דווקא כשהם נמצאים משני צדי המתרס, מאפיין משותף אחד בולט בכל הנוגע לעיתונאי רביב דרוקר וליוסי כהן, ראש המוסד לשעבר: שניהם יודעים למנף קמפיינים תקשורתיים. עבור דרוקר, הבקשה להוצאת צו מניעה על התחקיר האחרון של "המקור", ששודר אמש ברשת 13, שימשה כפרומו האולטימטיבי - עוד הצדקה לתדמית העיתונאי הלוחם ועוד הייפ שיאפשר לו להתראיין על התחקיר לפני שהשידור יתחיל (יעידו על כך גם נתוני הרייטינג החריגים והמרשימים).
מבחינתו של כהן, התחקיר דווקא אמור לגרום למבוכה. גיא שיקר, איש פיננסים מרמת השרון שנראה כמו אחרון השכנים מהבניין הסמוך, מספיר כיצד ראש המוסד דאז הכיר את אשתו הדיילת במהלך טיסה והחל לנהל איתה רומן. נשמע כמו רכילות? דרוקר הוא הראשון שיסכים עם ההנחה, אבל הוא גם יודע שני דברים שמצדיקים את העלאת הסיפור לסדר היום הציבורי: 1. לפי שיקר, כהן חשף בפניו ובפני אשתו מידע חשאי מעבודתו, במסגרת הניסיון לצמצם נזקים. 2. ייתכן שראש המוסד, או מי מקרוביו, היה מעורב בהעברתו של שיקר מתפקידו הבכיר (נושא שיזכה לטיפול נרחב בחלק השני של הסרט, שישודר בשבוע הבא).
על פניו, לראש המוסד אין שום סיבה לשמוח מפרסומים כאלה. אבל כהן הוא כבר לא ראש המוסד - ואם להסתמך על פרסומי עבר (והתנהגותו הכללית), לא מן הנמנע שהאיש שכונה פעם "הדוגמן" הוא היום מועמד פוטנציאלי לתפקיד פוליטי בכיר. קרבתו הברורה של כהן לראש הממשלה לשעבר נתניהו הובילה בעבר לספוקלציות שהוא יהיה זה שיירש אותו בראשות הליכוד, ובכל מקרה ברור שעם פיזור הכנסת הנוכחית, כשחוק הצינון לא צריך להטריד אותו, כהן יהפוך לשחקן משמעותי. ובפוליטיקה, כמו שכהן אולי למד מנתניהו עצמו, יש מספיק דרכים לתמרן חשיפות אינטימיות אודותיך לטובת רווח אישי.
השאיפות הפוליטיות של כהן באו לידי ביטוי עוד בזמן כהונתו, בין אם בראיונות חריגים לתקשורת או בפעולות שבהן היה מעורב מאחורי הקלעים (כמו חשיפת ארכיון הגרעין האיראני). השיא, כך נראה, הגיע בראיון שהעניק בקיץ האחרון לאילנה דיין ו"עובדה" - הכתבה המרתקת אולי כללה אינספור נושאים שאמורים לעניין את הציבור, אבל מעצם הקיום שלה היא שימשה בעל כורחה כמעין סרט תדמית. כל מועמד פוטנציאלי היה שמח לשטוח מול המצלמות סיפורי ריגול הירואיים, והתמזל מזלו של כהן שאצלו הם גם אמיתיים.
וכמו כל דבר שלא עוסק ישירות בנתניהו, גם התחקיר על כהן כבר חולק ל"כן ביבי" ו"לא ביבי". בתוכנית הרדיו שלו ושל בן כספית ב-103fm, ינון מגל אמר הבוקר ש"אפילו גיא פינס לא מתעסק בדברים ברמה הזו" - ובמידה מסוימת של צדק. דרוקר יודע היטב שאם התחקיר היה מתמקד אך ורק בסוגיית הסודות שכהן חשף לכאורה, מבלי לתבל אותה בתיאורים ארוכים והודעות שמעידות על מערכת יחסים בין ראש המוסד לדיילת, מדובר היה בתחקיר שנפל ביער. ודמותו הצבעונית של שיקר, שמניעיו ברורים, עזרה לארוז את כל המשדר באווירה סנסציונית.
כשהוא נשען על מראיין אחד, מרואיין אחד, ומושא תחקיר אחד - כולם גברים - לא פלא שאחד הרגעים הבולטים בסרט הוא כששיקר מספר כיצד הוא וכהן ישבו לשיחה שבה ניהלו דיון על עתידה הרומנטי של אשתו (שכלל לא הייתה נוכחת), ושכמה שאלות מהותיות על הסיפור פשוט נשארות בחוץ. הלב נהנה מעוד סרט צבעוני על בגידה חוצת יבשות, אבל הראש מבין שרוב התוכן לא באמת הכרחי. בסוף אי אפשר שלא לתהות האם יצאנו לסיבוב הזה רק בשביל ששיקר ינקום, דרוקר ייהנה מרייטינג מעולה וכהן יחזק את התדמית המחוספסת לקראת קמפיין עתידי. למרות שהעיתונאי המוערך בוודאי קיווה לתוצאה אחרת, האופן שבו בחר להציף את הסוגיה המטרידה לא היה בדיוק תמים.