואו, הדיוואיות מבצבצת מבין הסדקים. רופול והדראג רייס - זו אמנם לא דרמה מתוסרטת, אבל זו דוגמה ללהיט מטורף שכולו מבוסס על היפר נשיות מוקצנת. גם האקטואליה והריאליטי מבוססי נשים גדולות, דיוות - אופירה אסייג, מירי מסיקה, שירי מימון, אביבית בר זוהר. לנשים יש יותר מקום להיות גדולות ומופרזות, לנהל את המרחב.
ריטה משתלבת בזה נפלא. בפרק הראשון, כשהיא גוערת בבעלה בפרסית, אפשר ממש לדמיין שזה איטלקית ושהיא באמת אשת מאפיה. היא מוגזמת? ברור, הייתם פעם בהופעה של ריטה? איך אפשר לצפות ממנה להיות משהו שהוא לא אובר דה טופ? ולמה? זה הרי כל מה שהדמות של דורי צריכה, ומה שהופך אותה לכיפית, מצחיקה ומלאת נשמה.
מלכות משודרת בימי חמישי ב-20:15 ב-HOT3